סיפור:
אנשים של שוםמקום/ דניאל חקלאי
והיה הסופר היהודי-אמריקאי ההוא שקיבל פרס. והחרדי שעזר לגרד חתיכות של בני אדם שהתפוצצו בפיגועים. והמתנחלת הכריזמטית עם המטפחת והחיוך העצבני והאהבה הגדולה לארצישראל והפרופסור השמאלני שהיה בכיר במכון וויצמן ומוכר בכל העולם בזכות התגלית בביולוגיה אבל בעיקר בזכות האמירות הבוטות שלו נגד הממשל הישראלי של ימינו וגם התסריטאי המזרחי הנועז הזה שכתב סדרה שכולם אמרו שהיא ממש טובה וחזקה ואפילו אנטי ממסדית ". וגם הדוגמנית שנאנסה ודיברה על זה בגילוי לב והתחילה גם להיות שחקנית וסחטה מהקהל הכי דמעות צער ומחיאות כפיי והעולה החדש שניגן בעבר בכינור בפילהרמונית של סנט פטרבורג ועכשיו ניקה רחובות בערד והפלסטיני הבכיר הזה עם החליפה המחויטת והתסרוקת המוקפדת וההצלחה בעסקים והחזון על מזרח תיכון חדש ועל קזינו ביריחו. והצעיר השרירי והנחשק ממגדל העמק שהשתחרר משירות ביחידה מובחרת בצנחנים וכבר כיכב על שערי השבועונים ונבחר לגלם דמות מפורסמת במחזמר שיעלה בקרוב בתיאטרון הלאומי "הבימה" והספיק אפילו לשחק בשני סרטים ישראלים ולעבור אודישן ממש מוצלח בהוליווד והבת של היורדים מפלורידה שהחליטה לעשות עלייה ושירתה כקצינה בגדוד קרקל ואפילו קיבלה תעודת הצטיינות מאלוף הפיקו.
בינתיים הייתה הפסקת פרסומות. החרדי קם והלך מהר לשירותים כדי להשתין. כשנכנס לשירותים הוא נזכר בחתיכות האלה של האנשים שהתפוצצו באוטובוס בירושלים לפני שבו . הוא הריח פתאום את הריח של הבשר החרוך וכמעט הרגיש את המגע הזה של חתיכות העור שגירד עם שפכטל מהבניין הישן ההוא של רשות השידור בשכונת רוממה החרדית בירושלים והתחשק לו פתאום לבכות אבל הוא התגבר על עצמו והשתין מהר ושטף ידיים וחזר לאולפן כי הפרסומות עמדו להיגמר הוא הרגיש עכשיו גברי מאד. אפילו ישראלי מאד.
אבל הוא לא ראה שהבן שלו מחייך אליו מתוך הקהל באולפן.
