בבוסתן החיים והאשליות עם המשורר משה שניצר/ מארי רוזנבלום

כעת חיה, אמרה שרה, אשתו שלו, "בעוד שבועיים אמות" וַתִּמַּס כעבור ארבעה עשר  ימים במדויק. והוא באהבתו ובבדידותו החל לחפשה. כועס על נטישתה וכך מספר בספרו "בוסתן האשליות" (עמוד 10,11) :

                            "נמלטת כעכברוש, זנבו יקוד- אש,

                            נשמטת מעולמי ועקבותייך לא-נודעו

                             ......................נוטשת בלא לב"

                           ומתנחם ב -          

                         "אלמוגים זורחים לעומתי, קורצים ומחיים נפשי".

נפגשנו לראשונה בסלון של    Hagit Bat Eliezer בתוכנית "על סף ספר".איתו הופיעו עוד שניים : המשורר ראובן שבת שגם ערך את ספרו בהוצאת "ארגמן-מיטב" וגד קלופשטוק הכותב שירה. עטוף חברים אוהדים הוא מרגיש נינוח. בראיון איתו,  אני יושבת למולו בבית הקפה. הוא מגיע מסודר עם רשימה ערוכה ומנסה להכתיב לי תורתו.

"תכתבי – שירתי מצבתי" ואני כילדה צייתנית רושמת ומתחילה לשאול האם הוא רואה את המוות מולו. הוא כאדם  מסודר, שהכין שיעורים ורוצה להשמיע, לא מבין איך אני קוטעת את חוטי מחשבתו ושואלת ומקשה ומפריעה לו, לסרגלו. לא, הוא משיב, המוות לא מטרידו לכשיגיע, יגיע.

מסבירה לו שאין המדובר בראיון עיתונאי אלא פוסט אישי, מנקודת ראייתי. הוא מנומס, מחייך, נפרד מדפיו המאורגנים ומשוחח ביתר קלות.

משה, בנו של העורך והעיתונאי הדגול שמואל שניצר, החל לקרוא בתנ"ך בגיל 5 בעידודו של אביו. ספר התנ"ך הוא השקפת חייו. עסק בעיתונאות והעברית שגורה בפיו ומתערבבת עם התנ"ך: אודיסאה, עולם המיתוסים, צדק ושלום, קדושת האדם, דאגה לחלש.

יש לו שיחות עם אלוהים, אינו יודע אם הוא קיים, אינו מאמין בהשגחה הפרטית, אך ער לכך כי לבני האדם יש צורך אנושי לפנות לאלוהים.

קורא שירה ואוהב במיוחד את ויסלבה  שימבורבסקה ויהודה עמיחי.

טוען שנולד מספר פעמים והאחרונה שבהן - הולדת נכדיו. זו העת שהחל גם לכתוב. מקפיד על אסתטיקת הכתיבה, מסתייע בגיבורי התנ"ך, כמו איוב, קהלת. למרות כתיבתו המאותגרת אינטלקטואלית יש  הומור בשיריו ולדוגמא מצאתי בשירו "עשות ספרים הרבה" הוא משתעשע עם איוב וקוהלת:

                   "הבוקר הזה איוב סיפר לי כי ה ו א 
                  שתיזמן צרותיו - לקידום מכירותיו. "

וכך מילותיו משתעשעות איתו והוא מחזיר להם בהפוכה.

בשירו "כחול ארבה ימים" עמוד 9  הוא משתמש בדימויים מהתנ"ך:

                             "אֶטְבֹל בַּסְנֶה וְלֹא יֹאכְלֵנִי,

                             יָם בַחָרָבָה אֶחֱצֶה

                             וְלֹא יַטְּבִיעֵנִי.. י

                             יַרְדֵן  בְמַקְלִי אֶעֱבֹר,

                            בַּמְעָרָה  אֶמְצָא מָזֹור."

אך  בהחלט ניתן למצוא בשיריו  פנטזיות כמו:

                    "משתה בארמון: בת הים הקטנה

                         מטביעה חותמה על קולגה שלגיה

                         זאב רע מחפש סוף טוב, חיוך חתול......

                        דרקונים ופיות אבירים ומפלצות......"

מצר על השירה העכשוית שיש בה מן דלות החומר. טוען כי  "השירה המודרנית היא סימפטום של אביונות תרבותית, הם תופסים מורשת כטרשת ודבשת ולא תמלטו מציפורניי ההיסטוריה".

אינו מבקש "לייקים" לשירתו בפייסבוק. חשוב לו ששיריו ייקראו ולכן הוא מפרסם באתר.

איש מרתק ומשורר בעל קול מקורי מאוד, ייחודי ,ששפתו השירית בוודאי תטביע חותמה כאן, בשירה.