פרשת  ויגש

פרשת ויגש עוסקת במעמד הדרמתי שבמהלכו  מתוודע יוסף לאחיו והבהלה שאחזה באחיו ככתוב (בראשית מ"ה )"ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי ולא יכלו אחיו לענות אותו כי נבהלו מפניו"

חז"ל במדרש אומרים: יוסף קטנן של השבטים היה ולא יכלו אחיו לענות אותו "כי נבהלו מפני" לכשיבוא הקב"ה ויוכח כל אחד ואחד לפי מה שהוא על אחת כמה וכמה.

לכאורה איזה תוכחה אמר להם יוסף? אדרבה הרי קרבם וניחמם שלא יעצבו כמו בפסוקים אם-כן מה המדרש לומד מתוכחת יוסף לתוכחה לעתיד לבוא של בורא עולם . נראה שדווקא יוסף מפייס את אחיו.

אלא הדבר הפשוט  הוא כי עצם התוודעו אל אחיו במילים "אני יוסף" היה בכך תוכחה עצומה ונוראה שאחז בהם פחד ולא יכלו לפתוח פיהם, וראו במו עיניהם סתירה בכל דרכם במשך 22 שנה, שהרי זה תחילת השנאה בניהם ככתוב "המלך תמלוך עלנו" עד שגזרו עליו מיתה. וכעת משתחווים לו כמו שראה בחלומותיו ונתקיימו דבריו ולא כמו שחשבו הם וטעו בכל ולא הייתה דרכם נכונה שני המילים "אני יוסף" גרמו לפחד ובושה. ומוכח שהמניע שלהם אישי ולא לשם שמיים והתנהגותם כלפי יוסף הייתה קנאה וצרות עין.

 אל מול  הבנה זו, מהות התוכחה שהקב"ה עתיד להוכיח כל אחד ואחד לאחר 120 שנה בדומה לתוכחה שיוסף הוכיח את אחיו באמצעות המילים "אני יוסף" אין תוכחה זו ביקורת או הבעת עמדה לצרכיו והתנהגותו של האדם, התוכחה הינה  בעצם המפגש של האדם עם המניעים האמתיים שעמדו בבסיס פעולותיו במהלך חייו, האם הם נבעו מעניינים אישיים גרידא  ולא תמיד לשם שמים. אלא הותאמו לחשקים ולרצונותיו האנוכיים  

. נקודה נוספת . האחים נבהלו מיוסף זה נמשך רגעים ספורים בעולם הזה, אבל אוי לנו ביום הדין אוי לנו מיום התוכחה בעולם הבא, כי שם התביעה נצח ובושה תכסה פניו של אדם לעולמי עולמים כמו שכתוב בתהילים "עד נצח לא יראו אור". תוכחת יוסף לאחיו נובעת מטענתו של יהודה שלמרות מצד הדין הם (האחים אשמים) יש לחוס על בנימין מתוך רחמים על אביהם הזקן, על כך משיב להם יוסף שאם הם חסים על אביהם ולא משאירים את בנימין לעבד במצרים הדאגה ליעקב אביהם רק תירוץ, שהרי הם לא חשבו על כך במכירת יוסף.

על כן חייב אדם לחקור ולברר לעצמו האם יש נגיעות (טובות הנאה אישיות) במעשיו, כדי שמחשבותיו ומעשיו היו אמתיים שלא נתבייש בתוכחה לעתיד לבוא..