התגלות בתוך העשב
על ההצגה והמחזה עשב השדה באקדמיה לאומניות המופע
האקדמיה לאומניות המופע בתל אביב מהווה את אחת מבימות התיאטרון האיכותיות והמעניינות ביותר בישראל. מעלים שם מחזות מורכבים, רבי משמעות, ממיטב התרבות העולמית. כאלה שחוללו גם מפנה חשיבתי בקרב רבים.
כך הדבר בהצגה עשב השדה, המבוססת על מחזה מאת שרה דניאלס שנקרא בעברית "עשב השדה" ועניינו התמודדות אמיצה ואותנטית מאוד עם נושא הזהות החד-מינית של נשים אל מול פניה של חברה מקובעת וצבועה, ומצבי האומללות שהתמודדות מאולצת זו יוצרת לא אחת.
גיבורות המחזה, נשים בשנות השלושים לחייהם, העסוקות בקדחתנות לא פשוטה בטיפול בילדיהם ועוד אחת שהיא האם של שתיים מהן .נשים אלו נמצאות כל העת במצב בלתי נסבל של דריכות קיומית. התלבטות בנוגע לעצמאות ולזהות שלהן. כאשר ברקע לכך- הסיפור המיתולוגי –יווני על פרספונה, בתה של האלה דמטר שאולצה להינשא לאל השאול-האדס.
המחזה, המתרחש באנגליה של שנות השבעים מפתח עלילה קולחת ומעניינת, שאינה זולגת לפילוסופיות מיותרות או לאפוריזמים עקרים. "הכל מהחיים". ההתמודדות של הנשים היא כפולה.
מחד- מצבן האישי העדין במידה רבה מול ילדיהם, מקום עבודתם, בני משפחתן, מעמדן החברתי, בנות הזוג שלהן בעליהם לשעבר. ומאידך-נסיון לקבוע להן באומץ איזו זהות נפרדת, שאין לה בהכרח קשר בל ינותק לעולם הגברי.
התמודדות שאינה צולחת במקרים רבים. כאשר את הצד האפל בעניין ייצגו "המכשפות" במחזה- היצרים הבלתי נשלטים של השגעון הגואל או ההרס העצמי לשמו. המחזאית לא חסכה אמת. יש בהצגה אירוניה כואבת. חולשות אנושיות ידועות, ובצד אלו גם נסיונות חלקם אמיצים חלקם פחדנים לפתור מצבי חיים מורכבים על מנת ליצוק בסופו של תהליך נקיטת עמדה קיומית אמיצה, בלתי אמצעית.
המחזה וההצגה הם מהמיטב של התיאטרון הריאלסטי. כאשר הדגש הוא על תפקידי הנשים כמובן.
תרגומה הקולח והטוב של טלי יצחקי היה קולע. כך גם הבימוי של עמית גזית, המוזיקה של יובל מסנר.
משחק קולח ומקסים של גל ברמלי, יעל מסנר, טליה בר-שלום ושאר השחקנים נתן כמובן את הטון האיכותי מכל והעיד פעם נוספת כי האקדמיה לאומניות המופע תורמת לתיאטרון בישראל את המיטב שבשחקניות והמיטב בהצגות.