עוצמת התשוקה של צמחים מטפסים/ אבינועם חקלאי
רופא נשוי ואחות המסורה לו בעבודתה ובגופה חוקרים סימנים של איזושהי תודעה המקשרת ומתקשרת בין שני גברים צעירים המוגדרים כ״צמח״ ושוכבים בחדר מיוחד במוסד לתחזוקת ״צמחים״.
שני הגברים /צמחים, האחד משורר מיוסר והשני אדם עממי, חולמים לצאת מהמוסד שהפך אותם לאובייקט מחקרי העשוי להביא לפריצת דרך בהבנת ההכרה האנושית, בתוך שדה ניסויים כואב המכפיף אותם לתשוקה המדעית של ד"ר שאול בן צור המכונה במחזה גם ״ד״ר מנגלה״.
המוניטורים מצביעים על סימנים כלשהם לקשר תודעתי בין החברים לחדר. אולם הרופא ופילגשו אינם מצליחים לפענח את המסתורין והמימון למחקר עומד להסתיים.
אל המחזה נכנסת עובדת סניטרית ממקסיקו הנחשפת כאהובת המשורר- צמח לשעבר, שבאמצעות כישופי המיסטיקה ועל תדרי אהבתה קושרת שיח טלפטי עם שני הצמחים המבקשים ממנה לפעול כדי לשחררם מהמוסד ומעינויי החקירה המדעית ולקחת אותם אל בית שירכשו, ובו יוכלו לצפות ביפי הנוף ובפרחים.
הסניטרית המקסיקנית משכנעת את האחות המסורה לאהובה הרופא ולעבודתה, לצאת לפעולה לאחר שהתנסתה בקשר של שיח עם שני הצמחים.
זאת י השאלה במרכזית, שאלה תאורטית שהרופא מנסח במשפט "ומי יודע אם הם, הם בכלל הם? ולא אוסף של התניות נוריולוגיות וביולוגיות. אך אצל ארז מירנץ שאלה זו הופכת לגורלית ופיוטית.
כך, בכשעה של הצגת פרינג׳ צנועה, מיילדים חמישה שחקנים, במאי ואנשי במה ספורים את חזונו המדויק של המחזאי ארז מירנץ לנסח עבור הקהל את מצוקתנו כאובייקטים של הרפואה והמדע המכפיפים כל איווי ותשוקה אנושית לסקרנות המדעית הרוכבת על דחפים סאדיאנים.
מגלמוניה הנשענת על אמונה, כמעט ודאית, כי ניתן לפתור כל מסתורין של החיים באמצעות חוקי המתימטיקה ופרוצדורות המחקר על התפיסות הלוגיות שלהן
כך, מכניס המחזאי את הנשיות עליה אומר לאקאן כי היא ״לא כולה״, לא כולה תחת החוקים הפאליים אותם אנו מקבלים כדי להיות חלק מקהילה.
חוקים שבמקור נולדו כדי לגרש את החשיכה של האימה ומתגלים כמפלצת בפני עצמה באשר אין משתמשים בהם בזהירות ובענווה, ואותה נשיות מגלה לנו שני צדדים רבי עוצמה: הכוח המיסטי, המסתורי של האהבה הנשית מחד ומאידך, ההתענגות שבנקמה השורפת כל של אישה.
ההצגה מבקשת לצעוק כי הסובייקט אינו רק של המדע, הרפואה וההפרטה ההופכים אותו לאובייקט, אלא גם סובייקט של תשוקה ואהבה.
ההצגה פורשת בפנינו את הקשרים והתרות של דחפי החיים והמוות ההופכים בסופה, לכליון.
גבירותיי ורבותיי, היזהרו במדע ובאהבה.
מחזה יפה ומדויק להפליא .
