אבנר שטראוס והבלוז של תל אביב / תומר פישר 
לאבנר שטראוס, יש כישרון מיוחד במינו, משהו שהיום מעטים יודעים לעשות ועוד בדרך הבלוז. הכישרון הוא לטוות סיפור הומוריסטי, משוחרר, קצת ציני עם קול מחוספס וגיטרה בלוזית חורקת. תוסיפו לזה עיבודים מיוחדים וכל אלה הופכים את אלבומו החדש, הבלוז של תל אביב לחוויה נוסטלגית, מיוחדת וכיפית.
בשונה מהרבה מאלבומיו, הפעם הוא גם מציאותי, בשיר הנושא "הבלוז של תל אביב" הוא מזכיר את המקומות הכי רגישים. כשהוא והאופטימיות שלו יוצאים לסיבוב ברחבי העיר, לא קשה לנחש מה יקרה בדרך. את כל האווירה הדחוסה של הביוב והחופש, אבנר דוחף לשיר קצבי מלא חיים. הגיטרה שלו עפה ברוח העיר יחד עם ההמונד של משה לוי, תזמור הסקסופונים של מרק רוזן והחצוצרה של עידו גור. מסתבר שלפי שטראוס, "המציאות היא כמו נעל, לפעמים הקשר מתרופף":
לפעמים הוא נשמע נוסטלגי ברוחו ומזכיר לי מעט את שלום חנוך, בן אדם שמחפש את המילים הנכונות בים של מציאות רוחשת. כך יוצאת הברקה : "דווקא כשהאש דועכת, יש הכי הרבה עשן. דווקא כשיש כל כך הרבה חדש, הכי שווה זה הישן". בשיר סדק ש"דרכו הגעגוע יכול להתגנב" קולו של שטראוס, נשמע קרוב הרבה יותר ואז הוא ממש נוגע בך. עוד פנינה יפהפייה ומיוחדת באלבום היא "אם תראה אותה":
בשירים האלה, האווירה נעשית יותר אפלולית, קצת יותר לוקחת את הזמן, בעיניי זה סוד הקסם של המוסיקה של שטראוס. מצד אחד שומרת על אנרגיה מיוחדת, ומנגד לא ממהרת לשום מקום. הוא מצדו, יושב עם זכוכית מגדלת ומסתכל על כל תלאות העולם. בחלק מהאלבום יש תחושה של חוסר אחידות, הסיבה טמונה כנראה בחלוקת השירים, לא תמיד הרצף עובד מבחינת הקצב. עם זאת, האלבום מספק חוויה מיוחדת, מהנה וכייפית. שיתוף הפעולה עם לייזר לויד מהמרעננים בדיסק : "אתן לך בתרתי משמע", הברקה מבית שטראוס על כלב ששמו מטאפורה. ומה נשאר אחר כך? לקחת את הכלב להתרוקן ועל הדרך עוד סיבוב בבלוז של תל אביב:
תומר פישר - שדרן "קול הנגב", רשת ג' ו 88 אפ.אם https://www.facebook.com/tomerfis/
עורך מדור מוזיקה -שחר כהן. לפניות: https://www.facebook.com/shaharole/
