צילום:רדי רובנישטיין 
סקירת המחזה 'להעיף את המורה'- הסטודיו למשחק מיסודו של יורם לוינשטיין/ אסנת יששכרוף

היכן עובר הגבול שבין מעורבות להתערבות ההורים בנעשה בביה"ס? האם ציונים טובים הם בהכרח מדד להצלחה בחיים? כיצד ניתן לשלב בין קונספציה חינוכית להטמעת ידע? עד כמה התנהגותם של התלמידים משקפת את התנהלות הוריהם?

 שאלות מהותיות אלו ואחרות מתעוררות ומהדהדות בעת הצפייה במחזה 'להעיף את המורה' המועלה בימים אלו בבכורה ישראלית בסטודיו למשחק של יורם לוינשטיין.

המחזה אשר נכתב על ידי המחזאי הגרמני המוערך לוץ היבנר וגרף הצלחה גדולה בגרמניה, מביא הצצה לנעשה בבית ספר יסודי במזרח גרמניה, כאשר קבוצת הורים מתאחדת בכדי להדיח את מחנכת הכיתה -הגב' מולר מתפקידה, זאת לאור התנהלותה הבעייתית,האוירה הקשה הסוררת בכיתה, וביחוד לנוכח הישגיהם הלא מספקים של התלמידים, שהרי ציונים נמוכים ימנעו מילדיהם להתקבל לביה"ס עיוני יוקרתי וישליכו אותם היישר לתחתית שרשרת המזון המעמדית,כלומר- בית ספר מקצועי.

גב' מולר לא אומרת נואש ומסבירה בתחילה על תכנית 'מעגלי שיח' שפיתחה על מנת לקרב בין ילדי הכיתה ולגשר על הפערים בתהנהגותם. אך משטענותיהם של ההורים הולכות ומחריפות ,מולר לא נשארת חייבת ופוצחת במונולוג סוער,במהלכו היא מביעה תרעומת על ההתנהגות הבעייתית של חלק מילדי הכיתה,התנהלות  המפריעה למהלך התקין של השיעור ופוגעת בקצב ההתקדמות של שאר ילדי הכיתה. דבריה מעוררים מהומה רבה ובסופם היא עוזבת בזעם את הכיתה, כאשר תיקה נותר מונח על השולחן.

 ההורים חשים תסכול רב לנוכח כשלון הפגישה, ונראה כי הדיון מתלהט עוד יותר והופך לרצף חילופי האשמות והטפות מוסר,כאשר במקביל נפתח הצוהר לעולמם הפנימי של הורי התלמידים, החושף את הלבטים וההתחבטויות המלווים אותם בנסיון להבטיח לילדיהם עתיד מוצלח.

נראה כי מיקום בית הספר ועיר המקור של כל אחד מהורי התלמידים  מהווים נדבך משמעותי בהבנת המחזה, שכן על אף  איחוד גרמניה,עדיין ישנם  פערים בין המזרח למערב,כאשר הדבר בא לידי ביטוי בין השאר במערכות חינוך שונות במהות ,שהרי במערב שלטת תפיסה קפיטליסטית והישגית, בעוד שבמזרח  נוקטים בגישה סוציאליסטית יותר. עוד ניתן לציין את הפערים הכלכליים בין שני המחוזות ,כאשר ערי המערב נהנות מעושר רב יותר ואילו תושבי המזרח נמצאים בסיכון גבוה יותר להתדרדר לעוני. ואכן,נראה כי פערים אלה באים לידי ביטוי בגישה המאפיינת כל אחד מההורים הלוקחים חלק במפגש. כך לדוגמא ,ג'סיקה הופל- אמה של לאורה,ופטריק- אביו של לוקאס המבודד ובעלה של מרינה אשר גדלו במערב, מציבים את סוגיית הציונים בראש הפירמידה. ואילו קטיה- אמו של פריץ המוצלח,אשר גדלה במזרח ,נוקטת בגישה מרוככת יותר כלפי גב' מולר וכלל לא מייחסת חשיבות לציונים הגבוהים של בנה,כאשר היא תוהה בפני וולף ( אביה של ג'נין הנגררת),מה באמת עובר בראשו של בנה,ומה פשר הסתגרותו כלפיה.

 במהלך אותה שיחה בין קטיה לוולף, בעוד שאר ההורים מחפשים אחר גב' מולר הנעדרת, וולף שר לפתע את - the logical song (של להקת supertramp), שיר המגנה את מערכת החינוך אשר מתמקדת בקטגוריזציה  ומטיפה להתנהלות תבניתית על פי היקשים לוגיים ,זאת באופן מנוגד לגישה הדוגלת בידע ורגישות. אך לדברי השיר- בשעות מסויימות בהן העולם עוצר מלכת, מתעוררות השאלות המהותיות- מי אנחנו? מה בעצם למדנו? לאן אנחנו הולכים?.  נראה כי תהייה פילוסופית זו לא עוצרת בעד וולף ושאר ההורים מלהציץ ביומנה של גב' מולר ולגלות כי ציוני התלמידים דווקא מפתיעים לטובה, גילוי אשר גורם לתפנית בתכנית ומביא לדיון חוזר בנוגע למהות החינוך הבית ספרי- האם הציונים יכריעו את הכף? מה הדגש שניתן לאוירה הסוררת בכיתה ולהתנהלות המורה?האם ההורים צריכים למכור את עקרונותיהם הערכיים בעבור ציונים טובים לילדיהם?

נראה שכל אחד משהשחקנים מיטיב להיטמע בדמות ההורה המגונן והמעורב (לטוב ולרע): רעות אלוש מפגינה אסרטיביות טבולה בהומור בתפקיד ג'סיקה-יו"ר ועד ההורים,המנהלת את המפגש. אוראל איזיקל מפגין נחרצות מעורבת בדיפלומטיות בתפקיד פטריק- אביו של לוקאס ובעלה של מרינה. הדר דימנד בתפקיד מרינה- אשתו של פטריק ואמו של לוקאס הבעייתי, מיטיבה להמחיש את התסכול הרב  שחשה הדמות לנוכח המעבר הטרי של המשפחה למזרח גרמניה. ירדן תוסיה כהן מרשימה מאוד בתור קטיה הרגישה והמסקרנת, אמו של פריץ המוצלח. חנן אסרף בתפקיד וולף -המהנדס המובטל ואביה של ג'נין, מיטיב להציג דמות הנעה בין זעם לכנות שובת לב כפי שמתגלה בסצינת הדיאלוג בינו לבין קטיה. רון קנר מפליאה לגלם את דמותה של גב' מולר ומשלבת במשחקה דידקטיות(כיאה למורה) והומור כובש, כפי שניתן להבחין במונולוג בו היא קובלת בפני ההורים על ההתנהגות הבלתי נסבלת של ילדיהם.

אין ספק שהתפאורה המושקעת המדמה כיתת ילדים  מקושטת, המשחק הטוטאלי של השחקנים ושאר האלמנטים מסביב תרמו ליצירת מחזה  מדוייק,סאטירי ורלוונטי, אשר מעלה מספר תהיות בנוגע לקורלציה שבין חינוך הורי לחינוך בית ספרי,יחסי הורים-ילדים ,ופשר ההצלחה בימינו.

להעיף את המורה

מאת:לוץ היבנר

תרגום:אורי שני

בימוי: חגית רכבי ניקוליבסקי

שחקנים:זבינה מולר- רון קנר,פטריק-אוראל איזיקל,מרינה-הדר דימנד,קטיה-יהלי אלימלך/ירדן תוסיה כהן,ג'סיקה הופל- רעות אלוש,וולף-חנן אסרף.

ניהול אמנותי:לילך סגל,תנועה:עמית זמיר,תפאורה:אדם קלר,תלבושות:ענת מסנר,מוסיקה:אייל לנזיני

תאורה:עדי שימרוני,הדרכת טקסט-ענת זמשטייגמן, צילום:רדי רובינשטייין