לשמור בספרים על צבע השפה עם לאה צבעוני/ יוסף כהן אלרן


דברי פתיחה משלי:

דבר ראשון גילוי נאות: אני סופר שאת רוב ספריו (9 ספרי סיפורת ו-5 ספרי שירה)  פרסם בהוצאת הספרים של ד"ר לאה צבעוני ובעריכתה, כך שאני, אם אפשר לומר כך, סופר של בית ההוצאה וההוצאה היא ביתו.

ובכן  עליי לומר כי יש בי הדרת כבוד רבה משאני בא לדון בד"ר לאה צבעוני, וכך אני חש גם כשאני חושב על אישיותה. יש בי ריגוש גדול בקבלי עליי לראיין אותה. לאה, אישה דומיננטית מאוד, היא דמות חיה ותוססת ורבת פעילות. היא אם לארבעה ילדים שהם הורים לילדים בעצמם, ובעוד בתה האחת מקיימת סדנאות יצירה ברוכות בביתה, בתה הצעירה עוזרת לה בעריכה. בנה האחד פסיכולוג והאחר איש הייטק. הוצאת צבעוני שוכנת בלב תל-אביב, ושלוש פעמים בשבוע לאה עושה דרכה אל ילדיה שגרים באבן יהודה, רוכבת על אופניה לסניף הדואר לשליחת הספרים המוזמנים שהיא מפרסמת באהבה ובאחריות באתר ההוצאה, ובימי קורונה אלו אף מובילה ספרים היישר מבית הדפוס אל בתי מחברים הגרים רחוק מביתה ואין ביכולתם להגיע אליה. סדרת ספריה המקצועיים (עברית כהווייתה") משמשת עורכים ותלמידי לשון ועריכה. היא בעלת תואר ראשון באנגלית ובצרפתית, תעודת הוראה, תעודה בעריכה לשונית, ותואר שני ותואר שלישי בלשון עברית. כל התארים והתעודות מטעם האוניברסיטה העברית בירושלים. היא המחברת של ארבעה ספרי ילדים משלה, ולהרחבת היריעה אוסיף שהיא גם מציירת, וציוריה המופשטים ועשירי הגוונים מקשטים את קירות ביתה וגם את עטיפות ספריהם של סופרים שבחרו בהן, בכלל זה שלושה ספרים משלי.

 

לשאלתי על דרכה לכאן היא מספרת:

"נולדתי בתל-אביב להורים שעלו לארץ בשנות השלושים ובשנות השואה איבדו את בני משפחותיהם. כך גדלתי באווירה של ציונות ו"הכול בסדר". החל בילדותי עברתי לא מעט מקומות מגורים: תל אביב, הרצלייה, חניתה, קריית גת, ראשון לציון, ירושלים ועוד. משנת 2013 אני חיה בתל אביב. בצבא הייתי מורה חיילת בכפר הנוער ניצנים. באוניברסיטה העברית השלמתי תואר ראשון באנגלית ובצרפתית, תעודת הוראה, תואר שני בלשון עברית ותואר שלישי בלשון עברית. במשך עשרים וחמש שנה מילאתי תפקידים בכירים במועצה להשכלה גבוהה ובאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים. שנים רבות לימדתי עריכה במכללת אחווה ובלימודי המ"א בחוג ללשון עברית באוניברסיטה העברית בירושלים. את הוצאת הספרים 'צבעונים' הקמתי בשנת 2000, ומאז ראו בה אור 450 ספרים, בהם 13 ספרים שלי.

 

כמי שהוציא בהוצאתה את מרבית ספריי לא יכולתי שלא לשאול אותה איך נעשתה מוציאה לאור, מה הביא אותה לאן שהגיעה?

"בכל שנות עבודתי במועצה להשכלה גבוהה ובאקדמיה הלאומית הישראלית למדעים (2004-1979) עסקתי בעריכה. הוצאתי פרסומים ויזמתי וערכתי את כתב העת 'איגרת'. בה בעת ערכתי ספרים לכמה הוצאות ספרים. בתור "השתלמות" נרשמתי לקורס מו"לות באוניברסיטה הפתוחה. בסיום הקורס התבקשתי להגיש דוגמה של ספר כעבודת גמר, ובחרתי להגיש ספר מוגמר. הספר שהגשתי, ספרו של טומי לפיד 'שיעורים בתקשורת' היה גם הספר הראשון בהוצאת צבעונים. הוא שהעלה בי את הרעיון לפתוח הוצאת ספרים. ומאז לא שקטתי ולא נחתי."

 

ואיך ומתי שלחת ידך בציור?

"יום אחד בשנת 2012 גליתי את סדנאות האומנות של מוזיאון תל-אביב ברחוב דובנוב. מיהרתי להירשם והתחלתי לצייר. ציירתי בידיים ובמכחול, וציורי הראשון היה 'גשם שחור'. ציירתי עצים וציירתי נופים, ועם הזמן שילבתי חומרים שאספתי בכל מקום  שהייתי בו – עלים, שבלולים, חבלים ורשתות. אחרי שתי שנות התנסות ההשתתפתי בתערוכה בגלריה של קניון רמת-אביב. בשנים האחרונות עיסוקי בספרים ובהוראה לא הותיר לי זמן לציור, אבל בוודאי עוד אחזור."

 

ספרי לי על משפחתך, בבקשה.

"משפחתי היא הדבר המרגש ביותר בחיי. התברכתי בארבעה ילדים נשואים ותשעה נכדים, וחלק ניכר מזמני אני מבלה בחברתם. משפחתי היא שמעניקה לי השראה וכוח, והעבודה היא שמעניקה לי כוח ליצור ולאהוב. כל חיי עבדתי, גם בשנים שבהן גידלתי את ילדיי עבדתי במשרה מלאה וגם למדתי. את התארים השני והשלישי עשיתי כשכבר הייתי אם לארבעה."

 

מה את יכולה לספר על פרויקט הלומי הקרב?

"זהו פרויקט שיזמה בתי יעל, ויחד עשינו להוצאה לאור של סיפוריהם הקשים. יעל הפעילה את הפרויקט עם מתנדבים מקרב תלמידיה בסדנאות הכתיבה. כל אחד בחר ללוות אדם שחווה את מוראות המלחמה ולא הצליח לחזור לחיים נורמליים. בפרויקט הזה ראו אור אחד-עשר ספרים, כולם בעלי השפעה רבה על חייהם של אותם אנשים. אירוע ההשקה לספרים אלו נערך בבית הלוחם בתל-אביב, והיה אחד מערבי ההשקה המרגשים ביותר בחיי."

 

פרויקט גרנדיוזי שלך היה "עורי שפת עבר", לא כן?

"אכן, זו גולת הכותרת של עבודתי הלשונית והספרותית. הספר 'עורי שפת עבר – אלפיים שנות שירה על השפה העברית' ראה אור בשנת 2018. העבודה על הספר חייבה חיפוש בספרייה הלאומית בירושלים ונבירה אין-סופית במדפי ספרים של ספריות רבות. אספתי כאלף שירים של כחמש מאות וחמישים משוררים שכתבו על השפה העברית בכל הדורות, בכל ארצות הפזורה ובעשר שפות. הספר זכה בכינויים כמו 'מפעל חיים' או 'מפעל ענקים' ולתשבחות רבות. כמובן, יש באנתולוגיה גם חלק נכבד של כותבים בני ימינו."

 

ידוע לי על פרסום ספרי סופרים שנפטרו כמעשה בהתנדבות. אנא ספרי.

"לאחר מותה של אסתר קל, סופרת אהובה ונערצת עליי, הוצאתי לאור ספר שלה מן העיזבון וערכתי ערב "חיים שכאלה" לזכרה. זכיתי לקבל לידי אוסף כתבי יד מהעיזבון של עמנואל הרוסי, ולאחר שהסרתי מהם את קרדית האבק מיינתי, קראתי והעמקתי בחייו וביצירתו והוצאתי לאור שלושה ספרים למען העלאת זכרו ולטובת ארון הספרים היהודי. הספר 'שירים ופזמונות' היה הוצאה מחודשת של ספרו שראה אור בחייו. בספר "מחברות עמנואל הרוסי" ריכזתי שירים שכתב עמנואל נובוגרבלסקי (שמו המקורי) בעיר הולדתו ניקולאייב ובאודסה עד עלייתו ארצה בשנת 1924. ספרו ו'בצריף בוכה הילד' מחזיק שירים שכתב בארץ, ולכולם מצורף כתב היד המקורי. החומרים מן העיזבון שהיו בידי נמסרו לפרויקט בן-יהודה לשם שימורם בתולדות הספרות העברית."

 

דברי סיום משלי:

ד"ר לאה צבעוני תבורך על 450 הספרים המובחרים שהוציאה לאור בהם מפעליה הגדולים כמו סדרת ספרי העריכה "עברית כהווייתה", על העלאת יצירתו של עמנואל הרוסי אל בימת הספרות העברית, על ספרו של יוסי גמזו "עמוק בלילה עמוק בירושלים" שראה אור אחרי מותו, ועל גולת הכותרת של עבודתה הספרותית והלשונית: "עורי שפת עבר – אלפיים שנות שירה על השפה העברית".

_________

 

חפש באתר
טואול - בניית אתרים