שיריה טבולים בכאב ותכלת עם המשוררת דורית ג'אן/ שרון אילני

בשנתיים האחרונות הטביעה המשוררת דורית ג'אן את חותם שירתה על אנשים רבים וגם על השירה העברית בכללותה. לכן, לא קשה להבין שמדובר בכישרון מיוחד במינו. לעיתים, הפשטות מגיחה מהמקום הכי פשוט דווקא מהמקום הזה שהוא נטול יומרות נשגבות, דווקא מהמקום הזה כשהיא פונה אלינו בגובה עיניים, מאותו המקום הכי כואב שבו מבעבעות גם המילים הנוקבות ביותר אני מאמינה לכאב הזה הפונה אלי להקשיב לו.
אני מאמינה לו ובוטחת בו שאינו רוצה ממני דבר זולת להקשיב לו. זה לא מצבי הרוח המשתנים. זו לא תחושת האין אונים האופפת אותה לעיתים. זו לא בקשת חמלה או נסיון לזעוק -הצילו-...! זה שיתוף הקורא בחוויית הכאב. זה הצורך שלנו להציץ מבלי לפגוע ולהיפגע. זו האמונה שאנחנו נושמים אותה וממלאים וטוענים את מצברי תשוקתה לחיים. ותשוקתה לחיים מסתכמת במשפחתה החמה ובמילותיה המרעידות אמות סיפי נשמתנו. למדתי ללמוד את כאבה, להקשיב למילותיה, לקרוא בין השורות ולגלות עולם ומלואו ביניהן. שקלתי מה לשאול. שקלתי למה לשאול. הרהרתי לתומי ושאלתי עצמי עד כמה קרוב אני רוצה להגיע. רציתי שיהיה נורא נורא קרוב וידעתי שהיא שומרת מרחק נגיעה. עד שמצאתי את השילוב המנצח של השאלות שהפגישו את הכל כך רחוק להכי קרוב שאפשר.

כמבקרת של עצמך מה היית כותבת?

״כמבקרת של עצמי הייתי מתמקדת באופן התנהלותי כאשה משוררת: אני מזהה בתוכי שלושה מפלסים שונים. יש דורית של חיי היומיום והמציאות הלא וירטואלית. זו דורית שקטה ושותקת ....מאד חמה ומעניקה....מחבקת....אמא ואישה של פעם. ויש דורית השנייה הווירטואלית, שלרוב מאוד אוהבת וטובה אל קהל קוראיה הנאמנים והפשוטים המגיעים בעיקר לא מעולם השירה. הקוראים האלה אוהבים אותה על כל סך חלקיה. יש אהבה אדירה אליי מצידם וזה מעבר לקירות הפייסבוק . וזה מחמם את הלב ונותן לי כוח. יש גם דורית השלישית הווירטואלית, שיש לה בעיה רצינית עם עולם השירה ו. עולם השירה ברובו המכריע מעולם לא קיבל את אותה עקרת בית מזרחית וחכמה ומוכשרת שצמחה כמשוררת בכוחות עצמה., יש מספר משוררים אחים לי שמסייעים ודוחפים את יצירתי, אך רוב המשוררות והמשוררים הנמנים על ממסד ועולם השירה מתרחקים ומתעלמים ממני גם בשל צרות עין ושיקולים אינטרסנטים. ייתכן שגם אני אשמה בהתנהגותי ואני משדרת ריחוק. הם לעולם לא יבינו את הלקות הנפשית שלי את הדו- קוטביות משוררות מלייקות לי תבשילים שלי אך לא ילייקו שיר ! זו קנאה !. הם מפרשים אותי כמשוררת מתלהמת. כשאני חשה התנגדות אליי, זה יוצר אצלי זעם והתנגדות בחזרה. ואחת לכמה זמן אני "פותחת עליהם פה". אני טוענת תמיד כלפיהם שאני אוהבת ובאתי בשם השירה. עולם השירה הוא קשה לאשת אמת כמותי. זו כמובן נקודת הראות שלי.״ האם מישהו שאל עצמו כיצד וולך או רביקוביץ היו מתנהלות בפייס עם הקוראים? אני באה בשם היצירה איני תלמידתה של חנה בבלי.כמה משוררות גרועות וביננונית זוכות ליחס משוררים ומשוררו רק בשל נחמדותם המעושה והקליקות שלהם?

איך את מסבירה את ההזדהות שלך בשירייך עם סטריאוטיפ ׳האישה הרעיה׳ האוהבת הנשענת וניתמכת...׳ בעידן הפמיניזם הנוקשה והתובעני

 ״אני אישה ורעיה נשענת, מתרפקת, נתמכת. אני אישה כואבת. זה נכון, אני אישה מזרחית לכל עניין ודבר. יש לי גם כמה עניינים פמיניסטים שאני מתחברת אליהם. אך לא אצא להפגנה לשרוף חזיות. איני אוהבת חוזק ונשיות "גברית" לוחמנית אצל נשים. אני לרוב רכה עדינה ומפויסת . אני לא אוהבת קטלוגים ותיוגים :אני עושה מה שבא לי, מתי ואיך שבא לי. הנה שיר שיסייע להבין זאת : אֲנִי הָאִשָּׁה אֲנִי הָאִשָּׁה שֶׁתָּמִיד חֲלַמְתֶּן לִהְיוֹת אֲנִי הַתֵּל אֲבִיבִית הַצְּפוֹנִית הֲכִי שְׁכוּנָה בָּעוֹלָם. אֲנִי עֲקֶרֶת הַבַּיִת הַנֶּאֱמָנָה שֶׁכּוֹתֶבֶת כְּמוֹ זוֹנָה אֲנִי הַשַּׁמְרָנִית הֲכִי מְשֻׁחְרֶרֶת. אֲנִי אֲלַטֵּף וְאַלְקֶה בְּעֵת וּבְעוֹנָה אַחַת. אֲנִי אִשְׁתּוֹ אִמָּא וְסָבְתָא גֵּאָה אַךְ חָפְשִׁיָּה כְּאִלּוּ הָיִיתִי לְבַד. אֲנִי מַלְכָּה וְשִׁפְחָה חֲרוּפָה. אִשָּׁה שֶׁל פַּעַם אֵשֶּׁת הָעוֹלָם הַגָּדוֹל. אָז אַל תְּתַיְּגוּ אוֹתִי אַל תְּנַסּוּ לִתְהוֹת מִי אֲנִי. יֵשׁ בִּי מֵהַכֹּל יֵשׁ בִּי הַכֹּל. וְטוֹב לִי.״

האם את מאמינה שחייב להיות קשר היכרות בין המשורר לקוראיו? האם כדי להתחבר לשירת המשורר חשוב שיהיה לקורא רקע על המשורר וחייו?

 ״לא חייב להיות קשר בין משורר לקוראיו. אך חשוב שלקורא יהיה רקע על חייו של המשורר. לי יש רק קשר וירטואלי עם קוראיי. רק כעשרה קוראים פגשו אותי במציאות. איני יוצאת לאירועי שירה. לכן נבצר ממני לפגשם, ולמען האמת זה לא ממש בוער בעצמותיי.. טוב לי להתרחק מכולם. מספיקה לי התערות וירטואלית, וגם היא מתוחמת להתנהלות על קיר הפייס. עם מעטים ובודדים אני משוחחת בצ'ט. באתי בשם השירה ולא ליצור מערכת קשרים חברתית. היא אינה נדרשת לי. משפחתי הקרובה מספיקה. ובקשר לחלקה השני של השאלה האם כדי להתחבר לשירת המשוררת חשוב שיהיה לקורא רקע על המשורר וחייו, התשובה נחרצת: כן. אם את משוררת רצינית הרוצה שיזכרו את שירתך ואם ברצונך שהקורא יצור הזדהות עם השיר הוא חייב לדעת על חייך ואת חייבת בחשיפה, אחרת השירה ברובה תלושה ונועדה רק ללייקים של תרבות הפייס. ראי ,רחל, יונה וולך ודליה רביקוביץ. האם היינו מתחברים כך לשירתה של רחל ללא רקע וידיעות על חייה ? התשובה חד משמעית : לא. משוררות מסוגת שירי הוידוי חייבות בחשיפה.״

יש לך הזדמנות לחרוט כמה מילים או משפט מפתח על נישת המשוררים שאת נמנית עם חבריה. מה היית חורטת על הקיר שיישאר שם לדורות הבאים?

״ משוררים ומשוררות יקרים ויקרות השמש אינה זורחת מעכוזכם. מעט ענווה לא תזיק ״ שביל -------- שִׁירִים נִפְלָאִים שֶׁכָּתַבְתִּי אַהֲבַת הַקּוֹרְאִים הֶחֱמִיאוּ לִי לְשָׁעָה קַלָּה אַךְ הַשְּׁבִיל בּוֹ פָּסַעְתִּי צִנַּת בֹּקֶר וְנִיחוֹחַ עָפָר וַדַּאי יוֹתִירוּ בִּי חוֹתַם עַד *

מה את מצפה מקוראייך?

מקוראיי הוירטואלים אני מצפה שיקנו את ספרי. בעלי עובד עבודת כפיים קשה .אני רוצה לסייע גם אם מדובר במספר מועט של מעות.״

האם את פונה לקהל מסוים? האם כל אחד יכול למצוא תשובה, מענה או נחמה בשירייך?

״באופן כללי אני פונה לקהל שמחובר מאד אל עצמו . קוראים בשלים ולא תלושים. קהל המחובר לשורשי נפשו ונשמתו, קהל שאינו חושש להתחבר לכאבו, קהל המתחבר אל שרשי מוצאו.קהל אדמה, אני מכנה אותו. קהל עם ניחוח שביל ועפר. גם פרופסורים וגם רוכלי שוק. יש לי קהל אוהד ממגוון רבדים. שירתי צלולה, פשוטה , נהירה וברורה אך עם זאת איכותית . לא באתי לשורר כדי שאחרים ימצאו מענה בשירתי. אני משוררת את עצמי. אך גם ללא מתכוון המוני קוראים מוצאים עצמם בשירים שלי, אם זו שירת כאב, שורשים מבית אבא או שירי אהבה. יש הזדהות טוטאלית עם שיריי. אנשים חושבים שאני משוררת את חייהם. היו כבר מספר קוראות ,ממש מעריצות, שביטלו איתי חברות בפייס כי חשבו שאני כותבת על חייהן ועוקבת אחריהן בחיים ממש. הן ביכו את הנתק אך היו חייבות מנוח לנפשן. אך הקשר עם הקוראים חשוב לי.״

לסיום ברצוני לומר כי  אני יודעת שרבות ורבים יצקצקו או יקפצו שפתיים לאחר הראיון הזה אין לי בעיה. למדתי לחיות וליצור על אף ולמרות. בדרכי שלי.

תודה יקירה על הראיון המרתק איתך .

 עד מאה ועשרים שירים -ציפור שכולה תכלת