גלגולי חיים / טלי וייס 

פַּעַם הָיִיתִי גֶּבֶר קָשׁוּחַ כְּאֶבֶן עַתִּיקָה

וּפַעַם מַלְכָּה סוֹעֶרֶת נוֹשֶׁכֶת תּוֹדָעָה

וְאַף הָיִיתִי חָכַם שֶׁלִּבּוֹ רָחָב מִן הָעוֹלָם

עַד שֶׁצָּנַחְתִּי לַתְּהוֹם

וְהִתְעוֹרַרְתִּי בַּעֲרָפֶל זֶהֻיּוֹת

שֶׁכִּסָּה בְּדוֹק שָׁחֹר אֶת עֵינַי.

לָכֵן לֹא רָאִיתִי אֶת עַצְמִי

וְלֹא יָדַעְתִּי לְהַחְלִיט בֵּין עָבַר וְעָתִיד וַאֲנִי

לָכֵן חִפַּשְׂתִּי אוֹתְךָ

שֶׁתִּבְנֶה לִי מַדְרֵגוֹת זְהֻבּוֹת

בָּהֶן אַעֲלֶה מֵחָדָשׁ עַל דַּרְכִּי.

מַזָּל שֶׁלִּבִּי הִקְשִׁיב,

וְצָעַד.