סקירת המופע  משוודיה באהבה:וונדרוומן / התזמורת הקאמרית הישראלית מארחת את אמנית הג'אז גונהילד קרלינג/ אסנת יששכרוף

וונדרוומן השוודית העונה לשם- גונהילד קרלינג, הפציעה לשתי הופעות חד פעמיות(תרתי משמע) בישראל לצד התזמורת הקאמרית הישראלית. אך בניגוד לדמות הקומיקס הקולנועית המגובה בשלל אפקטים ופירוטכניקה מושקעת, זו השוודית המצויידת  בפריזורה בסגנון  מרלין מונרו ושמלות פאייטים ברוח מועדוני דיקסילנד של שנות ה-20,איננה נזקקת כלל וכלל לגיבוי ועזרה מצד במאי זה או אחר. שכן מדובר בנגנית וירטואוזית רב כלית, רקדנית סטפס וזמרת כובשת המהווה בקולה  מעין גירסה משודרגת ומעודנת יותר של בילי הולידיי, הניצבת בשורה אחת עם אמני הסווינג והג'אז הגדולים של כל הזמנים- לואי ארמסטרונג, דיוק אלינגטון, דיזי גילספי,בני גודמן ועוד.

קרלינג (ילידת 1975) היא נצר למשפחה מוסיקלית מגטבורג(שוודיה), הפועלת יחד כלהקה תחת השם- 'קרלינג ביג בנד'. כבר בילדותה המוקדמת הופיעה יחד עם משפחתה בכל רחבי אירופה, וכיום היא נחשבת  לאחת מהאמניות המובילות בסצנת הסווינג והג'אז האירופית,לאחר שהתפרסמה בזכות הלהטוטנות המוסיקלית שלה הבאה לידי ביטוי בנגינה על שלושה כלי נשיפה בו זמנית בתוספת ריקוד ושירה,כאשר כל המיומנויות המופלאות הללו מתנקזות לכדי שיר אחד בלבד. נראה כי המופע לצד הקאמרית חשף טפח 'מצומצם' יחסית מיכולותיה, שכן מלבד טרומבון, חצוצרה, חליל ונבל, מסתבר שרשימת הכלים שבאמתחתה היא אין סופית וכוללת בין השאר- פסנתר, בנג'ו, מפוחית, וחמת חלילים(!).

החיבור  המיוחד בין קרלינג לתזמורת הקאמרית מביא לידי ביטוי את העשייה המוסיקלית המגוונת של התזמורת, כאשר לצד כל אותם קונצרטים מעונבים ברוח הקלאסית המסורתית,דמותה הצבעונית של קרלינג משרה משב רוח רענן וסוחפת אחריה את נגני התזמורת אל אותם מחוזות סווינג ג'אז קסומים של שנות ה-20 וה- 30 של המאה העשרים.

 כיאה למעמד- להרכב התזמורתי המצומצם שכלל הפעם רק כלי קשת, הצטרף טריו ג'אז הכולל פסנתר, כלי הקשה וקונטראבס, כאשר את עמדת הנשפנים מאיישת קרלינג לבדה בעודה חמושה בטרומבון,חצוצרה (ועמעם שהצטרף לסירוגין) וחליל. ואכן, נראה כי נגני התזמורת צלחו את הטרנספורמציה בכשרון רב והפגינו נגינת ג'אז משובחת  ומוטעמת, באמצעות עיבודים מגוונים המביאים לידי ביטוי פן שונה ומרענן של כלי הקשת לסוגיהם.

קרלינג לא מתיימרת להמציא מחדש את הג'אז. היא נשענת על הנישה הקלאסית המסורתית באמצעות לחנים כובשים ומלודים,כאשר חלקם מתאפיינים במקצבים מהירים ובאילתורים וירטואוזים מהפנטים ואילו אחרים מהווים בלדות רומנטיות נוגות, בעוד רובם נוגעים בפניה השונות של האהבה לטוב ולרע.

ניכר כי הרפרטואר המוסיקלי שבאמתחתה מגוון ביותר ומביא לידי ביטוי דינמיקה מוסיקלית עשירה, כאשר לצד אותם פעלולים מוסיקלים מהירים וסוחפים בשילוב ריקודי צ'רלסטון סווינג וסטפס, היא מסוגלת גם להאט לרגע ולכבוש את לב הקהל בקולה הקטיפתי והעמוק באמצעות צלילים ארוכים ונוגים ,כאשר קולה מתפרש על פני מנעד מרשים ומיטיב לרגש ולהעמיק הן בגבוהים והן בנמוכים. וכך  היא מפלרטטת ומפעילה את הקהל והתזמורת - מדלגת בין מקצב למקצב ב- do you remember ,משילה את  הסטקטו  הפראי  לטובת לגטו ג'אזי נוגה ב-love song from the attic ,ופורצת שוב כרוח סערה ב- how can you be mad at me.

קרלינג ניחנת  בוירטואוזיות עילאית ,שכן השליטה הפנומנלית  שלה בכלים השונים מאפשרת לה ניצול מירבי של הכלי עד לכדי רבדים מוסיקלים מפתיעים החורגים מצורת הנגינה המסורתית הנהוגה בו. כך לדוגמא- נגינת הנבל שלה מתעלה אל מעבר למחוזות הגליסאנדו המלודיים והופכת למפגן ג'אזי מרהיב. כך היא גם מלהטטת בחליל אשר  גולש למחוזות אקזוטיים בתוספת נגיעות לטיניות בקטע היפהפה-new orleans nightingale,המדיף ניחוחות משכרים מאותו מעוז ג'אז  מובחר.

מלבד  הכשרון המוסיקלי העילאי, קרלינג מפגינה יכולת קומוניקטיבית מרשימה, כאשר הפרפורמריות הטוטאלית  שלה סוחפת  ומהפנטת את הצופים עד כדי כך כך שבסיום  הערב  הקהל כולו עומד  על רגליו בציפייה לטעום עוד ועוד מהפלא המוסיקלי הזה. קרלינג לא אכזבה והעניקה לקהל המוקסם מספר הדרנים עמוסים  בכל טוב כאשר בקטע האחרון היא הובילה את הנגנים אל מחוץ לאולם בעוד הקהל  בעקבותיה, נהנה מהופעת לובי משובחת לקינוח.