צילום: צביה פרידמן 

בין סגול ובין תכלת – אירוע ההשקה של הגיליון השני – אהבה?/ רבקה פישביין עמנואל

 

 

יום חמישי בערב, בית הסופר, השקת הגיליון השני של כתב העת "בין סגול לבין תכלת" שנושאו "אהבה?". כן, בסימן שאלה שאת הבחירה בו הסביר עורך כתב העת, פרופ' עופר עציון, כבחירה לנוכח תהייתה של העורכת, טל איפרגן, באשר למהותה של האהבה- תהייה שנותרה פתוחה גם לאחר הקראת חלק מהשירים שפורסמו בגיליון ומציגים דרכים ואופנים שונים לביטויה.

ככלל, היה יופיו וייחודו של הערב ולטעמי, בסוגיות שעלו בו, בשאלות שעליהן הצביעו כל הדוברים בערב, הנוגעות לשירה בימינו אלה ולמקומם ותפקידם של כתבי עת במרחב התרבותי, הספרותי ואשר עליהם, ומעבר ל"דיווח" על מהלך הערב, אבקש להצביע בסקירתי זו.

את הערב פתח, כאמור, פרופ' עופר עציון, מבעלי כתב העת, שהסביר מה הם הקריטריונים לבחירת השירים שפורסמו בגיליון ובכלל זה – דיאלוג העוגן וההרמוניה, כפי שהוסיפה סיגל מגן (העורכת הוירטואלית, כהגדרתה J) בין השירים המפורסמים.

 

המשורר אביחי קמחי, סגן יו"ר אגודת הסופרים, בירך בשם האגודה והעלה, כבר מלכתחילה, שאלה מעניינת וחכמה הנוגעת למידת ההשפעה, אם בכלל, שיש לכתבי עת, מידת השינוי שהם יכולים לחולל כשלדעתו, למיטב הבנתי ולתפיסתי גם כן, כתבי עת אמורים להבחן גם ואולי בעיקר בתרומתם זו – השפעה ושינוי.

לאחריו, ובהנחייתה החיננית של עדי אביטל-רוזין, עלו לבמה כותבים ששיריהם פורסמו בגיליון ושאת כתביהם, אם מותרת לי נימה אישית, אני מאוד אוהבת ובכלל זה: לאה הרפז, גבריאלה, חיים ספטי, שחף וויאר, אלי בר-יהלום וטל איפרגן. משוררים ושירים שהציגו רב-גוניות (הרמונית?) בסגנון השירה ובתכניה, מה שהגביר את ההנאה בהקשבה להם. 
לזכות מארגני הערב אוסיף ואומר שהם הצליחו במקום בו כושלים, לא פעם, מארגנים אחרים -  הם לא העמיסו, עד כדי המאסה, ברכבת של משוררים המקריאים משיריהם אלא בחרו מעט המייצג את המיטב המצוי בגיליון. כל הכבוד!

בין לבין הפליא בשירתו שחר כהן שביצע, בין השאר, את השיר היפיפה "בראשית" כשהוא מציין את דעתו לפיה אהוד מנור לא היה פזמונאי, גם אם חיבר אינספור פזמונים, אלא משורר.  הנה, הארת אגב שגם היא, בנאמנות לערב הזה, מעוררת שאלה באשר להבחנה בין פזמונאי למשורר.


חלקו השלישי והאחרון של הערב הוקדש לרב-שיח, פאנל של עורכים בהשתתפות הקהל. על הבמה ישבו אלי בר-יהלום, עורך "בגלל", טל איפרגן, עורכת "בין סגול ובין תכלת" ועמיקם יסעור, הגוגל בדמותו האנושית J

בתחילה, התייחס הפאנל לשאלתו של אביחי קמחי באשר למידת ההשפעה של כתבי העת. טל איפרגן השיבה שההשפעה של "בין סגול ובין תכלת" היא במתן האפשרות לכל כותב לשלוח שירים, דו-השיח האמור להיווצר בין הכותבים ואותה הרמוניה עליה דיברה סיגל מגן. 
תשובה זו העלתה סוגיה שכולנו, הכותבים, שותפים לה – באיזו מידה מושפעת בחירת העורכים משמות הכותבים, קרבתם החברית ו/או המקצועית לעורך, מה המשקל שיש לשיקולים "זרים" בבחירת השירים.

אישית ועד כמה שהתשובה עלולה להיות מקוממת, הערכתי את הכנות של טל איפרגן, סופרת ומשוררת מוכשרת לכשעצמה, שהודתה שיש כותבים שהיא זו הפונה אליהם לשלוח שירים לכתב העת, כותבים שהיא אוהבת את שירתם.

אלי בר-יהלום, איש שעונג להקשיב לו, "הלם" בחבריו לפאנל כשקבע, כמעט בנחרצות, שלשירה אין קהל קוראים מלבד כותבי השירה עצמם ושזו הסיבה לכך שנעלמו מנוף התקשורת הכתובה, המודפסת מדורי הספרות שעיטרו עיתונים רבים בעבר.

סקירה מלומדת, מתובלת בהומור ובידע בלתי נתפס, של מדורי הספרות אז והיום העניק לנו "הגוגל האנושי" (כך אני מכנה אותו ובאהבה J) עמיקם יסעור.

נוכח "נבואות הזעם" ותחושת הטרוניה בקהל, כהגדרתו, ביקש להצטרף לפאנל ולאמר דברים גם צביקה ניר, יו"ר האגודה, אשר פתח ואמר את מה שכולנו חשים – עולם השירה מוצף באוחזים במקלדת, במפרסמי שירה ברשתות השונות ובספרי שירה בכמות העולה עשרות מונים על מספר הקוראים בארץ.  לטענתו, הצפה זו היא היא היוצרת תחושת מיאוס בציבור העייף מלנסות ולחפש בתוך כל המוץ (מקווה שאני מצטטת נכון) שירה "איכותית". זו, לתפיסתו, לא יכולה להיחשב כזו אם אין לכותב ידע בספרות ובשירה העברית לדורותיה ובספרות והשירה העולמית, אם אין הכותב יכול להתכתב, ביצירתו, עם כל אלה.

 

הארה זו עוררה הדים בקהל.  דוד ברבי המשיל את השירה לשדה בו לא ניתן להבחין בשושן אם אין סביבו דרדר והוסיף שהוא דווקא מברך על ריבוי כותבים.  דומה שהשיח היה ממשיך ומתקיים לולא היינו כולנו כל כך תלויי שעון.


כך או כך, היה זה ערב חברי, מהנה ומפרה.  נכון אולי שנלמד ממנו כולנו שאין די ברצון להשמיע את עצמנו ולשמוע אחר כדי לקיים ערב שירה כלשהו.  חשוב לא פחות מזה הוא השיח שמתפתח בו – לא רק שיח שירי אלא רב-שיח בנושאים שונים העולים בין אם מתוך הכתובים, החומרים שהוקראו ובין אם מתוך עולם הספרות והשירה ככלל, עולם שכולנו חלק ממנו. 

יופיו וערכו של ערב השקת הגיליון בחמישי היה, כאמור, ברב-שיח החכם והמחכים שהיה בו כמו גם בחברותא החייכנית והמחבקת.

אסיים בדבריו של אביחי קמחי שאמר שהצלחת כתב עת נמדדת בגיליון החמישה עשר שלו ואאחל לכם, סיגל, טל ועופר – שנזכה לחגוג יחד גם את הגיליון ה-ט"ו של כתב העת!

שנה טובה!       




logo בניית אתרים