שיר:
צלילה / אורי פרסטר

אַתָּה אוֹמֵר שֶׁהַכּוֹל בְּסֵדֶר.

אך הָרוֹק הניתז מִפִּיךָ,

נִיגָּר לְאִיטּוֹ אֶל עָבַר חֻלְצָתְךָ,

מדיף ניחוחות חֲרִיפִים

שֶׁל יָם.

 

אִם תישא אֶת גַּפֶיךָ מַעְלָה,

תְּגַלֶּה שֶׁהָפַכְתָּ גּוּף סִירָה.

מַתִּיז נוֹזְלִים,

נָע אֶל צִדְּךָ,

אֵין כָּל סַפָּק

שֶׁאַתָּה בְּדַרְכְּךָ אֶל הַקַּרְקָעִית.

 

הַיּוֹם אֵינוֹ סוֹעֵר כְּלָל,

הַשָּׁמַיִם בְּהִירִים,

הָאֲוִויר שָׁקוּף,

וְהָעוֹלָם יָבֵשׁ.

רַק  דַפְנוֹתֵךָ

אֲכוּלוֹת מְלָחִים.

 

  • אורי פרסטר-סטודנטית לספרות ופסיכולוגיה, כותבת שירה.

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים