מנוי לפורטל בכיוון הרוח

שיר:
הוא נשמה שהתעלתה/ אלפרד טניסון מאנגלית: צור ארליך

 

הוּא נְשָׁמָה שֶׁהִתְעַלְּתָה;

נַפְשִׁי יוֹצֵאת אֵלָיו תָּמִיד –

כְּאַהֲבָה שֶׁל בַּת צָמִית

אֶל בֶּן שִׁכְבַת שַׁמְנָהּ-סָלְתָּהּ. 

 

בְּנִכְבָּדִים הוּא מִתְחַכֵּךְ,

וְהִיא יוֹדַעַת מְקוֹמָהּ

אַךְ גַּם עוֹגֶמֶת לְעַצְמָהּ:

הוּא שָׁם – וּמֶה עָלוּב חֶלְקֵךְ!

 

בַּכְּפָר מִטַּל עַד עֲלָטָה

הִיא נֶאֱנַחַת בֵּין סִירִים

אֶת הִי יָמֶיהָ הַקְּצָרִים

בְּדַחַק בֵּית הוּלָדְתָהּ.

 

יוֹמָם שְׁכֵנִים לָהּ יִנְאֲמוּ

סָרָה – וָלַיְלָה אֶל הַמּוֹךְ

תִּבְכֶּה: טִפְּשֹּנֶת שֶׁכָּמוֹךְ

אֵיךְ הוּא יֹאהַב דָּבָר נָמוּךְ?

 

 

He past; a soul of nobler tone:

My spirit loved and loves him yet,

Like some poor girl whose heart is set

On one whose rank exceeds her own.

 

He mixing with his proper sphere,

She finds the baseness of her lot,

Half jealous of she knows not what,

And envying all that meet him there.

 

The little village looks forlorn;

She sighs amid her  narrow days,

Moving about the household ways,

In that dark house where she was born.

 

The foolish neighbors come and go,

And tease her till the day draws by:

At night she weeps, ‘How vain am I!'

How should he love a thing so low?'

 

 

 המחזור "לזכר אה"ה" (In Memoriam A.H.H) הוא יומן-אבל של טניסון על חברו הקרוב אליו מאוד, ארתור הנרי האלאם, שמת בדמי ימיו. 131 שירי המחזור, שנכתב בשנות השלושים והארבעים של המאה הי"ט מלווים את התהליך ההדרגתי. השיר שלפנינו, שיר מספר 60, נמצא בערך באמצע היצירה - וכמו כמה וכמה שירים נוספים בה הוא מבטא את

לבטיו של המשורר החי באשר ליחסו אל נשמת רעו המת, שמהותו כבר אחרת ונשגבה.

טואול - בניית אתרים