מנוי לפורטל בכיוון הרוח

רשימה:

שי אריה מזרחי ז"ל- כפי שאני הכרתי
מאת אביחי קמחי

"אַחֲרֵי מוֹת קְדוֹשִׁים אֱמור...", הוא פתגם עממי המשקף נורמה לפיה לאחר מותו של אדם יש לעסוק רק במעלותיו, קל לי מאד לעשות זאת, כל מפגשי עם שי אריה מזרחי ז"ל היו בטוב. ההיכרות אומנם הייתה קצרה מאד, פחות משנה, ומטבע הדברים היא כללה מעט מפגשים, אך המפגשים היו מאד משמעותיים ובדרך נס היו אלה רק מפגשים טובים, שנחרטו בי היטב. ההיכרות הראשונה הייתה בבית העם בתל אביב בימי מחאת המשוררים. מצאתי איש אנרגטי, חם, שמעשן בלי סוף ושתמיד האיר לי פנים (אני באתי למפגשים מירושלים והרגשתי מאד זר). כשהשקתי את ספרי הראשון בירושלים הוא טרח ובא, המחווה הזו בין שני אנשים שונים לחלוטין, בעלי רקע שונה לגמרי (הוא כבר היה ידוע בעולם השירה ואני עשיתי את צעדי הראשונים), אחרי הכרות מאד קצרה, רגשה אותי. כשנתקלתי בכתף קרה מצד חלק מאנשי המחאה, היה זה שי ז"ל שכתב לי וביקש שאבוא לישיבות ואספר על הפעילות שלי ושל חברי בכנסת באשר לקידום חוק השירה. כשהגעתי לערב לכבוד כתב העת שלו 'כאוס', הוא ניגש אלי וביקש שאקרא שירים שלי, למרות שלא פורסמו שירים שלי בכתב העת ולא תוכנן שאקרא. בהמשך הציע לי שי ז"ל לשלוח לו שירים ואם הם יראו לו הוא יפרסם אותם בכתב העת שלו, כך עשיתי. הוא הספיק  להודיע לי שבכוונתו לפרסם, אלא שהוא לא הספיק לעשות זאת. כשנודע לי דבר מותו לא היססתי ונסעתי ללויה. המוות והלוויה בטרם עת זעזעו אותי וכבר עם חזרתי הביתה כתבתי שיר לזכרו. השיר פורסם בהמשך בספר שלי 'לנווט לבד בחושך'. יהי זכרו ברוך

צַעַר
/אביחי קמחי

 

מַסַּע הַחַיִּים מִתְמַשֵּׁךְ

סוֹעֵר

מַסַּע הַלְּוָיָה קָצָר

מְרֻסָּן

הַמֵּת הוּא מֵת

אֵינוֹ חָשׁ אֶת דַּאֲבוֹן לִבּוֹ

שֶׁל הַפּוֹסֵעַ אַחֲרָיו

 

מִזֶּה זְמַן

אֲנִי פּוֹסֵעַ אַחַר חֲבֵרִים

בְּטֶרֶם עֵת

 

 

טואול - בניית אתרים