בכיוון הרוח: החוויה האנגלית (מחווה לPink Floyd) / שחר כהן

החוויה האנגלית (מחווה לPink Floyd) / שחר כהן

אני לא תמיד אוהב הופעות קאוורים, יותר אוהב כשאמן לוקח שיר של אמן שהפיע עליו ונותן לו אינטרפטציה משלו, מלביש אותו לבוש חדש. אבל את PINK FLOYD כבר לא אזכה לראות (3 מחבריה בחיים, אבל הם לא מתאחדים למעט אירועי צדקה או אירוחים נדירים של גילמור את ווטרס) ולכן שמחתי ללכת לראות אתמול את הUK Pink Floyd Experience.

את 10 הדקות הראשונות הפסדתי, אבל כנראה שלא הפסדתי הרבה, כשנכנסנו המופע עדיין לא "התחמם" וכנראה שהיתה גם בעיה טכנית כי אחרי חצי שעה מפתיחתו הם יצאו להפסקה. כשחזרו הפאזה השתנתה, האנרגיות עלו אט אט והמופע הפך למהנה ואפילו המריא לכמה ביצועים מבריקים.

הכח של הרכב קאוורים הוא בביצועים מדויקים ורמה טכנית גבוהה, סאונד טוב ובמקרה של פינק פלויד גם אפקטים ויזואליים שיעבירו את החוויה המקורית קרוב ככל הניתן למקור, את אלה יש להרכב האנגלי שהופיע אתמול על במת היכל התרבות (ויופיע גם מחר, ה17.1.17 לצד הופעה בחיפה הערב, וב 20.1 בירושלים). מה שעוד חשוב היא עמדת הסולן ושם היתה בעיה מסויימת שהורגשה בעיקר בפתיחה, כשאתה מבצע שירים של הרכב עילאי כזה צריך לבצע אותם עם הכריזמה והביטחון הנדרש, להעביר את הצופה חוויה רוחנית.

לExperience יש שני סולנים, הראשי ביניהם הוא גיטריסט צעיר יחסית שמזכיר במראהו את גילמור "של פעם". הוא התגלה כגיטריסט אדיר אבל בתחילת המופע נראה מעט חיוור ולא מספיק דומיננטי. כשהמופע התקדם גם השירה שלו השתפרה, ובזכות זה בקטעים הטובים ביותר (דווקא בשירים הפחות להיטיים) המופע המריא.

הסולן השני מבוגר יותר, נראה כמו היפי אנגלי טיפוסי, הוא ניגן בבס לצד קולות רקע יפים ומדי פעם לקח את ההובלה של השירים, בעיקר בשירים שמבצע במקור רוג'ר ווטרס. הוא הוסיף חספוס למופע, פלירטט מעט עם הקהל ונראה נינוח יותר, כאמור הוא לא היה הסולן הראשי אבל בכ"ז צלע חשובה מאוד בהרכב.

באדיבות הבלוג של יובל אראל

יתר ההרכב מורכב מגיטריסט נוסף שהשלים יפה את הסולן בגיטרות (באלבומי האולפן של הפלויד יש הרבה שכבות, ולא פשוט לבצע את התפקידים של גילמור!), קלידן מקצועי שדאג גם לאפקטים אלקטרוניים שונים ורעשי רקע (פינק פלויד מרבים להשתמש בסאונדים של בעלי חיים, דיבורים וגם מחלוצי האלקטרוניקה ברוק), זוג זמרות ליווי (בלונדינית ושחרחורת, כאשר האחרונה הותירה עלי רוש גדול יותר בקטע הסולו שלהם בGreat gig in The Sky) ומתופף פיזי ומדויק.

לעתים כמו בביצוע המצורף לComftorbaly numb היה נדמה שהוא וגם יתר ההרכב ניגנו באופן מרוסן מדי, אולי מתוך רצון לטפס מעלה באנרגיות בסוף השיר. ברגעים שהוא שחרר את הרסן האנרגיות של ההרכב עלו והקהל הגיב בהתאם במחיאות כפיים חמות.

מה עוד הם ביצעו? שירים מכל התקופות וכמעט כל האלבומים, החל מימי סיד בארט, דרך תקופת ה"ספייס רוק" שהגיעה אחריו, קלאסיקות מתוך The Wall, Dark Side Of the Moon ו-Wish you were here כשכאמור הביצועים הטובים ביותר היו דווקא האוונגרדיים יותר, מהם נהניתי מאוד וגם מעריצי הלהקה ההדוקים שניכר כי רבים מהם גדשו את המקום. שירים כמו Brain Damage, Eclipse, Fat Old Sun, Pigs ורגע השיא של Echoes שבוצע במלואו.

כתב וצילם: שחר כהן - מוזיקאי, מפיק ועורך מדור המוזיקה "בכיוון הרוח"

לתגובות/פניות למדור מוזיקה : https://www.facebook.com/shaharole

לכתבות נוספות במדור המוזיקה של בכיוון הרוח