שיר:
קלישאות /נורית צדרבוים

וְהִיא יַלְדָּתִי שֶׁכְּבָר אֵינָהּ יַלְדָּה, עָמְדָה בֵּין הָמוֹן סוֹאֵן עַל הַר הַמֵּתִים

הַר שֶׁיֵּשׁ בּוֹ הַרְבֵּה צֵל, הַרהֵרְצֵל. צֵל הַמָּוֶת בּוֹ – עֵר. מְרַחֵף צָף

לוֹבֵשׁ בִּגְדֵי חַג עַל מַבָּט מֻדְאָג וְעַם חַף מְצוֹפֵף עַצְמוֹ לָדַעַת

בֵּין הַיְּקָרִים בָּאָדָם, שֶׁנַּס לֵחַם, לִבָּם נָדַם וְהֵם תָּמִיד כָּאן.

בַּהַר הַמְּנוּחָה, שָׁבָה רוּחַ אֶל רוּחַהּ נִצְמֶדֶת בְּכֹחַ לִנְשֹׁב

בְּתָאֵי זִכָּרוֹן שֶׁרַטְבוּ וּמַלְחוּ מִדֶּמַע אָדָם, מְסָרְבִים לִשְׁכֹּחַ.

אוֹצְרִים בְּתוֹכָם קוֹלוֹת שֶׁכְּבָר אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת. אִי אֶפְשָׁר לִרְאוֹת.

וְהִיא יַלְדָּתִי עוֹמֶדֶת שָׁם בּוֹדְדָה, לְבַדָּהּ בֵּין הָמוֹן אָדָם, וְחוֹשֶׁבֶת

עַל אֲסֵפַת קְלִישָׁאוֹת,  שׁוֹמַעַת וְרוֹשֶׁמֶת בְּיָד אֲמוּנָה וּבוֹטַחַת,

מִשְׁפָּט וּתְמוּנָה, מִשְׁפָּט וּתְמוּנָה נִיצָחַת.

מַפֹּלֶת מִלִּים, רְשִׁימַת מַכֹּלֶת, צֵרוּפֵי מִלּוֹת, מַעֲלוֹת בָּהּ אֶת

מִפְלָס הַצַּעַר, הַגַּעַר, בְּאֵין בָּהֶם חֵן מְנַחֵם. אֵין חֵן מְנַחֵם.

נִזְכֹּר אֶת כֻּלָּם וה' יִקֹּם דָּמַם – כָּךְ כּוֹתֶבֶת וּמוֹסִיפָה מִלִּים

תֵהֵא נִשְׁמָתַּם, חַיָּלִים, צְרוּרָה בִּצְּרוֹר הַחַיִּים, וְנִזְכֹּר,

אֶת הַצַּו הַמַּרְעִים בְּקוֹלוֹ וְאוֹמֵר, בְּמוֹתָם, כֵּן מוֹתָם צִוָּה

לָנוּ אֶת הַחַיִּים, וְלוֹחֶשֶׁת בְּשֶׁקֶט לַקְּבָרִים בֵּין הַמִּלִּים

אֵל מָלֵא רַחֲמִים הַמְּצֵא מְנוּחָה נְכוֹנָה לַנּוֹפְלִים

אוֹת אַחַר אוֹת, וְאוֹמֶרֶת כִּכְלוֹת, אֵלֶּה כְּבָר קְלִישָׁאוֹת.

וַאֲנִי אֵם כְּמוֹ תָּמִיד, תַּפְקִידִי מֵאָז מֵעוֹלָם, בָּאָה לְנַחֵם,

מְסִירָה הַטָּעוּת וּמַרְאָה הַמִּלָּה לְלֹא עוֹנָה וּכְּסוּת

וְאוֹמֶרֶת גַּם אֲנִי בְּלִי קוֹל, לְיַלְדָּתִי הַקְּטַנָּה הָעוֹמֶדֶת

בֵּין הָמוֹן סוֹאֵן עַם גָּדוֹל הַמְּגַמְגֵּם בְּצַעַר וּמְבוּכָה,

קְלִישָׁאוֹת, בֵּין אַבְנֵי מַצֵּבוֹת עַל הַר הַמְּנוּחָה

אֵלֶּה הֵם, יַלְדָּתִי, כְּלִי - שְׁהוּת.