צילום: עזרא לוי-צלם פואטי
השקת ספרו הרביעי של המשורר ראובן שבת- 'בקצה האדמה שמים' בבית היוצר ./ אסנת יששכרוף
ביום שני ה-7.11.2016,התקיים בבית היוצר של אקו"ם בנמל ת"א אירוע חגיגי ומיוחד לרגל השקת ספר שיריו הרביעי של המשורר ואיש הספרות ראובן שבת- 'בקצה האדמה שמים'. את הערב הנחו בחן רב הפסיכולוג אבינועם חקלאי והשחקנית והסטנדאפיסטית רונה נבון, כאשר כל אחד מהם בסגנונו האישי והייחודי תרם לאוירה המיוחדת שאפפה את הערב.
הקהל אשר מילא את האולם היווה פסיפס רחב של אנשים מתחומי עיסוק שונים,אשר באו לחלוק כבוד לשבת הן בשל אישיותו המלבבת מלאת החסד והן בזכות פועלו הספרותי רחב היריעה.
לאורך הערב עלו על הבמה בזה אחר זה מספר מכרים ואנשי ספרות אשר הקריאו משירי הספר המגוונים ואף שיתפו את הקהל בפרשנותם האישית. כל אחד מהמשתתפים התייחס למימד מסויים ביצירתו של שבת כאשר כמה מהם היטיבו לתאר את מוטיב המסע אשר חוזר בשיריו -הן במובן הפיזי והן כיסוד רוחני מובהק. המשוררת וחוקרת התרבות מרגלית מתיתיהו היטיבה לתאר מימד זה כאשר דיברה על המרחב הגיאוגרפי בשיריו כאמצעי לשיוט פנימי בנבכי הנפש.
המשורר והיזם הספרותי אביחי קמחי הסתקרן מעצם שמו של הספר בעודו מפרשו כתיאור פואטי לאופק, שכן כפי שהאופק הוא אין סופי כך דמיונו של ראובן גולש למרחקים, כאשר הפן האירוטי מהווה מוטיב קבוע בשיריו. לדבריו-האהבה המתוארת בשיריו של שבת איננה חד מימדית ומתפרשת לכיוונים שונים כאשר לעתים היא מתוארת באמצעות מימד גרפי אירוטי ולעתים היא מהולה בכאב ועצב.
המשוררת גבריאלה מורז התייחסה גם היא למוטיב האהבה בשירתו של שבת והשוותה בין שירו 'רומיאו ויוליה' לבין שירו של יהודה עמיחי- 'אמרתי לך שיהיה כך- ולא האמנת', כאשר על פי פרשנותה המעמיקה-שני השירים פוגעים היטב במטרת עוצמת האהבה ומשמעותה הגדולה.
המשוררת ומבקרת הספרות חגית בת אליעזר היטיבה לשלב בין שני המוטיבים המתוארים לעיל ותיארה את הסימביוזה שבין הפן האירוטי בשיריו לזה הגיאוגרפי, וכיצד הם משרתים זה את זה .
יו"ר אגודת הסופרים צביקה ניר שיבח את שירתו האינטליגנטית והעשירה של שבת על רקע השירה החלולה השוטפת את הרשת,אשר לדבריו מתאפיינת ברובה בחוסר ידע מובהק בכל הקשור ליסודות הספרות והשירה. בכדי להדגיש את דבריו הוא ציין את שירו של שבת- 'לגיאורג טראקל' (משורר אוסטרי אקספרסיוניסטי) ,כאשר הוא תוהה האם שיר זה מוקדש לטראקל עצמו או שמא יש בכוונתו של שבת להניע את הקורא לחפש מידע אודות המשורר. עמדה זאת יוצאת חוצץ נגד הקו הפוסט מודרניסטי הבא לידי ביטוי בקרב משוררים רבים בימינו, כאשר אין ביכולתם לשוות מימד נוסף ליצירתם מלבד גרעין עולמם הפנימי. ניר התייחס עוד לביקורת שמופנית בשיריו של שבת כלפי האבסורד שבמלחמה, המהווה מעין אוקסימורון בין המלחמה העקובה מדם לעומת הפיוטיות שבשירה.
האמן צביקה פלדמן אשר אמון על עיצוב כריכת הספר, סיפר על החברות רבת השנים בינו לבין שבת עוד מימי שירותם הצבאי,והפנה את הזרקור לאישיות המיוחדת שמאחורי המשורר כאשר הוא משבח את שבת על טוב לבו ועל נטייתו לאמץ לקרבו יוצרים רבים בתחילת דרכם ולהעניק להם במה ראשונית לצורך חשיפת מרכולתם.
מעבר לכך נטלו חלק בארוע- המשוררת והסופרת טל איפרגן, המשוררים הרצל ובלפור חקק,האמנית הרב תחומית אביבית חזק,המשורר ואיש החינוך רון גרא אשר כתב את אחרית הדבר של הספר, והסופר והמשורר יוסף כהן אלרן.
נראה כי כל השירים שהוקראו במהלך הערב משקפים את עושר יצירתו של שבת אשר נוגעת בנדבכים שונים הנעים בין הדמיון לממשי, בין אם מדובר בנוסטלגיה(רמונה,בשווקי הזכרון של עירי),החיבור לשורשים-העדתיים והפיזייים כאחד , פניה השונות של האהבה(סרנדה,אהבה) וכן הרהורים והתחבטויות שבין המשורר לבין עצמו ובינו לבין קוראיו(קפה וחרובים,מטרת השירה).
במהלך הערב שולבה מצגת הפורשת את תחנות חייו השונות של שבת, במהלכה הקהל התוודע למספר אישים בולטים אשר השפיעו רבות על הוויתו הספרותית , ביניהם- יהודה עמיחי, אסתר שטרייט וורצל (אשר היתה מורתו לספרות) ודוד אבידן. מצגת נוספת שהוקרנה בהמשך הציגה תהיות בדבר משמעותה של השירה בשורה של ציטטות מעוררות השראה מפי משוררים וסופרים שונים ,לצלילי הסרנדה של שוברט.
את הנישה המוסיקלית של הערב איישו הזמר והמוסיקאי שחר כהן והזמרת הצעירה גל נוימן.
כהן ריגש את הקהל באמצעות ביצוע אקוסטי בניחוח ספרדי לשירו של אהוד מנור - עד סוף הקיץ, והפגין נגינת גיטרה משובחת בביצוע קטע ספוקן וורד משותף עם רונה נבון לשירו של שבת- 'סרנדה',כאשר נבון אמונה על הקריאה בעוד כהן מנגן ברקע את הנעימה הידועה מתוך אסטוריאס של אלבניז. בנוסף,הוא העניק ביצוע נוגע לשיר -'שיהיה שוב שמח' למילותיו של רועי יבין.
גל נוימן-זמרת צעירה ומבטיחה, הקסימה את הקהל כאשר ביצעה ברגש רב שלושה שירים ממיטב הפסקול של המוסיקה הישראלית,אשר הוסיפו בעושרם המלודי למרקם האיכותי של הערב.
בסיום הערב עלה שבת עצמו לבמה,הודה לקהל המגוון על בואו ותמיכתו , ואישש את הפרשנויות השונות אשר עלו לאורך הערב כאשר הסביר כי עבורו השירה מסמלת דו שיח מתמשך עם הקהל, בזיקה לעולם הרחב. היא איננה נכתבת מדלת אמותיו אלא מתוך רצון לעורר מחשבה ושאלות ובכך- לייצר קרקע רוחנית מוצקה דיה לעשיה ספרותית נרחבת וראויה.
