עֵינַיִם עֲצוּבוֹת/ חגית בת אליעזר

אֲדוֹנִי, הַפַּיְטָן הַלְּאוּמִי,

פּוֹחֵד אַתָּה – מִמִּי?

וְעַל מָה מְבַקֵּשׁ סְלִיחָה?

נִבְעַטְתָּ מִקֵּן הַיַּלְדּוּת

מְפַרְפֵּר בִּמְעוֹף הַהִתְבַּגְּרוּת

מָה חֲבָל – הַנְּחִיתה לֹא צָלְחָה

הוֹזֶה אַתָּה עֵינַיִם רְעֵבוֹת

חֶלְקוֹת בְּשַֹר נָשִׁים עָבוֹת

וְאֵין בַּמִּינִיּוּת שִׂמְחָה

יֶשׁנָן דּוּגְמָאוֹת לֹא מְעָטוֹת

שֶׁל נָשִׁים מִגְּבָרִים מְבֹעָתוֹת

שֶׁגּוֹזְרוֹת עַל עַצְמָן בְּרִיחָה

צָר לִי עַל שְׁנֵי הַצְּדָדִים:

עַל הַחוֹשְׁשׁוֹת וְעַל הַפּוֹחֲדִים

קְמֵלָה אַהֲבָתָם בְּלֹא פְּרִיחָה