רשימה:
הספד לגלעד עברון/ שלום שמואלוב

זכיתי להיות מעורב ב 6 הצגות שכתב גלעד עברון. הראשונה "הר לא זז" בהבימה בבימויו של חנן שניר, שם הכרנו. אחר כך הקומדיה "לב טוב" גם כן בהבימה בבימויו של חנן שניר. כשהקמתי את פסטיבל תאטרון קצר, אחד המחזאים הראשונים שפניתי אליהם היה גלעד. הוא נרתם מיד למעשה החלוצי כמו שתמיד התלהב ושמח לעזור לכל מסגרת חדשה שיצרה תנאים לפיתוח מחזות ולגילוי כישרונות של מחזאים צעירים. הייתה לו תקווה לשנות משהו בשיח האומנותי, ליצור אלטרנטיבה למחזאות הסלון הז'ורנאליסטית. לפסטיבל תאטרון קצר הראשון גלעד כתב את המחזה הקצר "קין" שהיה תגובה לרצח ראש הממשלה יצחק רבין ז"ל. את ההצגה ביים מיקי גורביץ'. בפסטיבל העשירי פניתי שוב לגלעד ולמרות ספקותיו שכנעתי אותו להעלות את המחזה הקצר "עין לטושה" בבימויה של יעל קרמסקי ובביצוע יואב הייט בתפקיד בלתי נשכח. המחזה על אדם שנכלא בצינוק חשוך ומנהל דיאלוג עם קרן אור, נכתב בעקבות כליאתו של בנו של גלעד עקב סירובו לשרת בצה"ל. להיות הדרמטורג של גלעד עברון בשני המחזות שהועלו בפסטיבל הייתה חוויה יוצאת דופן בעומק השיח מכיוון שלגלעד היה חשוב לא רק התוכן אלא גם העיסוק והחיפוש התמידי בשאלה מהו תאטרון. פגישתנו המקצועית הבאה הייתה מבחינתי פסגת הפגישות שלנו בזכותה של הבמאית אופירה הניג שהזמינה אותי לשחק את דון קיחוטה בהצגה "הטענה של דון קיחוטה" שכתב גלעד עברון לאנסמבל הרצליה. במחזה הזה גלעד, יחד עם אופירה, הביאו לשיא את תפיסתו, נכון לאותו זמן, את התאטרון הפוסטמודרני שלא מאבד לרגע מאיכותו הדרמטית. במהלך החזרות התוודעתי שוב לתכונותיו הנדירות של גלעד כיוצר וכאדם. הצניעות של גלעד, היכולת שלו להישאר קשוב ופתוח לצד הביטחון השקט בעמדתו ובתפיסותיו הפעימו ורגשו אותי. לא הכרתי איש תאטרון כמוהו שאוהב ויודע לעבוד בצוות. אני מאמין שכמו מחזות אחרים של גלעד גם המחזה "הטענה של דון קיחוטה" יהפוך לקלאסיקה ועוד ישוב ויעלה. הפעם האחרונה שעבדנו יחד הייתה בהצגה "זוז, אתה מסתיר לי את השמש" של אופירה הניג בה הוא כתב מערכון קצר ומבריק על שני חיילים ששומרים על קברו של אלבר קאמי. מאז שוחחנו רבות, העלנו רעיונות למחזות חדשים ותכננו תכניות לעבודה משותפת, תכניות שלצערי הרב לא יתגשמו. 
אני ממליץ למי שעוד לא קרא לקרוא את ספר המחזות שלו "שישה מחזות" ("יהוא", "שמים", "קין", "הר לא זז", "עין לטושה", "הטענה של דון קיחוטה") שיצא בהוצאת ספרא עם מבוא מרתק של פרופ' שמעון לוי על המחבר ויצירתו. הידע הנרחב של גלעד עברון בתחומים שונים כמו היסטוריה, פילוסופיה, מיתולוגיות, אומנות פלסטית, ספרות, קולנוע וכמובן תאטרון, השפה העברית העשירה, המדויקת, המוסיקלית, המילים שיוצרות תמונות לא רק דיאלוגים, ההתכתבות שלו במחזותיו עם מחזאים גדולים כמו ברכט, בקט, פינטר, ניסים אלוני וקולנוענים כמו קוראסאווה או פיטר גרינוואי, היושר, האומץ והעקשנות שלו לא לסטות מהדרך שהוא מאמין בה, כל אלה ועוד הופכים את גלעד עברון בעיני, לגדול מחזאי הדור שלנו.
המילים שהוא שם בפיו של דון קיחוטה במחזה "הטענה של דון קיחוטה" מטיבות, אולי, לתאר את גלעד עברון עצמו:
"אני לא טיפש המעמיד פני חכם, כבודך. אני רק מבקש להסביר לעולם כי טעות היא לראות כל אויב כאילו הוא קיים באמת. לפעמים הוא רק תעתוע. וכדי לנצח צריך להתגבר על המפלצות שבדרך. הדברים אינם כמו שהם נראים, גנרל. צריך להעז כדי לראות. זה קשה במקום של שחיתות, שם העצלות והכיס מנצחים ואיש ישר חסר כל כך, אדוני. חסר אביר שדומה באומץ הלב לדון...אביר שהדמיון חי אצלו. אביר שראוי לגבירה כבירה כמו דולסינאה." 
תודה שהיית גלעד. לא יודע איך היו נראים חיי בלי המפגש המרתק אתך ועם יצירתך. אין כמוך. אני אוהב אותך וכבר מתגעגע. נוח בשלום על משכבך.