קרוסלה של צלילים ראיון  עם עקיבא /אסנת יששכרוף

המסע המוסיקלי של הזמר והמוסיקאי עקיבא רצוף חוויות ותובנות אישיות,החל מילדותו בדימונה כבן למשפחה דתית גדולה וחמה המשלבת בהרמוניה בין מזרח למערב, ועד לבגרותו כמוסיקאי החי בת"א,נשוי ואב לשתיים,המאגד ביצירתו אלמנטים שונים ומגוונים המחברים בין קודש לחול- פרי מסעו וחיפושיו לאורך השנים.

עם הזמן התגבשה זהותו המוסיקלית לכדי מנעד עשיר המכיל שירים מגוונים המשלבים בין אלמנטים אוניברסליים יום יומיים לטקסטים מהותיים מעוררי מחשבה,חלקם בעלי אופי דתי. רבדים אלה נשזרים באלבומו הראשון, ומהווים חלון הצצה לעולמו הפנימי הייחודי.

כעת, בעקבות הצלחת הסינגל 'קרוסלה' ולרגל אלבום הבכורה הצפוי לצאת בקרוב,הוא מתפנה לספר על מקומה של המוסיקה בחייו, החיבור בין קודש לחול,המוסיקה כגורם מחבר ומכיל, והאיזון בין הצורך בהכרה לאמת הפנימית.

גדלת בבית מאוד מוסיקלי. מאז ומתמיד ידעת שהמוסיקה תהווה עיסוק מרכזי עבורך?

"אני בא מבית מוסיקלי,לא 'מוסיקאי'. אצלנו המוסיקה מכוונת לנשמה,בונה בטחון,מפתחת את העולם הרוחני. בבית בו גדלתי המוסיקה היתה מעין חוק חינוך חובה, כולנו פגשנו את המוסיקה והקונסרבטוריון כבר מגיל 6. חוץ ממני יש לי עוד שני אחים מוסיקאים,אחת מהן היא הזמרת רוחמה בן יוסף המוכרת בעיקר בקרב המגזר הדתי וזוכה לרגש ולגעת באנשים רבים. כיום המוסיקליות המשפחתית באה לידי ביטוי בעיקר סביב שולחן השבת או במפגשים כאלה ואחרים. מבחינתי-מדובר במשיכה טבעית, כבר מגיל צעיר היה לי ברור שהמוסיקה תהווה מקום מרכזי בחיי.בתחילה לא ידעתי לאיזה כיוונים המוסיקה שלי תתפתח, שכן בתור ילד ניגנתי בעיקר בכלי נשיפה,אבל בשלב מסויים לקחתי פרסה ונשביתי בקסמו של  הרוקנרול כך שבאופן אינטואיטיבי המוסיקה שלי התמקמה באזור הזה,בתוספת חיבור עז לנשמה יהודית, כשבסופו של דבר זה התפתח בעיקר למקום של שירה,כתיבה ונגינה בגיטרה".

אתה מגיע ממשפחה מאוד מגוונת מבחינה מוסיקלית- האם מביאה עמה את הפן הקלאסי והאב את הצד המזרחי פיוטי, כיצד המיזוג הזה בא לידי ביטוי במוסיקה שלך?

"בתקליט הזה אין השפעה ברורה של צד זה או אחר ,אבל אם צריך להשתמש במינוח מסויים אפשר להגיד שהוא יותר מביא לידי ביטוי את הפן 'האשכנזי'. אמא שלי קנדית,היא הנחילה לנו את המוסיקה הקלאסית ושלחה אותנו לקונסרבטוריון. מצד שני- בבית הכנסת נחשפנו למוסיקה הערבית,המרוקאית,לפיוטים. מה שיפה הוא ששתי התרבויות השונות האלה התמזגו בביתנו לכדי דבר אחד הרמוני ושלם. זה מוסיף הרבה למוסיקה שלי,גם בשירה שלי ניתן לעתים לשמוע קצת נגיעות מזרחיות, מה גם שכרגע יש תחייה מחודשת של המוסיקה המזרחית האותנטית. בסופו של דבר אני קשור להרבה סגנונות,כך שהיצירה המוסיקלית שלי בכללותה מהווה מעין פיוז'ן. אני גם מאמין שבהמשך המוסיקה שלי תתפתח לעוד כיוונים שונים ומפתיעים".

כיצד אתה משלב בשיריך את החיבור בין קודש לחול? מצד אחד אתה מרבה לשתף פעולה עם פרויקטים מוסיקלים  הנשענים על המקורות והחיבור למגזר הדתי, ומצד שני היצירה  המוסיקלית שלך נוגעת בסגנונות שונים ומרכיבים אוניברסליים הנוגעים לכל אדם באשר הוא.

"האלבום עצמו פחות נשען על הפן הדתי מבחינה מוסיקלית אם כי יש בו מספר שירים שמשלבים נגיעות דתיות.לאורך הליך בחירת השירים לאלבום ,אני וניר מימון (מפיק האלבום ושותף של דודו טסה) ניסינו ליצור  מעין פיוז'ן ולבחור את השירים שמייצגים באופן הכי אותנטי את המקום שבו אני עומד כעת. התכנים עצמם עוסקים בנושאים מהותיים מאוד, אך השפה עצמה היא טרמינולוגיה שאנו מדברים בה ביום יום, לא באופן סיסמתי וקלישאתי, אלא מתוך מקום של אמונה שזאת הדרך הכי נכונה מבחינתי לתקשר ולהביא לידי ביטוי את היצירה שלי. אני לא רוצה שהחשיפה שלי תהיה מלווה בתו תקן מגזרי, אני מאחל לעצמי שאצליח לגעת בעוד לבבות חוץ מהמגזר הדתי ולא יקובע שם כאמן הבית".

לא מזמן יצא הסינגל הראשון-'קרוסלה' מתוך אלבום הבכורה שלך שעתיד לצאת בקרוב.השיר עוסק בפער שבין הרצונות והאמת הפנימית של האדם לבין הקרוסלה שחווה כל אחד מאתנו- הטלטלה והשגרה השוחקת של החיים. מנין נובע הטקסט? כיצד זה בא לידי ביטוי בקליפ המתלווה לשיר?

"בסופו של דבר מדובר בשיר כאב,אין בו מחאה. הרבה פעמים האמת הפנימית שלנו נדחקת ולא נשמעת,ואז נוצרת מעין סחרחרה שאנחנו לא מצליחים לצאת ממנה, מה שמוביל אותנו לאבד את נקודת המרכז. ברגע שבן אדם מודע לנקודת הדמימה שלו היא הופכת לעוגן ואז באופן טבעי הדברים מסתדרים כך שהתכלית שלו  או הדברים שהוא מאמין בהם יותר מתמקמים במקום הראשון. מבחינתי זאת זעקה הקיימת בכל אדם, כל אחד צריך בשלב מסויים לעצור את הקרוסלה,להיזרק ממנה ולמצוא לעצמו את האמת הפנימית שלו, שבלעדיה אנחנו כמו מתים מהלכים. אנשים יכולים להתנהל מכח האינרציה במעין קרוסלה אחת גדולה בלי נקודת מרכז, אותי זה  מלחיץ מאוד ברמה האישית, כך שאני מייחל לעצמי ולכולנו להיאחז בנקודת העוגן הזאת בכל שלב בחיים.

הקליפ של השיר ממחיש את  עניין הגעגוע הלא ממומש. הפער הזה קיים בכל מקום, אנחנו חווים אותו בכל מיני כיוונים. אני מאמין שכל אדם שרואה את הקליפ יכול להתחבר אליו באיזשהו מובן  דרך הסיטואציות שמוצגות בו, בין אם זה הזקן שמתגעגע לאשתו ומנסה לתפוס אותה כשהיא נעלמת בסוף, או הילד שמנסה לרחף מעל הנכות והמוגבלות שלו. אם אדם יודע להביט אל הגעגוע הלא ממומש, הוא יכול למצוא את נקודת השלווה ונקודת האושר,כמו שהאישה בקליפ מוצאת עצמה מביטה מעבר לבניינים ומגלה בעצמה נקודה של אושר ותקווה".

כיצד התהווה האלבום?

"האלבום הזה מהווה מסע חיפוש מעניין ומאתגר ביחד עם ניר מימון- השותף של דודו טסה שהיה אחראי על ההפקה,במטרה 'לדייק' את היצירה שלי בצורה הטובה ביותר, בין אם מדובר במבנה השירים  או בכל האלמנטים הטכניים הנחוצים לצורך התוויית האלבום. אני מאוד שמח על החיבור עם ניר ומאמין שעוד נעבוד ביחד. קיבלתי חיבוק מאוד גדול מכל משפחת הנגנים של דודו טסה ואני מאוד שמח וגאה שאני עובד איתם, דודו וניר נותנים לי הרבה השראה ומאפשרים לי להביא את האמת הפנימית שלי לידי ביטוי  מבלי לרצות את הקהל ולמכור את עצמי בצורה מעושה.אני מאוד רוצה לקבל הכרה וחשיפה אך אני לא מוכן להקריב את המפגש עם הלב של הקהל בתמורה,אני מעדיף לחלחל ולחדור פנימה. מדובר בהליך מחשל שמצריך הרבה סבלנות.  אני אומר תודה שאני עובד בעולם המוסיקה ללא הפסקה, בין אם מדובר בהופעות בחתונות, העברת סדנאות, ובעיקר כחלק  מלהקת הכלייזמרים המצליחה 'הלב והמעיין'. זה מה שנותן לי אורך נשימה, זאת בניגוד להרבה אמנים אחרים שמנסים לפרוץ אך אין להם דרך נוספת להתפרנס מהמוסיקה, ולכן הם עסוקים יותר בפן המכירתי.צריך לא מעט סבלנות  ואמונה כדי להוכיח לאנשים ולעולם הרדיו והעיתונות שמדובר באמן ראוי שמעוניין להישאר בסביבה לאורך זמן.