צילום: יעל צור
אירוע שירי ויסלבה שימבורסקה/ חגית בת אליעזר
ביום ד' 9.11, ביומו הראשון של פסטיבל הפסנתר ה- 18 של תל אביב, התקיים המופע "הכל פוליטי" אשר הוקדש לשיריה של המשוררת הפולנייה ויסלבה שימבורסקה, כלת פרס נובל לספרות לשנת 1996. שיריה של שימבורסקה מוכרים ואהובים בישראל בזכות התרגומים לעברית של חוקר הספרות דוד וינפלד והמשורר רפי וייכרט, והם פורסמו במספר קבצים בהוצאות "קשב לשירה" ו-"כרמל". מהו סוד קסמם של שירי ויסלבה שימבורסקה? לא נדע, כי הסוד והקסם אינם מתגלים, אך אפשר לצטט מדבריו של דוד וינפלד שעל הכריכה האחורית של "רגע" – מבחר שירי שימבורסקה בתרגומו: "שירתה מהווה הרהור על גורלו של האדם המיטלטל בין חוקי הביולוגיה ותהפוכות ההיסטוריה. סגנונה תמציתי וצלול. השאלות הקיומיות וההגותיות שהיא נוגעת בהן מובעות ברוב חן, הומור ושנינות."
על במת אולם קאמרי 3 ניצבו השניים: ליליאן ברטו – שחקנית תיאטרון וטלוויזיה ומדבבת סרטים, ובני בשן – מוזיקאי, משורר ושדרן רדיו. הם יודעים להגיש שיר - בדיקציה צלולה, בתיאטרליות, בתיאום עם נגינתם של שאול בסר בפסנתר וגרשון וייספירר בגיטרה. שירים אחדים הולחנו ע"י שאול בסר ואהובה עוזרי, שלא השתתפה במופע בשל מצבה הבריאותי, וכל הארבעה שרו יחדיו. בזמן ביצוע השיר על המסך בעומק הבמה הוקרנו שמו ושם המתרגם – דוד וינפלד או רפי וייכרט.
אביא כאן מספר דוגמאות מהשירים הרבים, שנקראו במשך המופע.
הכול
הכל -
מלה מתנשאת, נפוחה מיהרה,
מן הראוי שתכתב במרכאות כפולות.
מעמידה פנים שאין היא מחסירה דבר,
שהיא מכנסת, מקיפה, מכילה, אוצרת בתוכה.
בעוד שאין היא אלא
רסיס מן הסערה
ורמיר
כל זמן שאִשָּה זו מהריקסמוזיאום
יוצקת יום-יום
ברגע וברִכּוּז מצֻיָּרים
חלב מהכד אל הקערה,
אין העולם ראוי
לסוף העולם.
ילדי התקופה
אנחנו ילדי התקופה
התקופה היא פוליטית.
כל המעשים היומיומיים
או הליליים שלך, שלנו, שלכם
הם מעשים פוליטיים.
תרצה או לא תרצה,
לגנים שלך עבר פוליטי,
לעור גוון פוליטי,
לעיניים היבט פוליטי.
...
...
בינתיים אנשים נהרגו
חיות גוועו,
בתים עלו בלהבות
ושדות צמחו פרא
כמו בתקופות קדם
פחות פוליטיות.
פרופסור זקן
שאלתי אותו על הימים ההם,
כשעוד היינו כאלה צעירים,
תמימים, נלהבים, טפשים, לא מוכנים.
קצת מזה נשאר, חוץ מהנעורים
- ענה.
שאלתי אותו אם הוא יודע בבטחון גמור,
כמקודם,
מה טוב לאנושות ומה רע לה.
אין לך אשליה קטלנית יותר מזו
- ענה.
...
...
שאלתי על הגן הקטן והספסל שניצב שם.
כשהערב בהיר, אני מתבונן בשמים.
אין קץ לפליאתי,
כמה נקודות ראות יש שם
- ענה.
עם כל שיר הלך והתעצם קולה של המשוררת והוא הדהד בחלל. אישיותה החכמה והטובה ניצבה באולם. נמלאתי הכרת תודה לשני המתרגמים על כך שנשאו את רוחה ההומנית האמיצה של המשוררת על מגש מילותיהם העבריות.
והיו עוד רבדים שיריים שהגבירו את ההיקסמות שלי מהמופע: זכיתי לשבת ליד דוד וינפילד, שאול בסר הזכיר לי את דודו – המשורר יעקב בסר, אשר לימד אותי בסדנא לשירה וליליאן ברטו ניתבה את מחשבתי לעבר חנוך לוין, אשר במחזותיו שיחקה והייתה אשתו ואם בנו.
