מנוי לפורטל בכיוון הרוח

קופת BRAVO!        







          




אירוע לרמי סערי
בבית ביאליק/ חגית בת אליעזר

 

רמי סערי - המשורר והמתרגם - נמצא בארץ לשמחת דורשי שלומו: בני משפחתו, חבריו, כלל קוראיו ולרגל צאתם לאור בהוצאת כרמל בחודשיים האחרונים של שלושה ספרי השירה: "כנסיית כלבים" - האסופה העברית השלישית של שירת סירקה טורקה בתרגומו מפינית, "בני קָוָאפיס ונכדיו / רמי סערי ועשרים ושישה משוררים" - אסופה לשירה של כותבים הומוסקסואלים מאירופה בתרגומו ועריכתו ו-"מְסָרִים מּלֹּאִכְפַּתְלִיסְטָן" - ספר שיריו החדש. המכון ללימודים מתקדמים באוניברסיטת הלסינקי העניק לרמי סערי אפשרות להתפנות לעריכת הנוסח הסופי של שלושת הספרים וביום חמישי 4.2.2016 בית ביאליק קיים ערב לכבוד המשורר לרגל צאת ספר שיריו "מְסָרִים מּלֹּאִכְפַּתְלִיסְטָן".

 

לפני סקירת הערב בהשתתפותו של רמי וחבריו אקדים ואומר שלספר 2 שערים: "תייר תמיד - שירים" ו- "בשולי האור – משוררוּת", אשר מכנס דברי הגות וביקורת שירה. המלים "משוררוּת" ו "poetness" – המקבילה האנגלית אינן קיימות במילון כלשהו וזהו תחדיש של רמי סערי, אשר מתבקש ומתאר נכונה את אופיו של השער השני. מבנהו הייחודי של הספר מושך תשומת לב והדוברים באירוע נתנו את דעתם עליו. ואני אומרת יש משוררים שכל פרי הגותם הוא שיר, כי זהו מצב הצבירה של תודעתם, כמו שכל תנועה של כלבתי ושל כלבתו האהובה של רמי, אשר מככבת בשירי הספר, היא כלביות לשמה.

רמי סערי פתח את הערב בבית ביאליק. לאחר דברי תודה לבאים הוא קרא שיר חדש "סוס קרבות קשיש" ולאחריו –  4 שירים מתוך ספרו עתיר המסרים: "שם אותה השמש", המוקדש לעדנה שמש, "בלי קשר לאיזבל" – למטינה סקסוני, ובו הוא מביע את "הרצון להיות שימושי / גם לאחר שאחדל.....ובבוא העת להיות רק אטום / במחזור הדם של כולכם", "מסר ממריאן, מסר למריאן", שפותח את השער השני ולבסוף "משמעות החיים", שזהו מסר לעצמו, המסתיים בתובנה אופטימית: "אשרי הממציא / מדי יום ביומו / את משמעות יומו."

 

ראשון המשתתפים היה המשורר רוני סומק וסיפור בפיו מעברו הצבאי. לאחד מאירועי התרבות שארגן הגיעו שתי קבוצות חיילים: טייסים ונהגים. מפקד הנהגים הדריך את פקודיו לתת את הכבוד הראוי למשורר כי כאן לא "סחבקיסטן" והמדינה הזאת מתכתבת עם שם ספרו של רמי סערי, אך מסתבר שהצימוד הזה בין הנהגים על הקרקע והטייסים בשמיים ישים מאין כמוהו להבנת שירי הספר. רוני הדגים זאת על השיר "בת". רוב רובו של השיר מדבר על ים, סירה, אי   ובזאת הנהיגה במציאות עד שמילות השיר האחרונות "על סיפון הגעגוע" ממריאות על כנפי הדמיון וטסות. וגם השיר "ליסבון 2004", אותו רוני קרא,  מסתיים בקפיצה טייסית כזאת: "...אם רק יאפשר זאת שוב אלוהים, /  פעם אטיל שם עוד פעם / עוגן או ביצי זהב."

הסיפור על הנהגים והטייסים היה ציורי, פלסטי, קליט וישים לשירי הספר והמשתתפים הבאים הזכירו אותו והדגימו בעזרתו את דבריהם.

 

המשורר אמיר אור בחר בשיר החשוב "חשוף", שנקרא בהמשך הערב גם ע"י אירית סלע. השיר מתחיל במקום הנמוך של פגיעה ובהיפגעות, מציע את כוח הריפוי של השירים "... אולי בשירים / יש לך עולם / כה קרוב לעצמך, / יקום מוחלט לגמרי / שבו אינך פוגע / ואינך נפגע. " עולה ומעודד: "היו אתך ולפניך / הטובים ביותר שיש – / הכלבה הזאת, החיים, המקום / שהוא העדר המקום עד הסוף, / הידיעה שצריך להמשיך בטוב למענו –" ומסיים במסר אתי מובהק, אשר לפי דבריו של אמיר אור הוא כמעט מעשה גבורה: " לעשות טוב לאדם ". בנוסף אמיר קרא את השיר " טלפתיה " והאירוע המשיך הלאה, אבל תוך כדי כתיבת הרשימה הזאת, לאורך ימים רבים, אני קוראת את השיר לעצמי, חוזרת ונשאבת למורכבות הלשונית שלו המשלבת " אם בא לך " – ברמת שפת הרחוב בו נמצאים האהוב, הכלב המשוטט ואחת מיוני דואר הלב עם " אולי לבך ערל או אוזניך / או שלא למדת את שפת החיות " בגובה יונת חוט החשמל מול החלון 20 מטר מעל. הרעיון הזה – הילדי-התמידי לגייס את כל החיות הטובות להעברת המסר הברור והמתבקש ביותר לאהוב – "שתעלה" – חלף וודאי לא פעם במחשבתו של כל אוהב המפציר והמתפלל וכאן זכה להתממש  – קרם עור וגידים ומלים של אמן השירים.

 

המשוררת שרון אס התרשמה מהמבנה המיוחד של הספר שתופר יחד לגוף אחד דברים בלתי נתפרים. היא קראה את השיר "מסדרון" המוקדש למשורר יאיר בן־חיים, אשר עורך ומוציא לאור כתב עת ספרותי בשם הזה. הייתה זאת הפתעה נעימה ליאיר בן-חיים שנכח באירוע, צילם אותו, פרסם את רשמיו באתר "חדרים" : 

http://www.hadarim4u.com/#!---/cftw

ונתן את אישורו לשלב את התמונות בסקירה הזאת.

השיר "מסדרון"  מסתיים בשורות "נודד הרחק מּלֹּאִכְפַּתְלִיסְטָן –  / מביט, בוהה וצופה / היום אל המחר. " תהיתי לגביהן עד שהגעתי לתובנה שהניחה את דעתי.

בשיר "הלסינקי בנובמבר" שרון התמקדה בשלישיות: " לא חול, לא קמח, לא מלח, ", "שלג, שלג ושלג " והשורה האחרונה, המגדירה את האנושות כ- " נוירוטים, פסיכוטים ופסיכופתים. " באופן המפתיע והכן ביותר - מרגיעה את שרון אס.

 

רמי סערי היה שותף גם לעיטור המוסיקלי של הערב: הזמרת עופרי אליעז  שרה שירים מארגנטינה ומברזיל בתרגומו ושיר מקורי פרי עטו על פי מנגינת עם ארמנית.

 

המשורר שמעון אדף, ציין שהספר במבנהו הייחודי מכנס אפשרויות דיבור שונות של רמי סערי שהוא תייר תמיד גם בין קוראיו ומוכן להתאים את עצמו לגובה שפתם. שמעון קרא את השיר "בהדרגה", אשר, לפי דבריו, עובר בין שפות שיריות שונות: מתחיל כמו יהודה עמיחי "לא בבת אחת, ממש לא, אלא / בהגיון מתמשך ... ",  ממשיך כדוד אבידן  "... הדיכוטומיה של העתיד – זו שבה / יוותר בעיקר מעמד הפועלים ומעמד / המחוסלים, בלי זקנים, חולים ומובטלים.  " ומסתיים בשפה הרמי-סערית   "אני מביט לאחור ורואה / את חיי הטובים שחלפו / בין כסל לעשור. "  ואולי הייתה נימה קומית בשיר הזה, אך השיר הבא אותו קרא שמעון, "לפני שהלך אבי מהעולם" הוא קיומי-וידוי:   " חיי הרבו לעשות דברים / שהוא בכלל לא חלם עליהם: / הם תרים עמים, עממים, לאומים – / רווים נחת גברים, משביעים נשים, / מכלים את זמנם ושרים את עצמם.

 

אירית סלע  – יוצרת ומתרגמת – דיברה מתוך ידידות רבת השנים עם רמי. ואומנם לה מוקדש השיר "הנאה" – הראשון במחזור "ארבעה שירים לחברים ושלושה לעצמי".

בדף של "בני קָוָאפיס ונכדיו" באתר הוצאת כרמל http://www.carmelph.co.il/%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%95%D7%AA-%D7%95%D7%9B%D7%AA%D7%91%D7%99-%D7%A2%D7%AA/%E2%80%AB%D7%A1%D7%93%D7%A8%D7%AA-%D7%93%D7%91%D7%A8%D7%99-%D7%9D/detail/11-%D7%9E%D7%A6%D7%92%D7%AA-%D7%A8%D7%90%D7%A9%D7%99%D7%AA/youbooks/1278-%D7%91%D7%A0%D7%99-%D7%A7%D7%95%D7%90%D7%A4%D7%99%D7%A1-%D7%95%D7%A0%D7%9B%D7%93%D7%99%D7%95?sef=hcfp

 

נאמר שאירית סלע כתבה "אחרית דבר מאירת עיניים" לספר.

אירית התייחסה לשמו של הספר ואמרה,  מה שכולנו הרגשנו: "לאכפתלי" הבועט מתחבר נכון ל"סטן" ומתכתב עם מדינות האזור המסוכסכות: אפגניסטן, פקיסטן, כורדיסטן – הנחלמת ע"י הכורדים המפוזרים בין מדינות האזור ואפילו מהדהד בצרימה מסוימת של אי דיוק את Palestine שבתוכנו.

אירית ציינה את חשיבותו של הנמען, אשר באופן פעיל מייצר בדובר את הדיבור הייחודי של השיר. אירית קראה את השיר הראשון בספר "הלסינקי בינואר" אשר בו היא מצליחה לראות שני נמענים בזכות המלה "עֵינֶיךָ": אהוב צעיר או האני הפנימי מפעם. "הספר זורק אהבה לכל הכיוונים" – אמרה אירית סלע בדרכה הנמרצת, "רמי עושה מסעות בעולם, רואה את הסבל האנושי, מדבר על הסבל האנושי ומעניק לנו אהבה." אירית ראתה ביטוי של שמחה פשוטה בחריזה הכמעט ילדותית בשיר "אושר". ומנגד – שיר וידויי עם נמען עצמי ובכל חומרת הרצינות -  השיר "חשוף", אשר מפאת חשיבותו נכון להשמיעו בפעם השנייה, אחרי קריאתו של אמיר אור.

 

 המשורר יחזקאל נפשי קרא את שני השירים הראשונים במחזור "ספרות חופשית": "מרחק" ו- "זחל" שמסתיים בשורות המשמעותיות  "סוף סוף מוכן הבית – חלום של ממלכה. / עכשיו אבקע החוצה, אמצא לי משפחה." יחזקאל ורמי – שניהם – נולדו בפתח תקווה. לפי דבריו של יחזקאל: תקווה אין בה אך יש פתח, כמו בשורות המצוטטות כאן " אבקע החוצה ". רמי הפך לתייר תמיד, בן בלי בית, אך מונחה הכמיהה לבית, עם הרצון להיטמע, להשתקע. בזכות רוחו החיובית ואהבת האדם השורשית – רמי מפסיק לראות את עצמו כגיבור הטרגי בדרמה של חייו ואז הדברים הופכים להיות פשוטים יותר, נסבלים ואף נינוחים: העולם כולו הוא ביתו של רמי וברוב טובו הוא מביא לנו את תמונת מצבו ביקום ויצירתו המקורית והמתורגמת יוצאת לאור בהוצאתו של ישראל כרמל, שנכח באירוע. המילים האחרונות בערב החגיגי הזה היו אלה של יחזקאל נפשי שיצר קשר עין עם ישראל כרמל, קד לו במרומז ואמר בקולו המתנגן כתפילה: "זאת הוצאה להתהדר בה".

 

קריאת השירים ודברי המשתתפים בערב הזה בבית ביאליק סיפקו לי "חורי הצצה", כמו שרמי כותב בשיר "בעבור המהות" והזניקו אותי למסע בעולמו השירי הכרוך בספר.

לספר נועזות שפתית המערבבת משלבים שונים ומשלבת להילוך של סלנג דוגמת המילה "מצ'וקמקת ",  " אחושלוקי " וכן חירות מוחלטת בבחירת צורת שיר : גם המלבן של "בת" הוא שיר לכל דבר, גם החריזה הקלילה על גבול-פזמונאית בשיר "אושר".

 

הרחבה נוספת של גבולות השיר העברי היא ציון שמו של שיר זמר בשפה הרוסית ושתילת הקישורים לשני סרטוני ביצועו בYou Tube  בשיר "המנוע של המסחר" :

 

Борис Гребенщиков Чубчик кучерявыйהנה לכם:

http://www.youtube.com/watch?v=Flrc7OK_qKw

Александр Авдеев     Чубчик кучерявый והנה שוב:

http://www.youtube.com/watch?v=N_Z2aVtiHHQ

 

הדבר מזכיר לי אגדה מילדותי ברוסיה על קוסמת אחת שאספה עצמות לתוך שרוולי גלימתה במהלך משתה מלכים, ואז בהינף זרועותיה הפיחה בעצמות היבשות רוח חיים והפריחה עופות מהודרים לאוויר, כך רמי סערי מפיח רוח שיר בכל שורה לפי בחירתו.

 

במהלך המסע ביקרתי בלב לבה של לֹאִכְפתליסטן – באקדמיה האוניברסיטאית המתבצרת במגדליה וטורקת את דלתותיה, בה רמי מצליף בשירים רבים.

 

מאז ששמעתי את השורה " הרחק מּלֹּאִכְפַּתְלִיסְטָן " – לקראת סופו של השיר "מסדרון" אני תוהה מה הוא המקום הזה. מה יש בו? ואז מצאתי אותה – פינת חמד חמימה – שמורת מיטב הטבע האנושי –זאת אּכְפַּתְלִיסְטָן מתוכה נבזקה המלה "אושר" כמו chocolate chips  בעוגיות השירים, בה צמח הביטוי " תודה לחיים " בסיום השיר הראשון "הלסינקי בינואר", אהבת האדם, אהבת הכלבה פארה שירים רבים, נוסחה ההצהרה "שפתה היא התכלית, שפתה ושירתה " בשיר "בעבור המהות", וממנה נכתבה כפולת שירי האהבה  בעמודים 74-75 "חרדה" ו- "רצועת הזמן", שנפתחת – נדיבה ונדירה –כפרח לב הזהב ובה אהבה כפולה ומכופלת ושווה לכל נפש:

 

" ועליך עלי,

עץ חיים של חיי

לדאוג שתהיה חדשותַי

בֹּקֶר בֹּקֶר כָּל בֹּקֶר, כָּל יוֹם "

 

 

 

 

האתר נבנה במערכת 2all בניית אתרים