מנוי לפורטל בכיוון הרוח

מאמר:
שירתה דוקרת  ואוהבת / ראובן שבת

מאמר על ספר השירה החדש של חגית בת אליעזר  "בעזרת חברים"


 

הדבר הבולט לעין באופן מיידי בספר השירה החדש של המשוררת ומבקרת הספרות חגית בת אליעזר, הוא העיצוב המיוחד, יוצא הדופן. עיצוב שנעשה בידיו האמונות של הצייר והמעצב יקי חסיד

עיצוב מינמליסטי. כזה הבולט לעין כאילו מדובר היה בדפים מתוך ספר ישן, ממורטט ,דוהה שמישהו עשה לו שחזור מדהים.

בניגוד מובהק ואפילו בולט לספרי שירה אחרים, העיצוב הזה, מהווה למעשה חלק בלתי נפרד מהספר המיוחד הזה. הרי הספר אינו באמת ספר ישן ובלוי, והשירים, רעננים וחדשים המפלחים בהחלט משב רוח חוצפני, מרענן, נון קונפרמיסטי בנוף המשמים והפלקטי לעיתים עד זרא של חלק מהשירה הנכתבת כאן.

 למעשה, עיני הקורא אינם יכולים לפסוח על עיצוב הדפים, וכך נוצרת מזיגה בין השירים לבין העיצוב של הספר

 מה משמעו של כל זה?


הספר מתחלק ל4 שערים כרונולוגיים. המתחילים משנת 2012 ומסתיימים בשנת 2015.

החלוקה היא אינה לפי תוכן, אלא לפי זמן קבוע.

מכאן אמירה מודרנית ברורה. שעל פיה שירה נכתבת במשעולי זמן ואי אפשר לה לקפוץ כאוות רצונה לכאן או לשם, לפי תכניה. היינו, המשוררת מושפעת במובהק מהזמן , ומה שאירע בו הוא יצר שם את שיריה. שיר שנוצר בשנת 2012, אינו שיר שנוצר ב2015. זה אומר שזמן התהוות השיר הוא יסוד משמעותי בספר.( בעיניי, זהו למעשה היסוד המודרני הבולט היחיד הנמצא בספר, ועל כך בהמשך).

ברם, הניתוח שיובא כאן לשירי הספר בהתייחסות כרונולוגית דווקא אלא ( ולאו דווקא על מנת להתריס), באופן אסוצייטיבי  מכוון שמטרתו תהיה להראות לקוראים ולקוראות עד כמה שירתה של חגית בת אליעזר היא שירה נוגעת, אמיתית, מיידית, פולשנית במובן החיובי שלה, אוניברסלית ויש בה גם פן הומני עז, שהוא גם  אנטי נרקסיסטי .

במימד של סוגה, שיריה של חגית בת אליעזר אינם שירים פוסט מודרניים.

כל שיר עומד בפני עצמו. הוא קצר מאוד, מיידי, רפלקטיבי, תגובתי, אימפולסיבי מאוד ,לעיתים, חוצפני. בניגוד לשפע הסתמי מאוד שיש בשירה הפוסט מודרנית. השפע בשיריה של חגית הוא דווקא בחדות האמירה, לכאורה גם בגסות שלה.

בשעה שהפרובקטיביות של השירה הפוסט מודרנית, נוגעת באמירות ישירות אומנם, אבל שטופות בטירוף, חיבוטי נפש, אובדן דרך והרס עצמי, השירה של חגית, היא ישירה ורזה.

"אין לה זמן לשטויות". הכל ישיר ובוטה. אבל קולע. קולע מאוד ואפילו דייקני ביותר

חווית השיר נמסכת לגרונו של הקורא במהירות כמו אספרסו קצר ומשובח, בלי טעמי לוואי כלשהם.

אם כך, האם ניתן  להגדיר שירה זו כשירה מודרנית?

גם לא!

שירה מודרנית מתחשבנת עם העולם. מבקשת לעיתים לתקן אותו. להיות אפטית מדיי או מנוכרת מדיי כלפיו.  היא אירונית או מחאתית ומטרתה לנוע לעיתים בין הומניזם לניכור, ולנסות לאחוז בשתי הקצוות הללו בעת ובעונה אחת

"האהבה מובילה לשנאה". " הפחד מוביל לגבורה". הבדידות מובילה לאהבה" וההיפך מכך כמובן

תוואי הדרך הללו, החשובים לכשעצמן מאוד בשירה המודרנית גם הם אינם בנמצא בספר השירה הזו.

לכן, אולי באופן נפרד ויוצא דופן באמת, ניתן להגדיר את ספר השירה הזה כספר שירה א-מודרני.

הוא מושפע ממודרניזם בוודאי, בהיות חומרי השירים מודרנים. אבל  לא בא בחשבון עם אף תפיסה או אסכולה שירית.

יוצר לעצמו ייחודיות ובלבדיות במסרי השירים ובשפה השירית, הקצרה, הטלגרפית שלו בפרט.

הרבה מתוכן הספר נוגע במיניות, שבינו לבינה, שבינה לבינם, שבינם לבינה, שבין לבין.

פורנוגרפיה? ארוטיקה? תשוקה? מציצנות?

כולם שם.

אבל לכולם יש שם נגיעה שווה ומהירה.

יפה וחזקה.

אם היינו חיים כיום באיזו תקופה רומנטית, ימי בינמיית, יתכן כי הייתי מדמה את חגית בת אליעזר, כזן של משוררת לוחמת.

אוחזת בהינף יד בחרב שירה חדה וקצרה ומכה היטב ובדיוק לכל עבר

אבל לצערי, איננו בתקופה כזו.

לכן אפשר בכל זאת להסתפק בסיכום הדברים ולומר כך:

חגית בת אליעזר היא משוררת חשובה, המבטאת ומביעה בשיריה הקצרים והישירים שילוב איכותי של חוויה מיידית, המועצמת במילים מיידיות , ישירות

מילים אלו אינם פוגמות באיכות הפיוטית של השירים, אלא ההיפך מכך רק מחזקות  את חווית הקריאה. הם יוצרים תבנית שיר לא מחורזת בהכרח, אבל הריתמוס שלה, שימו לב! צמוד לחוויה שהשיר יוצר.

שיריה מקיימים עצמם בנוף אורבני, שיש בו אורגניות של זרימה מתמדת. של גופות משתוקקים בתאווה אמיתית. אבל לא הופכים את תאוותם לתלות או התעלות. אלא להנאה בלבד.

כך גם הכאבים הרגשיים האישיים. לא חשיפה מביכה ולא התגוננות מינורית מעיניים חטטניות של קוראים וקוראות. אלא אמירה מהירה, מיידית, משחררת תעוקה ולא יוצרת אותה שוב פעם מחדש.

געגוע אל "האני" היוצר, שתמיד נמצא שם להציל את המשוררת מציפורני העולם.

בלי מגננות, ובלי תוקפנות.

אבל ואבל עם הרבה אהבת אמת לבני אדם, באשר הם למרות הכל.

לכן גם הספר נקרא בשם המיוחד  "בעזרת חברים". לכן השיר המפתיע המסיים את הספר, נקרא בלי הפתעה :" השיר המושלם".

כי הוא לשעצמו מבטא שיוויון בתפיסה שירית. אמירה אחת ויחידה ש"כולנו " יש בנו מזן המשוררים ומחיידק כתיבת השיר, מי יותר ומי פחות. לכן כתיבת שיר היא מעשה אנושי במובהק ולכן ממילא לא מושלם.

לספר ישנה עריכה מלוטשת, פרי אבחנה דייקנית וגבוהה ברמתה, זו של המשורר דוד ( ניאו) בוחבוט.

חגית בת אליעזר לא יצרה אולי ספר מושלם או שירים מושלמים

אבל היא, בספר המיוחד הזה, הכניסה לשירה הישראלית ובעיקר לתודעה המתפתחת שלה, את מה שהיה חסר שם אולי הרבה.

שירה היא דבר שנוצק באהבה, במיידיות, בגישה בלתי אמצעית, ובעיקר בלי תיוגים מיותרים ופחדי סרק. היא צריכה לגעת מהר בקורא ולגעת בו טוב מהראש עד הרגליים. ולא להעיק עליו או "לחפור לו".

תכתבו ,טוב!

הנה הדוגמאות היפות והמיוחדות מהספר:

קוֹל

 

תְּרוּעַת חֲצִי הַיּוֹבֵל
יְהַדְהֵד בַּתֵּבֵל                       

 

גָּבוֹהַּ מֵעַל נְקֻדַּת הַזְּמַן   

 

 יֵשׁ לִי תַּצְפִּית

עַל הַקֶּרֶן הַחִיּוּבִית


הֲטָבָה  

 

הַזִּקְנָה מְשַׁחְרֶרֶת

מִמְּחֻיָּבוּת

הָאָנוֹכִיּוּת הַיַּלְדִּית חוֹזֶרֶת

נוֹפְלוֹת חוֹמוֹת הַמִּשְׁפָּחוֹת

כֻּלָּם מֻתָּרִים

 

זֹאת הַיְּשֹׁרֶת הָאַחֲרוֹנָה

וְאִתָּהּ הַיְּשִׁירוּת

אֶפְתַּח אֶת חֶסְכוֹנוֹת הָרֶגֶשׁ

הַגּוּף הַמִּתְאַיֵּן אֵינוֹ מִכְשׁוֹל יוֹתֵר:

 

הֱיֵה אִתִּי


 

 

תַּחֲזִית  

 

אֵין אֵלּוּ מְלָאכוֹת מְיֻשָּׁנוֹת:

מִלּוּי שְׂמִיכוֹת פּוּךְ וּבְנִיַת כִּנּוֹרוֹת

 

הֵן עֲתִידוֹת לְהִתְקַיֵּם

 

הַקִּדְמָה לֹא תַּבְטִיחַ לָאָדָם

שֶׁתִּפְסַח עָלָיו תְּחוּשַׁת הַבְּדִידוּת

 

הוּא יִתְעַטֵּף בְּנוֹצוֹת – תַּחְלִיף הַזְּרוֹעוֹת

כְּשֶׁבְּלִבּוֹ נִגּוּן כִּנּוֹר

 

 

 

 

טואול - בניית אתרים