מנוי לפורטל בכיוון הרוח

פרס נובל אוגוסט 2017 - סקירת סינגלים ישראלים/ עמרי נובל



שלא יהיה לכם ספק, יש מלך אחד במעלה הדרך והוא לא יושב בווסטרוז והוא גם לא רוכב על דרקונים, הממלכה שלו היא הבריכה, אפילו לא בריכה אולימפית אלא בריכה במלון מג'יק רוייאל באילת שם כמה עשרות קבבונים ישראליים מתמנגלים בשמש המייסרת.

כן, הייתי בחופשה משפחתית קצרה באילת, עלמה נהנתה וזה מה שחשוב. מי המלך? נו ברור אייל גולן, בערך בכל עשר דקות שיר שלו מתנגן, פעם הוא רגיש ופעם נותן בראש במקצב לטיני. כמו כל מלך, יש לו מתחרים, גם סטטיק בן אל והטודו בום נוגסים בממלכה וקרנם מאיר את השמיים אבל מלך יש רק אחד.


כמוזיקאי רוק זה לא באמת מפריע לי מהסיבה הפשוטה מאוד שהתחוור לי שלגיטרה אין באמת סיכוי, אם נמשיך בהקבלה ל"משחקי הכס" - אולי במשמר החומה שהם גם כך לבושים שחור, גיטרות היו יכולות להיות יקרות כמו חרב במהלך לבן. דרך אגב באילת כנראה שאני הייתי בין היחידים שמהלכים בלבן.

סה"כ היה כיף, אוכל סבבה, עלמה כבר אמרנו אבל אלוהי הבינוניות שולט, ככה זה מרגיש לי. המלון לא הכי נקי אלא ממש כמעט, החדר רק כמעט מצוין מלבד דלת בשירותים שלא נסגרת וספה קרועה, וכמה שאני אוהב מוזיקה אני לא אוהב תדרים מלוכלכים באוזן וככה זה הרגיש שם בבריכה, כאילו שחסר פילטר שיחתוך באופן חד 120K בשיפוע חד ואם אפשר גם קצת K450 שיהיה יותר נוח באוזניים.


אז מה החופשה השנתית מלמדת אותי ואולי אתכם לגבי מצב הרוק בישראל? השיר רוק היחידי שהתנגן בבריכה היה שיר מצוין של להקה חו"לניקית ואם כל הפלייליסט בריכה עבר בין אייל גולן לסטטיק ובן אל עם תיבול של משה פרץ, כנראה שמשם לא תבוא הגאולה, כי בבריכה משדרים את מה שהישראלים אוהבים ואמרנו שישראלים אוהבים קבבונים לא? חום קיצוני + בריכה עם עשרות ישראלים = סט ליסט ים תיכוני ראגטוני.

בעת כתיבת שורות אלו נתבשרנו שעוד תחנת רדיו סמי עצמאית "קול הקמפוס" נסגרה, והאבסורד הוא שבדיוק כמה ימים לפני זכיתי להשמעת בכורה שם לסינגל שלי ככה שעד שפתחתי את הדלת היא נטרקה בחוזקה וליבי עם השדרנים שהיו כולם בהתנדבות אבל נתנו עוד מקום וקולות לנתיני הממלכה ולא רק לאצולה המקומית.


בכל זאת אני אופטימי, לוקח הימור שלדעתי יוכיח עצמו תוך חמש עד עשר שנים, שהעתיד הוא בתחנות אינטרנטיות. ברגע שמכונית מזהה בלותוס' אין צורך להתחבר לתדר רדיו אלא ישירות לרשת ולכן על תאבדו את אמונתכם מוזיקאים עצמאים וחובבי גיטרות. 

והפעם פרס נובל הולך ל:

 

1.נועם אקרמן – "הולכים ישר"

יש משהו שמזכיר את יובל דיין אבל קצת יותר אפל וכידוע אני נמשך לאפלוליות כמו דארת ווידר ביום סגרירי, כמו כן נועם הולכת עם ההפקה עד הסוף באפקטים הקוליים כאילו מציגים אלטר אגו (משהו שכנראה אצל יובל דיין לא היה עובר בהפקה).

נעם עובדת על אלבום ומסתמנת ככוכבת רשת עם הרבה מאוד צפיות ומנויים ביוטיוב ובפייסבוק, רשמו לפניכם הבטחה חדשה.

לצפייה בקליפ:


 

2.Waterman Project  - "Cold As Ice"

יש לי סיפור מעניין על אלון, תמיד התכתבנו בפייס ופירגנתי ותייגתי בתוכניות עד שהוא אמר לי שזה בכלל אחיו..אז אחרי החיוך שזה העלה לי, הפולקיות רוק עדין עובד ונעים בכל שעה ביום, שימו לב לסנר בלי הרשת איך זה פותח את השיר לסאונד קצת יותר "מוזיקת עולם":



 

3.קים חן – "לא מוותרת"

קים למיטב זכרוני סטודנטית בבינתחומי אבל כנראה לא תסיים שם כי היא תתמקד במוזיקה, הפקת פופ אינדי כמו בספר (כולל האפקטים הקוליים שחזקים מאוד בסצינה), טקסט שמדבר על ללכת עד הסוף ולהאמין בעצמה, מקצב שסוחב אחורה בכוונה הופכים את השיר למעניין ומומלץ! קים היא גם בחורה יפה ומצטלמת טוב בקליפ, אבל הוא לא מספיק מלוטש לז'אנר שלה. לצפיה:


 

4.אלי סורני – "עוד לא חשוך לגמרי"

אני יכול לדמיין את ההופעה של אלי עם הרכב בפאב תל אביבי מעופש אך מסקרן, אחלה שורת מפתח "עוד לא חשוך לגמרי אבל אנחנו בדרך לשם" סוג של שורת המנון, וליקים בגיטרה שכיף לדמיין אותם בלייב:


 

5.נועם אקוטונס – "צוללים"

בלדה רכה (במקצב לא בנושא השיר) המתאימה לסוף אלבום או לסוף יום, נועם שר לעצמו אני בטוח, יש משהו תמים אך מפוקח בהפקה, כמו שאני מתאר נועם נושק לגיל 40 שר לעצמו בוורסיות צעירות יותר של עצמו אבל בעצם שר לנו, ואני מציע לכם לצלול יחד איתו

לצפייה בקליפ האנימציה היפה של גלנדון ואיזבלה:


 

 

מאת: עמרי נובל - זמר-יוצר ומפיק, שדרן רדיו סול ורדיו חוף אילת

לתגובות/פניות לעורך מדור מוזיקה, שחר כהן -  https://www.facebook.com/shaharole

לכתבות נוספות במדור המוזיקה של בכיוון הרוח לחצו כאן

 

האתר נבנה במערכת 2all | בניית אתרים