סיפור:
אוסיביר/ אבי כהן
באוסיביר, עיירה ציורית , ישבתי לכתוב, הבטתי על טיפת מים משתבללת
והבנתי , יהיה זה שיר!
גופי אומנם נטוע בנופי אוסיביר הנפלאים
אך נשמתי מרחפת אל עבר נעוריי האומללים
בניסיון לבער מחמץ נפש עלעלתי בתנ"ך ובקוראן שהיו על שידה
אך בראשי רוח אופל
נזכרתי גם בשירו הגרוע של משורר אהוב
ולא מצאתי נחמה
חשבתי על השירה כאפילוג
כפומפוזה משתפכת
חשבתי על לייט מוטיב
ללא הועיל
מהחלון ראיתי כריך פסטרמה נוגס בשמן
החדרן בדיוק דפק בדלת
מגש של ירקות טריים משדות אוסיביר
צנון, ולפת, ודלורית, ועגבניות דם...
החלטתי לעיין קצת בברית החדשה
אחרי זה שוב הישנה
אחרי זה המציאות
תמיד המציאות
אותו כלב שמירה עתיק שלא מקבל מרות
מהחלון ראיתי שקיעה
שוב איבדתי את התיאבון
כמה אפור שהבאנו על אוסיביר המופלאה
