בסד

פרשת נצבים/ צב'יה כהן

אקדמת דברים

פרשת נצבים פותחת בחזרה על תנאי קיום הברית הנצחית הכרותה בין השם ועם ישראל. העניין תמוה, שכן הברית בין השם ועם ישראל, כבר נכרתה במעמד הר סיני, תנאיה ידועים והם כתובים בתורה. והרי אין ברית נצחית של קדושה נכרתת, אלא פעם אחת לדורות. אם כך, מה משמעות החזרה בפרשת נצבים על תנאי הברית בין השם ועם ישראל?

פרשת נצבים מביאה למודעות הקורא בה, היבט מיוחד והכרחי לקיום הברית שכרת השם עימנו : אחדות העם הנבחר בקדושה. ציוויי הפרשה מבהירים, כי לא ניתן להיות עם נבדל ולקיים את ברית הקדושה עם השם, אלא כאשר כל העם נמצא באחדות. וכך נפתחת הפרשה: "אתם נצבים היום כלכם לפני ה' אלהיכם ראשי שבטיכם זקניכם ושטריכם כל איש ישראל. טפכם נשיכם וגרך אשר בקרב מחניך מחטב עציך עד שאב מימיך לעברך בברית ה' אלהיך ובאלתו אשר ה' אלהיך כרת עמך היום (דברים כט' ט' – יא').פסוק ט' מונה לכתחילה רק את ראשי השבטים, הזקנים והשוטרים, באשר רק הם בבחינת "כל איש ישראל". רק בפסוק הבא נמנים גם הנשים, הטף והגרים. הדרך בה מונה הכתוב מונה את עם ישראל, במעמד חידוש תנאי הברית, בשתי פעימות. הוא מדרג את מקיימי הברית בין השם ועם ישראל על פי דרגת חשיבותם, ויש לכך משמעות מיוחדת. כל הנמנים בפסוק ט' הם כולם כאחד "כל איש ישראל". מחויבותם לקיום הברית עם השם מודגשת, כתיקון לחטא הגברים בחטא העגל. ליתר הנמנים בין הניצבים מעמד שונה, אם כי מחויבותם לקיום הברית, שרירה וקימת. מכאן נגזרת בנוסף, ההבנה השורשית של תכלית קיומו של עם ישראל כעם השם: כולם כאיש אחד מצווים לקיים את הברית הנצחית עם השם. כולם נשמה אחת. כולם ערבים זה לזה. ובהדגשה: רק עם ישראל באחדות מסוגל לקיום הברית הנצחית עם השם.

פרשת ניצבים מתארת מעמד בו מתחדשים תנאי הברית הנצחית בין השם ועם ישראל. זהו מצב רוחני שונה, מאשר בעת כריתת הברית במעמד הר סיני: במעמד הר סיני העם עמד נפעם ונרגש כאשר השם התגלה בהתגלות אלוקית חד פעמית נשגבת, כאל אחד כל יכול. לעומת זאת, פרשת נצבים מאירה את הדרך בה מתגלה דווקא העם להשם: בדרך האחדות. כך רואה השם את עמו הנבחר: עם ישראל הוא עם מאוחד, נבדל מן העמים האחרים, המקיים בקדושה את הוראות הברית הנצחית שכרת עמו השם.

אחדות לשם נשיאה בתפקיד רם מעלה

חידוש תנאי הברית בין השם ועם ישראל מדגיש את אחדות העם. תכליתה של האחדות היא נשיאה משותפת של כלם כאיש אחד בתפקיד רם מעלה: להיות עמו הנבחר של השם ולקיים את הברית הנצחית שכרת עמנו. בהתאמה, המילה "נצבים" משמעה עמידה זקופה ואיתנה, כדרך שעומדים אנשים חשובים, הנושאים בתפקיד רם ונישא. המילה "נצבים" מופיעה לראשונה בספר בראשית, כאשר המלאכים נגלו לאברהם אבינו בפתח האוהל, ביום השלישי לאחר ברית המילה שלו: "וישא עיניו, וירא, והנה שלשה אנשים נצבים עליו..." (בראשית יח' ב'). מכאן עולה כי ברית המילה וברית הקדושה בין השם ועם ישראל הם למעשה ברית אחת בעלת ביטוי רוחני וגופני. בטרם היות עם ישראל העם הנבחר, מובא לביטוי ההיבט הגופני שלה בברית המילה שערך אברהם אבינו. המלאכים נצבים על אברהם אבינו, ומשקפים את זקיפות הקומה הרוחנית שהשיג אבי האומה בקיום ברית המילה. לאחר מעמד הר סיני, בו קיבל עם ישראל את זהותו כעם הנבחר, מתגלה בפרשת נצבים גם ההיבט הרוחני של הברית, שהיא עבודת השם הנדרשת מן העם בהיותו קדוש ונבדל. זוהי עליה בדרגה הרוחנית של קיום הברית, ולכן עם ישראל כולו ניצבים זקופי קומה בעת חידוש תנאי הברית הנצחית עם השם .

סדר הניצבים בעם מתקן את חטא העגל

בעת חידוש תנאי הברית, ניצבים העם בסדר רוחני מובנה ובעל משמעות. ראשונים במעלה, הנושאים בתפקיד הרם בקיום הברית, הם ראשי השבטים. הם אלה האחראים לתווך את כללי ההנהגה האלוקית הכתובים בתורה, לשבטים. בידי כל אחד מהם מפקיד משה את ספר התורה, ללימוד חוקי ההנהגה האלוקית. אחריהם במעלה, הזקנים, הם אלה שאוחזים בידע רב השנים, שבא מלימוד הנהגות השם בתורה הקדושה, ותפקידם להנחיל ידע זה לכל שכבות העם. לאחריהם במעלה השוטרים נציגי מערכת המשפט, שתפקידה לאפשר קיום של כללי ההנהגה האלוקית כסדרם. כל אלה הם "כל איש ישראל". אלה  הגברים המתקנים את חטא העגל, שכזכור חטאו בו הגברים בלבד. לאחריהם, מונה הכתוב את הנשים, עליהן אומר המדרש כי הן לא חטאו בחטא העגל, כאשר ניסו לעכב ככל יכולתן את מתן הזהב לאהרן. ולבסוף הטף, שלא חטאו בחטא העגל, אך הם נחשבים בגדר הדורות הבאים שימשיכו את קיום הברית הנצחית. כל אלה מחויבים בקיום הברית עם השם. בהמשך, נמנים גם הגרים והערב רב, ויש לכך חשיבות מיוחדת. תנאי הברית המחודשים בפרשה מציבים את הערב רב במקום הראוי לו, ובכך נעשה תיקון לחטא העגל. הגרים והערב רב, נושאים בתפקידם לקיים את הברית, אך ורק כחוטבי העצים ושואבי המים של עם ישראל. לא עוד ערב רב המסיט את עם ישראל מדרכו הרוחנית כעם השם, כפי שנעשה בחטא העגל, אלא גרים במשמע זרים, המשרתים את עם ישראל הנבחר. לא עוד הפרעה רוחנית של הערב רב ליחסי הקדושה בין השם ועם ישראל, אלא הערב רב מקבל את מקומו הראוי על פי רצון השם. בחידוש תנאי הברית נוצר סדר רוחני ברור ובהיר של בעלי התפקידים בקיום הברית.

סדר רוחני המקיים שכר ועונש

מהי המשמעות של הבניית מדרג בעלי הברית עם השם, בסדר הרוחני בפרשה? המשמעות היא עליה רוחנית בעבודת השם, עליה הכרחית כדי לקיים את הברית הנצחית בין השם ועם ישראל. יש להבין כי בעבודת השם, אין מצב של קיפאון. עבודה רוחנית היא תהליך דינמי של התפתחות הנשמה. על פי הנהגת השם את עם ישראל, אדם שאינו נמצא בעליה רוחנית, נמצא בהכרח במצב של התדרדרות רוחנית.  משכך, ניתן ביטוי להנהגה האלוקית בעניין שכר ועונש. מי שמקיים את הברית עם השם כלשונה עולה רוחנית ומקבל שכר, אך מי שאינו מקיים את הברית, מתדרדר רוחנית וממילא הוא חייב בגמול או עונש. היחס הוא יחס ישר וברור. לכן, בהמשך הפרשה נאמר בברור: "לא יאבה ה' סלח לו - כי אז יעשן אף ה' וקנאתו באיש ההוא ורבצה בו כל האלה הכתובה בספר הזה ומחה ה' את שמו מתחת השמים". (דברים כט' יט'). לאחר כריתת הברית במעמד הר סיני, השם רחם על עם ישראל בשל התחנון של משה, ולא כילה את העם למרות מעשה העגל. אך לאחר הבהרת תנאי הברית וחידושם בפרשת ניצבים, מנגנון השכר והעונש מקבל מעמד חשוב, בכינון הברית הנצחית, ועם ישראל מוזהר אודותיו. עם זאת בשל הערבות ההדדית לקיום הברית, ייתכנו מצבים בהם גם מי שמקיים את תנאי הברית נושא בעונשם של מי שאינם עושים כן. הפרשה, אם כן, מציגה תסריט ברור וידוע מראש, שכר או גמול. הבחירה היא ביד עם ישראל האם לקיים את הברית עם השם בתנאי מציאות טובה או בתנאי מציאות שאינם רצויים.

בין מעמד חידוש תנאי הברית וראש השנה

פרשת ניצבים מדברת ביום בו נפטר משה רבנו מן העולם. משנפטר אדם, עליו ליתן דין לפני בוראו על מעשיו בעולם הזה. גם משה רבנו, מנהיגו הנצחי של עם ישראל, עמד לדין לפני הקדוש ברוך הוא ביום פטירתו. על פי תורת הסוד, נשמתו של משה רבנו היתה כה גדולה, עד שכל נשמות עם ישראל היו כלולות בה. נמצא אם כך שכל נשמות עם ישראל עמדו לדין ביום פטירת משה רבנו מן העולם. הפרשה נקראת בשבת שלפני ראש השנה, שהוא יום הדין של כל נשמות עם ישראל. בראש השנה, כולם עוברים לפני השם כבני מרון. כולם נותנים את הדין לפני הקדוש ברוך הוא על מעשיהם בשנה החולפת. ראשונים עוברים לפני הקדוש ברוך הוא דווקא עמי העולם ששורשם הוא בערב רב. ביום השני של ראש השנה נשפט עם ישראל על מעשיו. המדרש שואל מדוע עם ישראל נשפט רק ביום השני? התשובה היא זו: למרות שראש השנה הוא למעשה יום משפט, עם ישראל חוגג אותו כיום טוב. במשך כל החג עם ישראל מתפלל על קבלת עול מלכות שמיים, כדי להראות להשם כי אנחנו עמו הנבחר המקבלים עלינו את בריתו ומקיימים אותה באהבה. משכך, עם ישראל בטוח ברחמי שמיים גם ביום של משפט. המלכת השם בתפילות ראש השנה על עם ישראל, נעשית גם בעבור כל עמי העולם, שאינם מכירים במלכות השם.  לפיכך, משבא השטן, השר של עמי העולם, לקטרג על עם ישראל, נסתמות טענותיו, כאשר השם אומר לו: אתמול בני התפללו על בניך, אל לך היום לקטרג על בני. 

סיכום

פרשת ניצבים, במהותה הרוחנית, היא חידוש תנאי הברית הנצחית עם השם על פי סדר רוחני ברור ומובנה של בעלי הברית. עם ישראל ניצב בזקיפות קומה רוחנית כאשר הוא נושא בתפקיד הרם שהושת עליו : להיות עם השם הנבחר, וללכת בדרך הרוחנית המקיימת את בריתו הנצחית של השם. הפרשה מלמדת אותנו את מנגנון השכר והעונש שהוא מנגנון מובנה והכרחי לקיום הברית הנצחית. לכל מעשה של עם ישראל, כמו גם לאי העשייה הרוחנית, תוצאה ישירה של שכר או עונש. הבחירה ניתנת בידינו האם לקיים את הברית הנצחית ולקבל שכר, או שמא לסטות ממנה ולקבל גמול ועונש. אנו נמצאים בעיצומם של ימי הסליחות, ימי תשובה ורחמים על העם כולו כאיש אחד. נדמה כי ככל שניטיב להבין את תפקידנו על פי תנאי הברית עם השם, ונקיים אותו בזקיפות קומה רוחנית, ניטיב את מצבנו האישי והכללי בכל מובן. הבחירה היא בידינו. רק בידינו.