אלזה הברבור השחור

 קשים ומרים היו מרבית  ימיה של המשוררת והמחזאית היהודיה אלזה לסקר-שילר.

היא נולדה לתוך מציאות הולכת וגוועת של סוף ימי הזוהר של האימפריה והתרבות הגרמנית של סוף המאה ה19 ותחילת המאה ה-20. אבל עדיין ליהודים בה היה מקום חשוב רב ערך בחיי התרבות והרוח של גרמניה. אלזה, בת למשפחה גרמנית בורגנית, השתלבה בהם באופן ייחודי. אבל תמיד היה לה הקול הפנימי המרדני, הפרוע והמוחצן שממנו יצקה את שיריה ומחזותיה הנפלאים.

אלו נכתבו לרוב בהשראתם של חיים סוערים שהיה בהם שילוב מהדקטנטיות והקסם השופע של ויטאליות תמימה, חפה מכל עוון חמדני של אינטרסים לגדולה שירית.

מערכות יחסים סוערות ותאוותיות, רגשות עזים, פרצי מצבי רוח, כל אלו היו ממאפייניה אישיותה הכבירה.

אנשים אהבו אותה אבל תמיד גם הפנו לה עורף לעיתים קרובות.

כך, לאחר תום גדולתה, בירושלים קרתנית, רעה, תם המסע שלה: עניה, מוזרה, נתונה ללעג סביבתה עד מותה ב1945.

השחקנית עדי עציון זק, יצרה מדמותה של אלזה לסקר-שילר, "הברבור השחור", דמות מעניינת, רבת אנפין. זוהי מונודרמה מרתקת הנעה בעוצמה תיאטרלית אמיתית על צירי הזמן בחייה של המשוררת ומתעכבת היטב על אותם זמנים ורגעים של תשוקה, בדידות, שגעון, כאב לב ואשד יצירה בלתי נדלה ובלתי ניתן להישכח.

בד בבד עם חיבור מרתק לתולדות הספרות הגרמנית בתחילת המאה ה20 בכלל.

ברם, בתוך התמונה הזאת המיוחדת והיפה, החמיצה השחקנית איזה היבט מינורי יותר.

היה עליה לוותר על היבטים מגדריים בולטים מדיי שפותחו במונודרמה ונעו כמאליהם דווקא לכיוונים של זהות נשית נפרדת ולא אישיות שמיזגה בתוכה תימת חיים צמאה ושוקקת כל העת.

אבל אל מול ההחמצה הזאת עומדת בוודאי איכות המשחק כמו גם הריתמוס הייחודי של הדמות המשוחקת, אלזה, היפה, המעניינת, הגדולה באמת מהחיים.