תום ליריקה והגות ראיון עם המשורר חיים ספטי/ יוסף כהן אלרן

חיים ידידי, לצורך הריאיון שלנו, הנה מספר שאלות ואשמח אם תשיב עליהן, ודבר ראשון אשמח לדעת מה דחף אותך לכתיבתך ומתיי זה נעור בך?

"התחלתי לכתוב שירים, סיפורים, מסות ומאמרים באופן רציני ומתמיד בגיל 22. המניעים שדוחפים אותי לכתיבה מאז ועד עתה הם הרצון להביע את עצמי, את תחושותיי, הרגשותיי ורגשותיי, בפרט בעקבות אירועים הגורמים לי התרגשות או התפעמות, צער, שמחה, אושר, כאב נפשי, תחושת התקוממות כנגד עוולות ורוע וכדומה ולהביע את מחשבותיי וחוויות חיי מתקופת חיי הנוכחית ומעברי, הרצון לחפש משמעות בחיי ובחיי הכלל והתקופה ואף תקופות מהעבר ההיסטורי והרצון ליצור יופי אמנותי".

 האם אתה כותב רק שירה? מה הוא היבול שלך עד היום?

"כאמור, אני כותב לא רק שירה אלא גם סיפורים וכן מסות ומאמרים. היבול שפרסמתי עד היום הוא 366 שירים, כולל 28 פואמות ופואמות קצרות, בשלושה ספרים עבי כרס מאד (יחסית למקובל בספרי שירה בארצנו), השקולים לשבעה-שמונה ספרי שירה בהיקף שירים ממוצע של 64 עמודים. בנוסף לכך, מאז שיצא ספרי האחרון, פרסמתי בכתבי עת עוד כמה עשרות שירים, שלא פורסמו בספריי, וכן שישה סיפורים וכמה מאמרים ומסות בנושאי שירה, תיאטרון וקולנוע. מלבד מה שפרסמתי, מצויים עמי בכתב יד למעלה מחמש מאות שירים וכמה סונטות ועשרות פואמות וכן אידיליות ואפוס קצר, וכן עשרות סיפורים ועשרות מסות ומאמרים שטרם פרסמתי, למרות שהם טובים וראויים לפרסום, למיטב שיפוטי. זאת מהסיבה הפשוטה של חוסר זמן מחמת עבודתי, שיחד עם שעות הנסיעה הרבות אליה וממנה גוזלת את מרבית שעות יומי, ויתר מטלות הקיום. היצירות הללו נכתבו במהלך שנים רבות, כולל, כמובן, מאז שיצא ספרי האחרון".

מה לדעתך ולתחושתך הוא המיוחד והבולט בכתיבתך?

"המיוחד והבולט בכתיבתי, לדעתי ולתחושתי, וכן על-פי תגובות שקבלתי ממשוררים בעל-פה  ובכתב (חלקן במיילים אישיים שאני שומר וחלקן בתגובות למאמרים שפורסמו על שירתי בכתבי עת מקוונים, וניתן לקוראם) וכן על פי דברים שנכתבו במאמרים שפורסמו על שירתי בכתבי עת מודפסים ומקוונים, הוא בכמה מישורים:

ראשית, גיוון רב מאד: מלבד זאת שאני כותב לא רק שירים, אלא גם סיפורים, מסות וכן מאמרים בנושאים שונים, קיים בכתיבתי גיוון רב מאד הן בסוגות הכתיבה והן בנושאי ובתחומי הכתיבה והן בסגנונות הכתיבה בכל אחד מסוגי היצירה הללו. אני כותב בסוגות רבות, בנושאים ובתחומים רבים ובסגנונות רבים. בנושא הסוגות הרבות, אציין, באופן ספציפי, שבין היתר כתבתי ופרסמתי בשלושת ספריי שירים בכמה צורות שיר חדשות שאני מציע, חלקן מהוות הרכבות של צורות שיר, או צורות שירה וסוגי ספרות אחרים, או וריאציות מהותיות על צורות שיר קיימות, ובשלושת ספריי הגדרתי את מאפייניהן ונימקתי את הסיבות לנחיצותן. בנושא הנושאים והתחומים הרבים, אציין שאני כותב, בין יתר הנושאים והתחומים הרבים, גם שירים סביב ועל רקע נושאי מדע, בתחומי מדע שבהם אני מתעניין מאד ובאופן מעמיק (כולל עשרות רבות של ספרים ומאות מאמרים וגיליונות של כתבי עת מדעיים שקראתי במהלך שנים רבות מאד והרצאות רבות ששמעתי וכו'), בעיקר אסטרונומיה, קוסמולוגיה, פיזיקה ואבולוציה. כל 110 השירים שבספר שיריי השני, "הזמן קורס, ניתך", הינם בנושאים אלה, וכן מצויים עמי עוד שירים בנושאים אלה שטרם פורסמו, ויפורסמו בעתיד. אציין גם שכתיבתי בנושאים ובתחומים רבים הינה פועל יוצא של התעניינותי בתחומים רבים, אף שונים מאד זה מזה ומגוונים  (בתחום מדעי הרוח השונים - ספרות, היסטוריה, מקרא, המיתולוגיה היוונית, פילוסופיה ועוד, והאמנויות השונות - האמנויות הפלסטיות, המוזיקה הקלאסית, התיאטרון והקולנוע, ובתחום מדעי הטבע, ) וביצירותיי השונות בסוגי הכתיבה השונים ניתן להבחין ב"טביעות אצבע" לכל אלה, שכן היצירה היא, בין היתר, בבואת רוחו של היוצר.    

שנית, עומק: מתוך אישיותי ומתוך השקפתי על האמנות והספרות בכלל והשירה בפרט, שיריי וסיפוריי מתאפיינים בעומק נפשי ו/או רגשי ו/או רוחני. אינני רואה טעם וערך בכתיבה שאין בה עומק. העומק הוא, בעיניי, המבחן החשוב ביותר להבחנה בין יצירת ספרות (ואמנות) ראויה לשמה לבין יצירה שאינה ראויה לשמה.

שלישית, מורכבות ועיצוב אמנותי: אני (ולא רק אני, כאמור לעיל) סבור שיצירתי השירית הינה מורכבת, ומי שיעמיק בשיריי (כפי שעשו מבקרים רבים שכתבו מאמרים על שירתי ועמדו על כך, וכן משוררים רבים שכתבו על כך במיילים ובתגובות כמצוין לעיל) ימצא בהם רבדים רבים ומורכבות רבה. ביצירתי הסיפורית, בולט ומיוחד מרכיב העיצוב האמנותי. אני לא "סתם" מספר סיפורים, אלא שואף לעיצובם בפרמטרים אמנותיים, ומי שיעמיק בהם עשוי לגלות זאת.

רביעית, כתיבה עשירה מאד בלשונה: אני מתנגד באופן חריף לכתיבה "רזה" (ואף פרסמתי שלושה שירים בספרי הראשון, "דו"ח על יתרת הנפש", בעמודים 66, 67 ו-129, המביעים זאת). לדעתי, כתיבה בלשון רזה גוררת כתיבה שתהיה נוטה לחוסר עומק ולחוסר מורכבות ולעיצוב אמנותי לוקה בחסר - ראה סעיפי המשנה הקודמים - שכן חשיבה מעמיקה ומורכבת מחייבת, ככלי-תשתית, לשון עשירה ומורכבת ורבת רבדים), ובנוסף לכך, לדעתי ולתחושתי, בלשון עשירה מצויים מעמקים ומעיינות של יופי, והרי היופי גורם הנאה אסתטית לנפש הקורא, ובמרבית המכרעת של הזרמים הספרותיים והאמנותיים הוא נחשב לאחד ממאפייני היצירה הטובה. מניסיוני אני יכול להעיד שהוא גורם גם לתחושות סיפוק ואושר ליוצר עצמו, וגם לכך יש חשיבות, שכן הסיפוק והאושר עשויים לעודד את היוצר להמשיך וליצור. כתיבתי הינה עשירה מאד-מאד בלשונה וברבדיה הלשוניים, ויש בה שאיפה מובהקת ללשון גבוהה ובחלק ניכר משיריי וסיפוריי אף נטייה לברק לשוני, שאינו בא במקום עומק, אלא בנוסף לו, והוא משמש אמצעי להוספת יופי לאותם שירים וסיפורים.

חמישית, מרכיב הגותי ניכר ובולט: בחלק ניכר מאד משירתי הינה הגותית, בחלק אחר יש שילוב של הגות וליריקה, ורק חלק ממנה (אמנם חלק נכבד למדי) הינה שירה לירית. חלק משירתי ההגותית עוסקת בנושאים פילוסופיים (למשל, המחזור "השלטון האלוהי", ובו 17 שירים, שבספרי "דו"ח על יתרת הנפש").

שישית, אינני מצטמצם בעולמי שלי בלבד: הדבר נוגע הן לנטייתי לכתיבה הגותית (שהרי מי שכותב גם (או רק) כתיבה הגותית, להבדיל ממי שכותב רק שירה לירית, בדרך כלל אינו עוסק רק בעצמו, אלא גם בנושאים רחבים יותר), הן לנטייתי לכתיבה מגוונת מאד והן לרצוני לחפש משמעות בחיים בכלל, ולא רק בחיי הפרטיים. אינני מצטמצם בעולמי שלי בלבד, אלא מקיף בכתיבתי גם נושאים ועניינים ישראליים וחברתיים (בשער "ניחוח אמריקאי", שבספרי השלישי, "האהבה הלבנה", יש חמישים שירים על ההוויה הישראלית והחברתית) וגם נושאים אוניברסליים מתקופתנו ומתקופות עבר".

אילו ספרים הם שיאים בעיניך ואילו שלושה ספרים היית לוקח עמך לאי בודד?

"אציין, כמובן, אך ורק ספרים שקראתי בעצמי במהלך חיי והרשימו אותי באופן יוצא מן הכלל. אין זו רשימה לפי דעותיהם של אחרים, חשובים ככל שיהיו:

הספרים בספרות העברית שהם, לדעתי, שיאיה, הם: בתחום השירה: שירי ביאליק, אלתרמן (בעיקר "כוכבים בחוץ", "שירי מכות מצרים" ו"שמחת עניים"), אצ"ג, הורביץ, לאה גולדברג, רביקוביץ, זלדה, פנקס, גלבוע, אבידן, וולך, עמיחי, זך, גורי, שדה, אבן-גבירול וטשרניחובסקי, ובתחום הסיפורת: הסיפורים, הנובלות והרומן "תמול שלשום" לעגנון, "ימי צקלג", "חירבת חיזעה ו"השבוי" ליזהר, "מר מאני", "כל הסיפורים" ו"מסע אל תום האלף" ליהושע, "עד מוות", "ארצות התן" ו"מיכאל שלי" לעוז, "זכרון דברים" לשבתאי, "עיין ערך אהבה" לגרוסמן, "חימו מלך ירושלים" ו"הסיפור על דודה שלומציון הגדולה" לקניוק ו"אצל" לגנסין.

הספרים בספרות העולמית שהם, לדעתי, שיאיה, הם: בתחום השירה: שירי רילקה, אליוט ושימבורסקה והסונטות של שקספיר, ובתחום הסיפורת והמחזות: "מלחמה ושלום" ו"אנה קרנינה" לטולסטוי, "האחים קרמאזוב" ו"החטא ועונשו" לדוסטוייבסקי, "המשפט", "הטירה", "אמריקה" והסיפורים והנובלות של קפקא, "האדום והשחור" לסטנדאל, "הדבר" לקאמי, "הר הקסמים" ו"הנבחר" לתומס מאן, "מאדאם בובארי" לפלובר, "האָלף" לבורחס, "מאה שנים של בדידות" ו"סתיו של פטריארך" למארקס, "מותו של סוכן" לארתור מילר, "המלט" ו"המלך ליר" לשקספיר ו"אנטיגונה" לסופוקלס.

שלושת הספרים שהייתי לוקח אתי לאי בודד: שירי ביאליק, שירי אלתרמן הנ"ל וכתבי עגנון (אני מתייחס לכל כתבי עגנון כאל ספר אחד לעניין זה)".

מהן תכניותיך לעתיד הספרותי שלך?

"תכניותיי לעתיד הספרותי שלי הן: ראשית, בהמשך לאמור בתשובתי לשאלתך השניה, להקליד במחשב את כל יצירותיי הרבות מאד שכתבתי וטרם פרסמתי והינן עדיין בכתב יד (רק מקצת מיצירותיי הללו הוקלדו עד כה. חלק מהסיפורים והמאמרים גם דורשים השלמה), תוך כדי המשך פרסומם בכתבי עת, והוצאתם לאור בכמה ספרי שירה, בספר סיפורים ובספר מאמרים ומסות. לשמחתי, בעוד שנה ושלושה חודשים אפרוש לגמלאות ואוכל להתפנות לכך באופן אינטנסיבי. שנית, בכוונתי, כמובן, להוסיף ולכתוב בכל סוגי הכתיבה שבהם אני כותב."

ולאחר כל זאת, חיים ידידי, הייתי מבקש שתחשוף מעט מעצמך ותספר לי ולקוראי הריאיון דברים על חיים ספטי האיש, לא זה המשורר

"ובכן, נולדתי ב-1950. ב-1964 זכיתי בפרס שלישי (משותף) ב"תחרות חיבורים" שנערכה בין נציגים מצטיינים שנבחרו מכל העשרות הרבות של בתי הספר היסודיים בתל-אביב יפו רבתי (דהיינו, כולל השכונות הרבות שסביבן). אני בוגר הפנימייה התיכונית-העיונית "בויאר" בירושלים, שרתתי בחיל האוויר (במדור מטאורולוגיה), אני בוגר החוג לכלכלה (מורחב) באוניברסיטת תל-אביב, מתגורר בפתח-תקוה, נשוי ואב לבת ועובד בהנהלה המרכזית בבנק".