מנוי לפורטל בכיוון הרוח

מאמר:
טרובדור/ ראובן שבת


ספרו הראשון של אהוד נוה –"זה לא שקספיר", מהווה קריאת תגר מעניינת אך בעת ובעונה אחת גם קלילה ומשעשעת אל מול   כמה דברים בעולם השירה.

על פניו מדובר בשירים שהם כרונלוגיה הומריסטית ברובה מחייו של הכותב לאורך השנים, החל מירושלים של ימי ילדותו הצבעונית, עבור דרך חוויות שונות מימי בחרותו וצעירותו, עד לימנו אלו, ימי הפייסבוק והרשתות החברתיות.

למעשה, השירים הללו הם מסע פיוטי, מלא שמחת חיים, ממזריות, אופטימיות, ובעיקר ראיה מרחבית מאוד של סיטואציות קיומיות שבהם השיר הוא אמצעי ריאלסטי מאוד המבטא נגיעה בחיים עצמם. הרבה יותר מעוד התכתבות הגיגית שעניינה "אושר", "מצוקה" להט נעורים" או הומור לשמו.

אהוד נוה הגיע לעולם השירה  מתחומי יצירה ועשיה שונים.

הוא יזם ואיש עסקים מצליח בתחומים שונים כמו עיצוב תכשיטים, מוצרי צריכה , טכנולוגיה ועוד.

אל הכתיבה הגיע לאחר שעבר מסלולי דרך וחיים רבים.

וגם פה, עניינו הוא נגיעה רב-תחומית, אבל גם אישית מאוד.

מבחינה זו הוא משלב בכתיבתו השירית משהו מאוד רנסנסי הנטמע גם במושג הישן והמכובד של טרובדור .

הטרובדורים היו למעשה זמרי עם שפעלו בכל רחבי אירופה עד סוף ימי הביניים.

הם כתבו או דיקלמו בעל פה את שיריהם והופיעו איתם בחוצות הערים והכפרים בימי הביניים  בפני קהלים רבים ומגוונים, החל מבני דלת העם ועד האצילים.

העולם של אז היה מכור לטרובדורים ושירתם מצאה נתיב לליבות אוהבים וסוחרים, אבירים ואיכרים, אצילים ולוחמים. מלכים וכמרים.

היא נגעה באהבה ,ובתהליכים שונים של החיים.

הייתה בהם ממזריות ותמימות כאחת.

בכתיבתו השירית אהוד נוה מחבר באופן מאוד מקורי את הטרובדריות לימנו אנו.

בעשייתו המגוונת הוא איש רנסנס מודרני.

בשילוב המיוחד הזה, הוא הצליח לצקת שירים שנותנים לקורא ולקוראת התבוננות משעשעת, מלאת חיים, עם הרבה קורטוב של תבונה וחוכמת חיים.

כתיבתו השירית היא מחורזת והמשקל שלה קליל, כמעט אווירירי, לכן ולא בכדי הוא אכן מחובר לגדול המחזאים והמשוררים בשפה האנגלית ויליאם שקספיר ולא לשווא הוא בחר לקרוא לספרו הראשון-"זה לא שקספיר".

היינו, בא להדגיש שאין כאן יומרות ספרותיות להידמות לשקספיר ויחד עם זאת, ובוודאות גמורה ,רוחו של ויליאם שקספיר שרויה אכן ממעל.

בשירים עצמם, בסגנון הכעין פיקרסקי המתכתב כל העת עם סיטואציות קיומיות, יום יומיות,  והטכניקה המעניינת מאוד היא חריזה קלה, מהירה וקומפקטית. שפה מדוייקת. חדות לשון חריפה, ושירה פתוחה מאוד שבה המשורר מתכתב בחום עם קוראיו וקוראתיו ומוליך אותם בקסם אל הנאה של הקריאה.

זהו בהחלט ייחוד חשוב, מתוחכם ופשוט כאחת. המשורר יוצר דיאלוג שירי עם קוראיו, והשפה אינה מחוז סגור, הרמטי להגיגי ליבו וייסורי נפשו, אלא דו-שיח שוטף, מלא חיות וחיים, הנוגע בהווית הקוראים ומתחבר אליהם, מיידית.

לסיכום-ספר השירה –"זה לא שקספיר", הוא מסע מענג ואסתטי של שירה אל השעשוע, התקוות היפות בחיינו, ונטילת החוויות הקיומיות שלנו, של כולנו, כמהלך חם לב לאנושיות ולאופטימיות הגדולה שאפשר למצוא בכל זאת בחיינו המודרנים.

וכל זאת בשפה שירית דינמית , חיה, דיאלוגית ועם זאת רבת משמעות פנימית.

 

טואול - בניית אתרים