יריד אספנות, נשק קר וכלים חדי להב/ בר יחזקאל

כששמעתי לראשונה על היריד הזה שהתקיים במתחם בעמק חפר ביום שבת ה28 לינואר משעות הבוקר, המחשבה הראשונה שעלתה במוחי הייתה סצנת הלחימה הקלאסית של סרטי החנונים- שטח פתוח, המוני גיקים בכל הגילאים וכמובן- מגוון רחב של נשק קר. בעוד החוויה עצמה הייתה נחמדה, לא ביליתי ביריד יותר  משעתיים, לכל היותר. המתחם היה סגור וצפוף, "תחרות קרבות האבירים הבינלאומית" אותה היללו בפלייר האירוע לא הייתה יותר מפינה תחומה בחבלים, אשר מזכירה יותר זירת איגרוף לילדים מאשר זירת לחימה בסגנון ימי הביניים. באשר לפריטים עצמם, העבודות הנעשות  על ידי המוכרים בעצמם בהחלט ראויות להערכה, אך הרגשתי כי המחירים היו יותר מדי גבוהים. כמובן שאני מודעת לעובדה כי אלו חרבות, סכינים ופגיונות ממתכות טובות שהן עבודת יד, אך בכל זאת לא הרגשתי שהחוויה היא מה שציפיתי (באמת, חמישים שקלים כניסה? אפילו מועדון ריקודים לוקח פחות. מלבד זאת  אותן "הדגמות אומניות לחימה ונפחות"  היו למעשה אדם מבוגר העומד בחוץ, מתחת ליריעת ניילון מאולתרת בזמן שירד גשם, ומבצע עבודת נפחות. לסיכום, הייתי אומרת כי הרעיון עליו התבסס היריד היה מופלא- מתן אפשרות לגיקים להרגיש כמו בסצנה מסרט חנונים אולטימטיבי ולהילחם אחד בשני עם חרבות מספוג, בזמן שמוצגים כלי נשק בעבודת יד והניתנים למכירה, שלמעשה האירוע היה במקום מחניק וצפוף, זירת הלחימה בגודל בריכת ילדים וחוויה המסתכמת ב"יכולתי להישאר בבית ולהינות יותר".