משורר של קולנוע  עם במאי הקולנוע טומי לנג/ מיכל יערה כרמי

טומי לנג הוא במאי סרטים מיוחד במינו. איש שלמד בעיקר מהנסיון הרב של הפקת סרטים כיצד ליצור סרטים ואיך להתמודד נכון באמצעות הקולנוע עם שפת החיים.  הוא בעל תואר שני בקולנוע ויש בשפתו הקולנועית  הרבה פיוטיות יפה היכולה מצד אחד להזכיר אדם שכותב שירה שכן הקולנוע שלו מזכיר לעיתים גם  כעין שירה צרופה ומעניינת. מאידך, סגנון הבימוי שלו, השילוב שבין ריאליזם לסגנון שיש בו גם מהפנטסטי הטרגי-קומי, הוא בהחלט דבר מקורי ומיוחד מאוד

בעקבות סרטו המיוחד "פטר השלישי" שזכה גם לתשבחות רבות, התקיים הראיון איתו והוא מובא בעיקר מפיו, לאחר שנשאל שאלות.

" אני יליד בוקרשט ברומניה, ולפני שעסקתי ביצירה קולנועית הייתי איש עסקים ומפיק טלוויזיוני. 

בסבב הראשון של חיי הקולנועיים  מ1970 ועד 1984  הייתה לי חברת הפקה בשם "טלפילם" שבה הפקתי עשרות סרטים ביניהם סרטים דוקומנטריים לרשתות טלוויזיה  גרמניות וגם מיוזיקל בשם "דיא מגילה"  המבוססת על טקסט ידוע מאוד דל איציק מנגר. באותה תקופה עבדתי גם כמפיק בערוץ 1. בין 84 ל86  שהיתי עם משפחתי בבוסטון (אשתי הייתה רופאה ונסענו להתמחות שלה"). אני למדתי הקמה וניהול קניונים. עזריאלי מצא אותי שם והטיס אותי ישר להנהלת הקניון אילון.  כך היה הפסק זמן שלי מעולם הסרטים .רק לאחר  שהתאלמנתי חזרתי על הפלטפורמה של לימודים לתואר שני לקולנוע באוניברסיטה תל אביב.

 הבמאי שהשפיע עליי ביותר הוא  אמיר  קוסטוריצה הסרבי . כאשר אני יוצר סרט הרי כל סרטיו עומדים מול עיניי בתהליך העשיה שלי. בסרטים שלי אני מצליח לשלב את ההקבלה לסיטואציות האנושיות של דמויות המפתח , כפי שזה למשל נראה גם בסרטיו. אבל  הרבה פחות מכך את היכולות היצירתיות הוויזואליות שלו.

מטבע הדברים לכך צריך כבר תקציבים הרבה יותר גדולים ממה שיש בסרטים שלי.

את הסגנון והייחוד של הסרטים שלי הייתי מגדיר  בתור קומדיות אנושיות  שבהם מתגלים בני האדם לעיתים במלוא חולשתם אבל גם במלוא חוזקם  . כי הם שומרים על פן של אנושיות חמה, של אהבה, של חוסר ויתור עיקש ומוצדק על האנושיות הטובה שבתוכם ..הסרט האחרון שלי למשל,: הולכת שבעה, עם מיקי קם בתור גיבורה ראשית ץ מגיע מנקודת מוצא שבה אנשים לומדים ליצור קשר אחד עם השני בתהליך עמוק וסמלי של נגיעה במצבם והאמת שמתלווה למצב זה, כאשר המדבר הוא סמל וערך בסרט בעת ובעונה אחת" .