מאמר:
האישה היא המים / דורית ג'אן

על ספרו של יוסף כהן אלרן "כמו המים כמו הרוח כמו החול"

(יוסף כהן אלרן,  כמו הים כמו הרוח כמו החול- שירים, הוצאת צבעונים, 2015)

ספר שיריו של יוסף כהן אלרן "כמו המים כמו הרוח כמו החול" הוא ספר של אהבה. כל שיריו שירי אהבה, "תוכו רצוף אהבה" כמו שנאמר בשיר השירים.  לאורך הספר המוטיבים החוזרים הם המים, הרוח והחול והם מקיפים את הכותב בכל מקום ובכל זמן, וכולם מבטאים את האשה ואת תשוקתה. הוא נבלע בתוך המים, בתוך הרוח, בתוך החול.

הים כדמות נקבית

הים תמיד נתפס כדמות נקבית, וידוע שבשפה הצרפתית הים הוא לשון נקבה. גם אצל פרויד, אבי תורת הפסיכונליזה, הים כבית קיבול של מים נתפס בסמלים של הפסיכואנליזה כסמל ארוטי נקבי. בפשר החלומות שלו, חלום על ים הוא חלום ארוטי על אשה.

וגם בשיר של י' אלרן:

...הים הוא ארץ שכוחה

ואת נרתעת

הוא תבנית שמים הפוכה

ואת חוששת ליפול (9)

גם רגשותיה של האשה הם ים, ובואו של הגבר אליה מתואר כזרימה בתוכה, כגלים של ים. הים מתגלה שוב ושוב כסמל נקבי:

שוב הוא גואה בך

ים לבך

חש את התנודות

שבתוך חזך...

ובסיום השיר באה ההתמזגות :

ואני זורם בך כגל אובד

תר אהבה בא

אל תוכך. (10)

ובתוך ההתפתחות הזאת בא השיר "אשה- ים", שיר המבטא זאת בגלוי.

"בוא הים עטוף אוהבת

שלבה עורג אל חוף

זרועותיה היא פורשת

אל חלום שאין לו סוף" (12)

גם ההזדווגות מתוארת אז כתנועה של ים, כתנועה של גלים:

מתנך נלפת בפסוע רגלייך

טובעות בחול שעל החוף

והמית הים שנהם אלייך

כמו היכתה בו הלמות של תוף (23)

הרוח כדמות נשית

המוטיב השני בספר הוא הרוח. גם הרוח מופיע ככוח נשי החולף על פניו של הכותב כדי ללטף אותו, לגעת בו. הנה השיר: "כך באה הרוח" (28)

כמו ליטוף יד נעלמת

כמו ניגון גן עדנים

מני אז עוד בי זורמת

פורטים אל ניגונים

וכמו רוח עוד אחוש

איך זורמת בי הומה

רוך נלטף וכאב לחוש

עיר בצורה ולה חומה

הרוח היא מטאפורה לאשה בשירים השונים. כך בשיר "רוח לילית", ברור מיהי הרוח הלילית:

עזה באה והיכתה

אליי בוקר של סופה

שורק לילה בתריסים

ונטרפה.

היכן ילדה של רוח

היכן היא ביללה....(30)

החול כמוטיב המתאר את המגע הנשי

השער של שירי החול מתאר את התשוקה הנשית המציפה אותו כחול המכסה את הגוף.

ראיתי את החול נודד...

ראיתיך ולא בטחתי

אם אל נפשי אז באת....

וכשאהבנו שאלתי איך

גופך את גופי חבק

אבל מבט עינייך איך

בתוך העלטה חמק.

בעת ההיא ידעתי שוב כי אני נכנע

כי אכן עתיד לחלוף כל מה שנע.  (48)

החול הוא גם מקום האהבה בן הגבר והאשה.

הוא תוהה למה אל החולות הוא הולך, אך הוא הולך בעקבותי האשה, בעקבות האהבה:

אל החולות שמת רגליך...

ימים לא אורו בלעדיך

כמה מתקו לנו לילות

עד כי חד יום

חמקו גם עינייך

קפאו ידיך גוועו קולות... (51)

מתברר שהחול הוא חול, אך הוא גם עוף החול, והזיכרון של אהבת האשה חוזר אליו גם כעבור השנים כמו עוף החול הקם מן האפר:

כי גם בתוך מגרות הלב

שם הזיכרון רובץ

הוא יקוף כעוף החול

ויצוף מתוך עינייך. (57)

החול מבטא גם את אהבת האשה הנמחקת כמו חול. האהבה ביניהם היא כמו מרבד של חול יפה שהם בנו יחד, אך עוד מעט קט יימחק המרבד ולא יישאר כלום:

וידעה כי עוד מעט

עוד מעט ימחק

את יומו של האתמול

כמו לא היה שם

וכמו רק היה לה

אוהב לילה כחול. (59)

אכן מדובר בספר רצוף אהבה, תשוקת האשה מציפה את הכותב כמו המים, כמו הרוח, כמו החול.