צילום: רדי רובינשטין 
צ'פלין המחזמר/ הסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין/ אסנת יששכרוף

דמות הנווד הקטן המזוהה עם השחקן האגדי ויוצר הסרטים המופתי צ'ארלי צ'פלין, אמנם רכשה לעצמה ברבות השנים מעמד אייקוני בתולדות הקומדיה האמריקנית, אך אותה דמות קומית המגולמת על ידי צ'פלין באמצעות מימיקה מופלאה רבת ניואנסים,הנעה בין מעשי קונדס לרגישות נוגעת ללב, מהווה בבסיסה חלון הצצה לנבכי נפשו של צ'פלין,כאשר סיפור חייו המורכב והבזקים מימי ילדותו הקשה כבן לאב שיכור ואם עגבנית פסיכוטית, נשזרים בעקיפין בסרטיו השונים על ידי תחבולות קולנועיות קומיות הייחודיות לו. אלא שבסרטיו,בניגוד למציאות הנוקשה שאפפה את ילדותו, נראה כי גורלן של הדמויות שפר עליהן, ואט אט הן נחלצות מהקללה אשר דבקה בהן בתחילה.זאת כמובן בזכות תושייתו המגושמת ומעלליו חסרי הפשרות של האנטי גיבור,הלא הוא הנווד הקטן.

המחזמר צ'פלין מאת כריסטופר קרטיס ותומס מאהן אשר הוצג לראשונה בשנת 2006 ואף נחל הצלחה רבה בברודווי כאשר זכה בפרס הטוני בשנת 2012, מוצג בימים אלה בסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין בהשתתפות תלמידי השנה השלישית, כאשר על תרגומו אמון דני לשמן ועל המלאכה כולה מנצח הבמאי שוקי וגנר. בבסיס המחזה ניצבת הצלחתו המזהירה של צ'פלין לצד הפרשיות העכורות שדבקו בו לאורך השנים,כאשר עברו המורכב,הגעגועים המודחקים לאמו האהובה, וילדותו הקשה, אינם נעדרים מהמערכה ומובאים שוב ושוב באופן עקבי,כמעין גורמים מחשלים הנותנים אותותיהם ביצירתו הקולנועית רחבת היריעה.

לאורך המחזה נפרשות תחנות משמעותיות בחייו של צ'פלין החל מילדותו כילד פלא הכובש אט אט את התיאטרון הלונדוני,דרך ההתוודעות לעולם הקולנוע, טבילת האש בהוליווד,הרומנים השנויים במחלוקת,יצירת דמות הנווד ונטישתה, ועד הפרשיה הפוליטית אשר הובילה לגירושו מאמריקה כאשר נחשד בקומוניזם.

מכיוון ששעתיים הן זמן קצר מדי בכדי לתאר עשייה מפוארת שכזו הנפרשת על פני כ-7 עשורים,הרי שהמחזאים נאלצו לנקוט בלא מעט תחבולות אמנותיות תיאטרליות בכדי לתאר באופן ממצה והולם את כל אותן התחנות  המרכזיות בקריירה ארוכת השנים של צ'פלין. כך לדוגמא- סכסוכי הגירושין של צ'פלין ונשותיו משולים לזירת אגרוף משעשעת בניצוחה של הרכילאית תאבת השערוריות הדה הופר  הנחושה בדעתה להשחיר את שמו ויהי מה,כאשר כל הסכם גירושין מכפיל את קודמו, ובהתאם לכך מוכרז כנצחון בנוקאאוט מזהיר.

במהלך המחזה ישנה התמקדות במספר סרטים משמעותיים אשר היוו מימד חדשני בעשייתו הקולנועית של צ'פלין.כך לדוגמא, ניתנת הצצה מדומה לעשיית הסרט 'הנער'- סרטו העצמאי הראשון של צ'פלין המתכתב עם מחוזות ילדותו, כאשר עלילת הסרט מתמקדת בנווד המאמץ ילד קטן אשר ננטש על ידי אמו, וביחד הם חוטאים בפשעים קטנים ועבירות קלות בשם ההישרדות, עד אשר בבגרותו הילד חוזר לזרועותיה המחבקות של אמו. בסרט זה ניתן למצוא קוים מקבילים לילדותו הקשה של צ'פלין, אלא שהפעם שרביט הגורל מונח בידיו של צ'פלין עצמו ,ובניגוד להתגלגלות חייו שלו, הוא לא מניח לאם המסכנה לחמוק מהאיחוד המתבקש עם בנה.

סרט נוסף אשר שיקף  את ראיית הנולד של צ'פלין  אך מאידך השפיע רבות על המשך הקריירה שלו ואף גבה ממנו מחיר יקר ברבות השנים, הוא- 'הדיקטטור הגדול', סרטו הראשון של צ'פלין המובא באמצעות פסקול סינכרוני, כאשר קולו הממשי של צ'פלין קורם עור וגידים לכדי אמירה פוליטית  נוקבת כנגד השלטונות הטוטליטריים באירופה של שנות השלושים, זאת בשעה שארה"ב הפגינה נייטרליות והעדיפה ברובה להימנע מלקחת חלק במלחמה הקרבה. ואכן- הימין הקיצוני בארה"ב פעל בכדי לעכב את הפצת הסרט  אשר יצא לאקרנים בשנת-1940, כשנתיים לאחר שהחלה העבודה עליו. אף על פי כן הסרט זכה להצלחה כבירה הן קופתית והן ביקורתית.

סרט זה על שלל אמירותיו הפוליטיות המוצקות מגביר את חמתה של הדה הופר-הרכילאית הבכירה של אותן השנים( שכנראה היוותה בהתנהלותה הנבזית מודל לרכילאיות רבות שפעלו אחריה),והיא שמה לה למטרה לאשש את חשדותיה כלפי צ'פלין בדבר חתרנות אנטי אמריקאית, כאשר היא אינה פוסחת על הפן הרומנטי המפוקפק בחייו וחושפת את סיפורה של נערה הריונית מעורערת בנפשה הטוענת כי צ'פלין הוא אבי בנה.

בשלב זה בחייו, צ'פלין נישא לאשתו הרביעית והאחרונה בהחלט- אונה אוניל, כאשר גם היא -בגילה הפעוט (18) ממשיכה את המסורת רבת השנים של צ'פלין,אשר נהג לאמץ לקרבו נערות צעירות זבות חוטם.

נראה כי התבטאויותיו הפוליטיות של צ'פלין היו לו לרועץ-המקארתיזם המתגבש בארה"ב לא הותיר לו סיכוי, כך שבסופו של דבר התקבלה ההחלטה שלא לחדש את אשרת כניסתו לארה"ב. צ'פלין בתגובה מחליט שלא להיאבק בשלטונות,וביחד עם אשתו אונה וילדיו הוא נוטש את אמריקה לטובת אחוזה מפוארת בשוויץ, כאשר סרטיו החדשים כדוגמת- 'מלך בניו יורק', משלבים בחלקם  לא מעט ביקורת בדבר השאננות והצביעות האמריקנית.

בסופו של המחזה חוזר צ'פלין לארה"ב בחשש רב לאחר גלות של 20 שנה ,זאת לאחר שהוזמן לקבל אוסקר של כבוד על מפעל חייו, כאשר כל אותן דמויות מפתח המשולבות בעלילה-אמו המנוחה, אחיו האהוב סידני ועוד, ניצבות ברקע וחולקות לו כבוד אחרון.

ביצוע המחזמר על ידי תלמידי הסטודיו מהווה מפגן וירטואוזי מרשים ביותר המשלב שליטה אבסולוטית בכל מרכיבי המחזמר הקונבנציונליים- שירה ,ריקוד ,משחק, לצד בימוי שוטף ומהודק אשר מחבר בקוהרנטיות בין הסצנות והמימדים השונים המובאים לאורך המחזה, כאשר הפן הקומי והדרמטי לא מתחרים זה בזה אלא חוברים יחד לכדי תצוגת משחק/שירה מעמיקה וכובשת.אם כי, כנהוג במחזות זמר,דמויות משנה רבות אינן מקבלות זמן חשיפה מספק לצורך גיבוש דמות עגולה דיה,מה גם שחלק מהשחקנים מגלמים תפקיד משני כפול ואף מהווים בנוסף חלק מהקורוס .

כלל השחקנים אשר נטלו חלק במחזה עשו עבודה נפלאה, כאשר יש לציין במיוחד את השחקנים הראשיים אשר הפגינו כישרון רב לצד מיומנות בימתית מרשימה. עופרי ביטרמן מפליא לגלם את דמותו של צ'פלין האגדי במשחק ובשירה באמצעות מימיקה מהפנטת, לרבות כל אותם ניואנסים מוקפדים הייחודיים לדמות, ומשלב במשחקו  קומיות כובשת לצד רגישות ממיסה. רעות אלוש מגלמת ברגישות נוגעת ללב  את אמו של צ'רלי תוך שהיא מיטיבה לשלב בין חום אימהי ושבריריות נוגה. שירן הוברמן משלהבת בתפקיד הרכילאית הנבזית הדה הופר  ומפגינה נחישות רבה בתור הדמות התקשורתית המשפיעה,חורצת הגורלות. אוראל איזיקל מקסים ביותר בתור אחיו של צ'רלי- סידני, והסצנות המשותפות שלהם אכן מדמות מעין אחוות אחים טהורה.אביב פנקס מפגינה חינניות כובשת בתפקיד- אונה אוניל, אשתו הרביעית של צ'רלי.

מעבר לכך, נראה כי שאר האלמנטים מסביב מסייעים ליצירת מפגן תיאטרלי/ מוסיקלי נעלה, כאשר המוסיקה המשולבת לאורך המחזה (באמצעות נגינה חיה של הרכב המשלב- כינור, פסנתר, קונטרבס, כלי נשיפה ותופים  תחת ניהולה המוסיקלי של מיכל סולומון),מיטיבה לנתב את עלילת המחזה באמצעות סגנון ג'אזי קברטי התואם את התקופה, ונע בין מתקתקות מלודית לקברטיות מתפרצת. בנגזרת התנועה-עומר זימרי עיצב כוריאוגרפיה זורמת ודינמית ,חושנית לפרקים,וניכר כי נעשה שימוש מושכל במרחב הבימתי הצנוע הרחוק בממדיו מאותן במות רחבות ידיים אשר בד"כ משמשות לצורך הצגת מחזות זמר רבי משתתפים .

עיצוב התפאורה(זאב לוי) מיטיב להמחיש את אוירת הקולנוע של אותם הימים באמצעות מיצג וידאו ארט מרשים (דורון טיברג)לצד שימוש יצירתי בתפאורה בימתית המשלבת אמצעים המדמים אולפנים של פעם, ובדים מצוירים בשחור לבן המשמשים כתפאורה לסרטים השונים. התלבושות המגוונות(מאיה מידר מורן) ,משלבות סגנון קלאסי מהודק ,לצד הלבוש המתירני  והנועז אשר היה נהוג בעיקר במועדוני הלילה של אותן השנים.

בסופו של דבר מדובר במחזמר ססגוני ומשובח, החושף את דמותו המרתקת של צ'פלין לאורך תחנות חייו השונות,ומהווה אקורד סיום מוצלח במיוחד למחזור המסיים בימים אלו את מסעו בהיכל התיאטרון הקסום של לוינשטיין.

צ'פלין המחזמר מוצג  עד ה-23.11.2016  באולם המופעים של הסטודיו מיסודו של יורם לוינשטיין- רח' חנוך 19, ת"א.

מאת:כריסטופר קרטיס ותומס מאהן. מוסיקה:כריסטופר קרטיס. תרגום:דני לשמן. בימוי: שוקי וגנר.

משתתפים:

עופרי ביטרמן- צ'ארלי צ'פלין,רעות אלוש-האנה צ'אפלין(האם),אוראל איזיקל-סידני צ'פלין(האח),אבי סרוסי- אלף ריבס(מנהל במה), שירן הוברמן-הדה הופר(רכילאית),ג'יין דייכס וויקס-מילדרד האריס(אשתו הראשונה),הדר דימנד-ליטה גריי(אשתו השניה, רקדנית קברט, אחות. יהלי אלימלך- פולט גודאר(אשתו השלישית, מייבל, רקדנית קברט. אביב פנקס- אונה אוניל(אשתו הרביעית), רקדנית. חנן אסרף-פרק קארנו, רקדן. ישראל קוג'ינסקי- מפיק מק סנט,אוריה חייק- צ'פלין האב,קריין,שיכור. שרי שימחוב-ג'ואן ברי המתחזה

רקדנית קברט. דניאל דמידוב-המפיק ג'ון פרוילר,צלם,רקדן. עומר פרלמן שטריקס-המפיק תומאס טאלי, רקדן. טום מרסייה-גנרל מקגראנרי, רקדן קברט. יעל פולמן- מולי, רקדנית קברט, המזכירה של הדה.תמרי שחר-מוכר הכרטיסים,רקדנית קברט. רוני אוחנה-עיתונאית,רקדנית קברט. עומר/עידו שרמן- צ'ארלי הילד. שון בורטניק/שחר דרוול-ג'קי קוגן הילד.יובל שרעבי/אלי סטין/שקמה חזן/אריק ז'ק/עדן אמסלי- רקדני קברט, אנשים ברחוב, צוות האולפנים( תלמידי שנה א')

ניהול אמנותי:לילך סגל. עיבודים וניהול מוסיקלי: מיכל סולומון. כוריאוגרפיה: עומר זימרי. עיצוב במה:זאב לוי.

עיצוב תלבושות:מאיה מידר מורן. עוזרת מעצבת תלבושות:רותי פ. עיצוב תאורה:קרן גרנק הדרכה קולית: לימור עובד. עוזר כוריאוגרף:תומר יפרח. וידאו ארט:דורון טיברג,עד-שירותי צילום. צילום וידאו:רדי רובינשטיין. סאונד:אלעד דדון.

פסנתר וניצוח:מיכל סולומון. כינור:רודה אלבס. כלי נשיפה:נועם דורמבוס. קונטרבס:גיל גולדין. תופים: דור בירן