צילום: תפארת חקק 

 השקה לספרי השירים של הרצל  ובלפור חקק בבית רחלי ברקת/ איתן אבן עזרא

 

 המשוררת והציירת רחלי ברקת יזמה השקה בביתה בירושלים לספרי השירים החדשים של הרצל ובלפור חקק: הרצל חקק/ שחרית לנצח, בלפור חקק/ רשות לתיקון עולם. האירוע התקיים ביום שלישי 15 בנובמבר 2016 בנוכחות בני משפחה וחברים של רחלי ברקת, באירוח ביתי הכולל כיבוד עשיר ומוזיקה של בתיה חרמון.

 

רחלי ברקת הכינה תסריט מדויק של האירוע. רחל סקרה את פועלם של התאומים חקק, ואת הייחוד של שירתם. בראשית דבריה אמרה:" סגולתם של האחים התאומים,

זו ההתמקדות בדרך שבחרו ללכת יחדיו. דרכם היא נתיב הצפנים והסימנים. ומאיר בדרכם אור:  יש חזון ,עד אין סוף – לדעת סוד ידיעת האלוקות, בסוד העניינים עד הגיעם לפרד"ס, כאן מתחוללים האירועים של חיינו, נטעו בו זרעים ונתן העץ פריו. הצופן שלהם הוא הצופן היהודי: הם תרים אחרי הסוד משחרית ועד הנצח , מתוך רצון להביא תיקון עולם".

 

הפתיחה הייתה ריחנית מאד: ההשקה החלה בצורה סמלית כאשר רחל כמנחת האירוע העניקה לכל משורר אתרוג, והפתיעה באמירה ייחודית: "אתם בעיניי אתרוגים מובחרים של השירה העברית". כן ציירה דלת מיוחדת, שעליה מופיעים המוטיבים המיוחדים בשירי הרצל ובלפור חקק.

היא סקרה את הספרים, את המבנה של כל ספר וספר והפנתה שאלות אל התאומים חקק.

רחלי שאלה את בלפור חקק, איך הוא מגדיר את השירה שלהם ואת מעמדו כמשורר. בלפור ענה לה, שהשירה שהם כותבים נכתבת בשפה יהודית ולא בשפה ישראלית. "אני כותב", אמר לה, "כשהתרבות היהודית מוטמעת בכתיבתי. בתהליך הכתיבה שלי ידעתי, שעליי להכיר את כל נדבכי התרבות, ואני כותב היום כשאני מתפַּקֵד על הרצף של התרבות היהודית לדורותיה. חשובה לי ההמשכיות והרציפות של התרבות, ולכן אני רואה עצמי משורר עם ישראל לדורותיו". בלפור חקק קרא את השיר "עברית יקרה

שלי".

רַק בִּירוּשָׁלַיִם הָעַתִּיקָה

הַשַּׁחַר עוֹלֶה קִמְעָא קִמְעָא

צוֹפֵן הַפְתָּעוֹת.

אִישׁ "בֵּית אֵל" אוֹמֵר שָׁם צְלִיל מְבֹרָךְ:

יְהֵא רַעֲוָא קַמָּךְ

וְכוֹתֵב שֵׁם מְפֹרָשׁ לְפָנָיו כְּאוֹת.

(קטע)

 

הרצל סיפר על התחושה שליוותה אותם מאז הילדות, שחשו הכרח לשיר את שירת הימים ההם, לספר את קולו של הדור, של השכונה שלהם, שכונת בתי סיידוף. כאן קרא קטע משיר על שכונתו:

 

לְכוּ לְסַפֵּר, אָמְרוּ לָנוּ, סַפְּרו הֶמְיָה
מִבּוֹר הַמַּיִם, מִדְּלִי שֶׁהִשְׁקָה  נֶאֱלָמִים.
פַּךְ אֱמֶת שֶׁהִסְפִּיק לְחַיִּים שְׁלֵמִים.
אָמַרְנוּ, נְסַפֵּר נְשָׁמוֹת.  נָעִיד וְנַגִּּיד
פִּלְאֵי שָׂפָה. עוֹלָם שֶׁנֶּעֱלַם. נָאִיר
בְּאַהֲבָה. מְנוֹרַת דּוֹר שֶׁלֹּא חָלְפָה.
דַּי לַשְּׁכוּנָה לְהַסְתִּיר פָּנִים. קַמְנוּ
לְבַטֵּא מַה שֶׁבִּפְנִים.
 

 

רחלי ברקת ציינה את כוח הנתינה של האחים חקק, את הרצון שלהם לתרום לחברה ותרבות בכל העשייה שלהם, וזה כולל גם את השירה שלהם. לדבריה: " צריך לנסות ולהבין את התאומים כמשוררים וסופרים , את התשוקה הבוערת הפועמת בקרבם ללא הפסק, בהתמסרות והשתוקקות הלב  ללא ליאות להעביר את שירתם לנו , ובכך למלא רצון הבורא, הנשמה ממלאה את השליחות בעולם זה, ולא תשקוט, עד אשר תמלא את רצונה להעביר אהבה וידע, ולשתף באור זה את הזולת."

רחלי ברקת שאלה את הרצל חקק על מקומה של הילדות בשכונת בתי סיידוף ביצירתם. הרצל סיפר עוללות מן הילדות בשנות החמישים, כשילדים נעלו אותן נעליים כמה שנים... כשהנעליים היו קטנות עליהם, הסנדלר חתך את חזית הנעל והאצבעות בלטו החוצה. היה הווי שכונת סביב בורות המים של השכונה ועץ הערבה. הילדים גדלו רוב הזמן בחצר השכונה ולא בבית, כי לכל משפחה היה חדר אחד בלבד. בית כנסת "זהרי חמה" נתן תחושה של קדושה לילדות כולה. את המראות של הילדות לא ניתן לשכוח, אמר הרצל, והם מלווים אותך בכל השירים תמיד. הרצל קרא את השיר "קסם הקופסה" והוא תיאר את קופסת הנעליים של אז – וקרא שיר על כך, סיפר על פוטו לוי שם היו נוהגים להצטלם, ללמוד ממנו איך הפילמים עוברים תהליך במעבדה, והכול מואר מחדש, במבט לאחור:

לְיַד פוֹטוֹ לֵוִי. תְּמוּנַת זְמָן.

רָאִינוּ הַכֹּל בַּמַּעְבָּדָה

וְיָדַעְנוּ בֹּהַק נֶגָטִיבִים בְּחִיל.

זוֹ חֲנוּת הַבַּדִּים וְהִנֵּה גְּלִיל

פְּלָאִים מוּכָן. כָּל הָעוֹלָם נֶעֱטָף

לָבָן לִקְרַאת הַמִּבְחָן.

 

 

 

(קטע)

רחלי ברקת הציגה את שמות הספרים ואת העטיפות ואת פרשנותה לספרים אלה:

"כריכת הספר "שחרית לנצח"- אנו רואים את הצילום של בית הכנסת ובית המדרש "זהרי חמה"- בית הכנסת שבו התפללו האחים ושעון השמש, המסמל לנו  את הזמן שאבד, והחשש שמא האחים לא יספיקו למַצות את היכולות שבהם להעביר לנו ידע.  הזמן של כדור הארץ הולך ואוזל , זמן הוא שקר , העבר ההווה והעתיד אינו אלא דבר אחד , הם מתרחשים בו זמנית ועכשיו הנצחי הוא  מימד גבוה יותר מהזמן..

כריכת הספר "רשות לתיקון עולם"- אנו רואים ציור של מדרגות עולות למעלה כספירַלה   - הנצח, ספרה 8 אותיות נשמה חיבור לנשמה שלנו, האור שלנו שקושר אותנו לאינסוף, חיבור שלנו לשמים ולארץ, שלבים בסולם יעקב המגיע לרקיע העליון. כמיהת המשוררים ושאיפתם- לגַלות את האור המוסתר הגנוז בעולם המשפיע עלינו. 

לדעת את העולמות להגיע  לשלמות נצחית מתוך אהבה. שחרית לנצח מובילה אל תיקון עולם"

המשוררים נשאלו על המיתוס המלווה את לידתם, מיתוס הלידה מחדש שלהם לאחר רצח שני האחים של אמם בפרעות "הפרהוד", 1941. אמם שהייתה צעירה אז הובלה לחופה כדי להכניס שמחה למשפחה האבלה, ובלידה של התאומים ראו כולם פיצוי משמים על מות הנרצחים.

בלפור קרא קטעים משיריו על הפרעות בספרו "רשות לתיקון עולם":

באחד משיריו  ("חתונת הדמים") בלפור מתאר את החופּה, כשכל מתי הפרעות נוכחים באולם, והאחים הנרצחים מחזיקים את עמודי החופּה של אחותם:

 

בְּעֵת הַחֲתוּנָה יָדְעוּ הַקְּרוּאִים

שֶׁלֹּא שָׁקַט הַדָּם

שֶׁעוֹד לֹא הָיְתָה רְוָחָה

בְּעֵת הַחֲתוּנָה יָדְעוּ כֻּלָּם

שֶׁכָּל מֵתֵי הַפְּרָעוֹת נִמְצָאִים בַּמָּקוֹם

נֶאֱלָמִים בָּאוּלָם

מְבַקְּשִׁים לְעַצְמָם תִּקּוּן

מִן הַשִּׂמְחָה.  (קטע)

הרצל חקק תיאר את הפרעות, סיפר על אמו, שחשה כי נדרשה להקריב קרבן, רק כדי להוסיף שמחה למשפחה. האם נזכרת כעבור שנים, חשה שאותה מנחה שנתנה לא נשכחה. הרצל קורא קטע משיר על אמו:

הַחַיִּים הִמְשִׁיכוּ כְּנָהָר. הַנִּיצוֹץ

רָדַף וְתָר. הַמִּכְסֶה בָּעַר. הֶאֱדִים.

הִיא וְחַיֶּיהָ עֵדִים. לַהִיסְטוֹרְיָה

לְעוֹלָם לֹא יִהְיוּ מִנַּחַל אַכְזָב

כֹּחוֹת. הָעֵץ יָבַשׁ. עֵינָיו בּוֹכוֹת. שָׂרָף

נִשְׂרַף. מה תּוּכַל מִשְּׁכוֹל, נִגַּר

מִשְּׂפָתֶיהָ לְעֵדוּת. קֶשֶׁר. דָּם.  חַיִּים

שֶׁהֵם שְׁלִיחוּת. פֵּשֶׁר לְלֹא מְנוּחָה.

לֵילוֹת. שֶׁהַנַּעֲרָה עוֹד בּוֹכָה. לֹא.

הַמִּנְחָה לֹא נִשְׁכְּחָה.

 

 

 

 

הערב הספרותי בביתה של רחלי ברקת היה מרגש מאוד, והקהל היה מוקסם מן ההנחיה של רחלי ברקת ומן השירים של הרצל ובלפור חקק. בתיה חרמון הנעימה לכולנו שירים ישראלים וגם רומנסות בלדינו, וזה תָאם להפליא את האווירה באירוע. תפארת חקק קראה משירי התאומים וגם מנחם פאלק.

לסיום הערב בלפור חקק קרא את שירו "השירה הייתה שבת העולם":

(קטע)

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי

בָּאוּ לִי הַמִּלִּים מְלוֹא כָּל הַיָּם

בַּיּוֹם הַשְּׁבִיעִי הוּא בָּרָא אֶת הַשִּׁירָה

וְהָיְתָה לִי הַשִּׁירָה שַׁבַּת הָעוֹלָם

 

וַיְּכֻלּוּ הַשָּׁמַיִם וְהָאָרֶץ בִּסְעָרָה אַדִּירָה

נִרְפְּאוּ שְׂפָתַי גַּעְגּוּעִים

כִּי בָאָה לָעוֹלָם הַשִּׁירָה.

הרצל חקק קרא שיר שמתאר את התחושה, שהוא כמשורר, לקח על עצמו

להיות שליח ציבור לדור שנאלם, שנעלם.

 

 

הַאִם אוּכַל לִהְיוֹת שְׁלִיחַ צִבּוּר

לַדּוֹר הַהוּא. וְלָהֵם.

מִי יִבְנֶה חֲלוֹמוֹת שֶׂגֶב אֲבוּדִים.

חַיֵּי יְלָדִים. עֵינֵיהֶם. זוֹ שָׂפָה.

מְחוֹלְלֵי תְּקוּמָה. נְסִיכֵי תְּקוּפָה.

זְהָבָם בַּאֲבַק הַשֶּׁלֶט. נִסְתָּר וְתָם.

דּוֹאֵב בְּשִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת. שְׁבוּרֵי לֵב.

 

שִׁירִי הַקָּדוֹשׁ יְחַבֵּש לְעַצְּבוֹתָם

logo בניית אתרים