צילום: בלפור חקק
"אני מביים סרטים, כי אני לא טוב בדברים אחרים"עם דיויד מאמט/ בלפור חקק
לא כל יום פוגשים במאי הוליוודי ידוע. לכן, כשהוצע לי על ידי אתר "בכיוון הרוח" ללכת לפגישה של אנשי קולנוע ישראלים עם הבמאי היהודי- אמריקאי דיויד מאמט ( David Mamet) זה נשמע לי מאַתגר.
הפגישה התקיימה בבית ספר לקולנוע "מעלה" בירושלים. יאיר רוה, מצוות מורי בית הספר, פתח בדברים על הסרט "שם המשחק" לפני הצְפייה בו. הסרט הוקרן, ואחר כך הופיע דייויד מאמט לספר על עצמו ועל מפעל חייו במחזאות ובקולנוע. אשתי תפארת הצטרפה אליי למפגש זה, כשהתברר לה שדיויד מאמט נולד ממש באותו תאריך שבו נולדה (הוא בחן היטב את תעודת הזהות שלה בפליאה !).
נעים היה לפגוש אינטלקטואל יהודי אמריקאי, שמֵגן בשנים האחרונות בתקיפות על ישראל ועל זכותה להתקיים. הוא פרסם קובץ מסות "הידע הסודי: על פירוקה של החברה האמריקאית". מאמט תיאר בנחרצות את מבקריה של ישראל כאנטישמים. לדבריו, הליברלים במערב שואפים לכך שהישראלים יעזבו את בתיהם ואת ארצם, וזו אנטישמיות. הוא עבר תהליך הדרגתי של הזדהות עם העם היהודי: "טוב לי להיות בין בני עמי, אנחנו היהודים חיים בתוך עצמנו, ואני אוהב את זה", כך כתב.
הצפייה בסרט "שם המשחק" ( House of Games) הייתה מרתקת. זהו סרטו הראשון של מאמט שסלל לו את הדרך לפסגה של הוליווד. הוא נמצא בצמרת הקולנוע האמריקאי בזכות סרטיו "פסק דין" ו"העוקץ הספרדי". תסריטיו לסרטים רבים (ביניהם "הדוור מצלצל פעמיים") זיכו אותו בפרס פוליצר ב-1984. בסרט "שם המשחק" סרטו הראשון מככבת אשתו הראשונה לינדזי קראוס, ממנה יש לו שני ילדים.
לאחר הצפייה בסרט באולם ההקרנה של בית ספר לקולנוע "מעלה", הוא נכנס לאולם לקול מחיאות הכפיים של כולם.
מאמט סיפר על עצמו וענה על שאלות. "הייתי בן 16, ולא הייתי טוב בדברים אחרים. ידעתי לכתוב. כשראיתי הצגת תיאטרון, השחקנים שינו את חיי. הבנתי שאם אדע לכתוב סצנה טוב, הקהל יהיה אתי. לא היה לי כישרון כשחקן, לכן הפכתי לבמאי. הייתי מחזאי שנים רבות, וכשהגעתי לבימוי בקולנוע, הרגשתי שהגעתי מאוחר".
"תמיד ידעתי כבמאי, שהקהל לנגד עיניי. אתה חייב ליצור עלילה, כדי להשאיר את הקהל איתך. אם אתה יוצר סצנות שמתחברות זו לזו, יש לך סרט. שואלים אותי למה אני עושה סרטים. זה פשוט: אני עושה סרטים, כדי להתקיים."
"כשאני עושה סרט, אני צריך לצוד את תשומת הלב של הצופים, לשמור את הקֶשב לאורך כל הסרט, ואם אני עושה זאת אני יודע שעשיתי סרט טוב. אני עושה זאת, כי אני לא יודע לעשות דבר אחר".
דייויד מאמט מדבר באנגלית אמריקאית, אך משלב לא פעם מילים בעברית כמו "יצר הטוב ויצר הרע". וגם מילים ביידיש "גֶזונט" וכן "שטֵייטל". כשנשאל על ידי הקהל על הוליווד, אמר: "הוליווד היא כמו קזינו, היא אשליה". וכן אמר: "בכל פעם שאנו הולכים לסרט, אנו יושבים בחוג המשפחה, ואני מתאר איך הייתי כותב את התסריט טוב יותר".
שאלתי אותו שלוש שאלות, והוא ענה עליהן:
שאלתי: "איך אתה מסביר את ההזדהות שלך בשנים האחרונות עם יהדותך, עם העם היהודי ועם מדינת ישראל ומאבקה על קיומה?"
הוא ענה: "כשהכרתי את אשתי השנייה (רבקה פידג'ן, אנגליה ולא אמריקאית, יש להם יחד שני ילדים ), היה לה עניין רב בעם היהודי, והיא ביקשה חתונה יהודית. היא החלה ללמוד יהדות לצורך גיור, והצטרפתי לכך. הרב לארי קושנר נתן לנו הרבה וגם חיתן אותנו. ואחר כך כשעברתי לחלק אחר של ארצות הברית, היה רב אחר, שאנו קשורים אליו ואל בית הכנסת שלו. היא קוראת בתורה שם. האמת, לא נכון שהייתי רחוק מן העם היהודי. פשוט, לא היה לי יֶדע. כשלמדתי את היהדות , היה לי קל יותר להזדהות וגם להרגיש קרבה לישראל."
שאלתי: "האם אתה רואה עצמך חי איתנו כאן בישראל, עובר לגור כאן?"
הוא ענה בעברית: "הלוואי". הוא אמר : "הייתי רוצה מאוד לגור בישראל".
שאלתי אותו: "האם אתה יודע עברית?"
הוא ענה: "אני לומד עברית, אך קורא עדיין את התורה, עם מילון אנגלי עברי. כשאני לומד מדרש אני רואה שהם מחברים שני קטעים מנוגדים ומוצאים דרך של מדרש לחבר ביניהם. אני לוקח שני דברים מנוגדים והורס את הקשר ביניהם..."
דיויד מאמט סיפר על מאבקו בתנועת החרם נגד ישראל ( B.D.S). לדבריו, גם בילדותו חווה אנטישמיות. היו מקומות בארה"ב שלא קיבלו יהודים, היו תיאטראות שלא הייתה בהם כניסה ליהודים. תנועה זו היא המשך לאנטישמיות כלפי יהודים, והיום גם כלפי ישראל. לכן הוא נאבק בתנועה זו, לדבריו. "אני נאבק על זכותה של ישראל להתקיים", אמר.
לאחר המפגש עם הקהל, ניגשתי להצטלם איתו, אשתי תפארת הראתה לו את תעודת הזהות שלה, והוא בחן היטב את תאריך הלידה שלה, הזֵהה למועד הולדתו. הוא ניאות להצטלם גם איתה. למרות הדימוי הקשוח שלו, הוא התגלה כאדם חביב. בכל פעם שהוא מביע עמדות תקיפות, הוא אומר בריאיונות שהוא "ילד רע". מתברר שאיתנו היה ילד טוב וחביב... וגם שופע הומור. הוא סיפר שהבמאי סטנלי קובריק הגיע לשערי שמים, והציעו לו לנצל כשרונותיו לביים סרט עם יושבי שמים. הוא ביקש את שייקספיר כשחקן, את באך ככותב המוסיקה. ומי תהיה האישה בליהוק שלך? שאלו את קובריק? "אלוהים", ענה.