מוזיאון המוזיקה העברי קם בירושלים/בלפור חקק

מאז ראשית האנושות המוזיקה קשורה בתרבות של בני האדם ובחייהם. ייתכן שכלי ההקשה הראשונים היו אבנים, מקלות ועצמות, ובני אדם ליוו את הכלים בקולם. איננו יודעים איך יצרו בני אדם מוזיקה וכלים מוזיקליים. נמצאו בחפירות ארכיאולוגיות עצממות שנוקבו בהם חורים, ונראה שנשפו בהם והם שימשו כחלילים. נמצאו במקומות שונים כלי מיתר ישנים, ואולי גם כלי הציד שימשו להשמעת מוזיקה. כל עם ועם יצר את המוזיקה שלו שהייתה חלק מתרבותו, וכמובן עמים שחיו בשכנות למדו זה מזה וקיימו ביניהם הפרייה הדדית במוזיקה שיצרו.

גם העם היהודי יצר מוזיקה החל מימי קדם, ומן המקרא אנו יודעים על כלי נגינה משחר קיומו של העם היהודי. ברור שהמורשת המוזיקלית היהודית  קיימה גם היא קשרים של הפרייה הדדית עם העמים השכנים, וגם בהיות העם בגלות הוא למד מן המוזיקה של העמים שבתוכם חי בתפוצות השונות. בדורנו העם שב לארצו, והמשימה כעת היא לנצור את המורשת לדורותיה, אך גם לנצור את כלי המוזיקה שהביאו עמם העולים מכל הגלויות, מכל הפזורה היהודית בעולם. זו עת של כינוס תרבותי.

הסימנים שבאמצעותם הועברה המוזיקה של התפילה הם הטעמים: טעמי המקרא שימשו כסימנים ללחן של פסוקי התורה.  טעמי המקרא הם השורש של המוזיקה היהודית. מרים יוצאת בתופים ומחולות לאחר קריעת ים סוף ( שמות ט"ו 20), דויד מנגן לפני שאול ( שמ"א ט"ז 23(, וגם היהודים המגיעים לבבל לגלוּת אומרים: "עַל עֲרָבִים בְּתוֹכָהּ תָּלִינוּ כִּנֹּרוֹתֵינוּ, כִּי שָׁם שְׁאֵלוּנוּ שׁוֹבֵינוּ דִּבְרֵי שִׁיר" (תהלים, קל"ז, ב'-ג').

ידוע לנו מן המקורות היהודיים כי טקסי שאיבת המים מבריכת השילוח וניסוכם התקיימו מדי שנה בבית המקדש בסוכות, ואנו קרבים בימים אלה למועדי תשרי ולחג סוכות. את טקסי חג הסוכות ליוותה חגיגה מוזיקלית של עולים לרגל מכל קצות הארץ. המוני העם היו מתכנסים בהר הבית כדי לשמוע את הלויים בנגינתם "בכינורות ובנבלים ובמצילתיים ובכל כלי שיר בלא מספר", ולראות את זקני העם "מרקדים ואבוקות של אש בידם". אכן, כל זה מעורר את החזון לאסוף את המוזיקה הזאת וגם את כלי הנגינה מכל הדורות.

כאן המקום להזכיר את בעל החזון, אלדד לוי שהוא האוצר המוזיקלי, ואת בעל ההון לורנט לוי, שהחליט להקים בנחלת שבעה בירושלים את "מוזיאון המוזיקה העברי". המוזיאון אכן קם ממש לאחרונה ב"כיכר המוזיקה". יש במוזיאון כיום אוסף של כלי נגינה עתיקים, והוא מחולק לפי התפוצות השונות ולפי תקופות. הטכנולוגיה החדשה משרתת את יוצרי הקונספט של המוזיאון, וכל מי שמסייר במוזיאון נצמד לאייפד מוזיקלי, המלווה אותו בכל שלב: הוא יכול לקבל הסבר כתוב על כל פריט, ובהקלדה על האייפד לשמוע את המוזיקה של כל כלי נגינה. באייפד מופיעה דמות מצוירת של "סבא לוי", והוא מלווה את המסייר/ת בהסברים לאורך כל המסלול וגם נותן מידע מדויק על כל כלי נגינה. יש שבע תחנות של שבע תפוצות מוזיקליות, ולאורך כל המסלול יש עזרי מולטימדיה לשירות המסיירים. לכל תפוצה יש חלל נפרד, וניתן בצד שמיעת הכלים המוזיקליים לצפות בסרטים בכל חלל מוזיקלי.

המוזיאון לא ויתר על ההמצאה החדשנית של דורנו – משקפי אוקולוס- המאפשרים חוויה של מציאות מדומה. אחת החוויות המרשימות במוזיאון היא צפייה בתבנית בית המקדש השני, ותוך כדי הצפייה להפעיל את משקפת הצפייה במציאות מדומה. המסייר חווה היסחפות אל בית המקדש ופולחניו: הוא רואה ממש מולו את הכוהנים והלוויים בעֲזרות של בית המקדש,  צופה בכוהן הגדול נכנס אל קודש הקודשים,  ומול עיניו נוהרים כל המתפללים בעזרת ישראל, בצד עזרת הכוהנים. הכלים המוזיקליים הקדומים נשמעים ברקע, ויש תחושה של מכונת זמן ושל חזרה לימי בית שני. זו חוויה שקשה לתאר אותה במילים.

המוזיאון מקיים גם אירועים מוזיקליים בכיכר המוזיקה, ועל פי המידע בעיתונות הכלכלית, לורנט לוי מבקש לרכוש את המבנה הסמוך של "בית קצין העיר" כדי להקים צמוד למוזיאון בית מלון מוזיקלי.

התפיסה של מקימי המוזיאון שיש במוזיקה חוויה של ריפוי ושל רוגע, והמדריך שליווה אותנו במוזיאון יניב לוי חזר ואמר שהפצת המוזיקה היהודית במוזיאון זה באה להוסיף טוב בעולם.