בין רוח הזמן לשורשים/ חגית בת אליעזר

אביחי קמחי התחיל לכתוב שירים לפני כ- 8 שנים ומאז הוא מרבה לפרסם: כמעט כל שנה – ספר. בפברואר 2018 יצא לאור ספר שיריו "ארעי" בהוצאת "עמדה", בעריכתו של ד"ר צדוק עלון, עם אחרית-דבר מאת רן יגיל.
מה שבולט בספר, וחדש ביחס לספריו הקודמים של אביחי קמחי – אלו הן התמונות של בני משפחתו: הוריו וסביו. מעבר למחוות הכבוד לאבותיו, לשילוב התמונות בספר הקשרים אמנותיים-תרבותיים. התמונות מייצגות את המציאות ומבליטות את הפן היצירתי של השירים, אף שאלה מושתתים על חומרים אוטוביוגרפיים. בנוסף, אני רואה בכך השפעה של רוח הזמן, הבאה לידי ביטוי בעלית קרנו של הקולנוע התיעודי ובריבוי תכניות מציאות טלוויזיוניות.
אחד הנושאים המרכזיים בספר הוא השמחה והביטחון, שצומחים מאהבה מתמשכת בין בני זוג. אביחי, כזוג יונים, מאמין במונוגמיה:
זוג יונים מאמינים
לִפְעָמִים הַמּוּסִיקָה שֶׁמְּלַוָּה אוֹתִי
הִיא הַקּוֹל הַבּוֹקֵעַ מִקֵּן
שֶּל זוּג יוֹנִים מוֹנוֹגַמִיִים
לָמַדְתִּי לְהַאֲזִין לָהֶם
בַּשַּׁבָּתוֹת הַשְּׁקֵטוֹת בִּירוּשָׁלַיִם
המשורר אף מעניק לאהבה את סגולת החייאה:
***
רָאִיתִי יוֹנָה מֵתָה
עַל מִדְרָכָה
מָה לָךְ
לִשְכַב עַל מִדְרָכָה
לְלֹא רוּחַ
הִתְרוֹמְמִי וְעוּפִי
אֶל בֶּן זוּגֵךְ הַמִּתְאַבֵּל
יפה הביטוי הקולע " לְלֹא רוּחַ", בו למילה "רוּחַ" משמעות כפולה: "חיים", ו- "תנועת אוויר", המתקשרת למעופה של יונה בהמשך השיר.
מהיונים כמשל – אל הזוגיות השוקקת של אביחי קמחי ורעייתו:
יום השישי
יֵשׁ לָנוּ בַּיִת רֵיק
קֹדֶם נַעֲשֶׂה אַהֲבָה
בַּסָּלוֹן
אַחַר כָּךְ נֵלֵךְ לְסֶרֶט
...
לִפְעָמִים
זֶה רַק אַתְ וַאֲנִי
בני הזוג מרבים לבלות ולטייל יחד בירושלים – עיר מגוריהם, אשר נוכחת בכל ספרי השירה של אביחי קמחי:
ירושלים סוף יולי 2017
בָּעֶרֶב יָצָאנוּ לַהֲלִיכָה
רוּחַ קְרִירָה צִנְּנָה אֶת הָרְחוֹבוֹת
...
קפה קדוש
הָעֱרֱב אַחֲרֵי שֶׁאָכַלְנוּ בְּקָפֶה קָדוֹש
טִיַּלְנוּ בִּרְחוֹב יָפוֹ בּוֹ רוֹעֶשֶׁת
הָרַכֶּבֶת הַקַּלָּה
...
אביחי מצייר את חיי הנישואין של הוריו בצבעים עדינים וחמים. אהבתם התקיימה גם בעתות הקשות של מחלת האב:
ליל שבת
הָעֶרֶב נִזְכַּרְתִּי בְּאָבִי
שֶׁהָיָה חוֹלֶה
שָׁנִים רַבּוֹת וְכֵיצַד אִמִּי
דָּאֲגָה וְטִפְּלָה בּוֹ בִּמְסִירוּת
האווירה של זוגיות תומכת ומספקת, בה אביחי גדל והתחנך, ממשיכה לעטוף אותו בחיי אהבתו, כמורשת העוברת מדור לדור.
הנה שיר אהבה יפה, אשר בחוכמה פואטית כורך יחדיו נושאי ספר נוספים: הזמן והכתיבה.
***
וְהַזְּמַן הָפַךְ אֶחָד
אֵין עָבָר וְהַכֹּל מִתְרַחֵש
עַכְשָׁו וְכָעֵת אֲנִי כוֹתֵב
אֶּת שִׁירִי הָרִאשׁוֹן
מִלִּפְנֵי שְׁמוֹנֶה שָׁנִים
וְאֶת שִׁירִי הַנּוֹכְחִי
וְהִנֵּה אֲנִי מִתְאַהֵב בָּךְ
וְאַתְ יוֹלֶדֶת בֵּן
שֶׁנִּשָׁא וְעוֹזֵב
דצמבר 2017
לציון תאריך כתיבת השיר חשיבות רבה. אני רואה בעיני רוחי את שירי הספר המוכנים לצאתם לדרך, מקבלים בברכה את השיר הטרי, עשיר ההקשרים, שמזניק את הספר לאור גדול, כעבור שלושה חודשים.
אהבה ושירה הן תשוקות, הממלאות את החיים בהתרגשויות. כך בשיר "מרד":
מִדֵּי פַּעַם פּוֹרֶצֶת מַחְשַׁבְתִּי בְּשִׁיר
רוֹקֶמֶת מִתּוֹךְ תְּשׁוּקָה עַזָּה
חַיִּים מְלֵאֵי הִתְרַגְּשֻׁיּוֹת
וְחַסְרֵי גְּבוּלוֹת
זה המקום להזכיר את החגיגה השירית-מוזיקלית של הספר "ארעי", אשר תתקיים בבית היוצר בנמל תל אביב ביום ב' 21 במאי.
אביחי קמחי כותב, מפרסם וזוכה להערכה. שמחתי לקרוא בשיר "שדה שירה", שהוא "מְחַפֵּשׂ / שְׂפַת שִׁיר חֲדָשָׁה". אני מאחלת לאביחי: בשנה הבאה – בשדה שירה חדשה!