מאמר:
 על הספר מה שראיתי סביבי/ אושרית מינץ

 

ספר שיריו הראשון של גד קל הוא ספר אידאליסטי ואידאולוגי מבחינה חברתית ואישית. הוא מתאר את עולם ילדותו, עולם של חלוצים העובדים קשה, "שכדי לשרוד בכבוד הם עמלים,/בזעת אפם – להוציא לחם מן הארץ/ ...ולמרות כל התלאות,/ עם רובה ורימון/ לשמירה יוצאים בלילות.."

האנשים האלה הם אנשי אמונה עזה בלב, שאותה המחבר מעריך מאוד.

 

אך איש לא איבד חזון ותוחלת

לא נטש, לא חפש עיר מקלט

הם ידעו – עוד נכונו ימים של תפארת,

יתממש החלום יסתים מאבק.

וגם,

כן, היה זה דור של פתה וזית

שיכול לשמש מופת לרבים

שלא זרעו שמיר ושית

אך הכשירו קרקע לדורות הבאים.

 

עם כל ההערצה לחוזקם, הרי הצורך להיות חזקים מוליד גם קשיחות. אנשים כאלה אינם יכולים להיות פנויים לרגשות של רוך, ולכן בתור הורים, אין הם תומכים בנפש הילד הרך והוא נפגע. הדבר מודגם בשיר,

אבל למה אמא

את לא ברורה לי, אמא

סתומה, לא מובנת,

לא קשובה

אני תוהה:

אולי את עצמך

לא ממש מבינה?!

אבל למה את נוקמת,

בכעס,

או בשתיקה רועמת

בסגירות נוראה

כמו במסתורין נעטפת

בלתי נתפסת-

כאילו מוקפת חומה,

שאינה עבירה,

אותי את דוחה,

כמו איזו עזרה מיותרת,

בלתי נחוצה.

את נפשי מרסקת

כמו גל המנפץ אותי

לסלעים,

ללא שום רגש

חמלה.

 

וחוויה דומה מזומנת בשיר הכביסה שבו " הכביסה "יצאה" -/ממש נקיה/רויטל עם העצב/נותרה לבדה."

אולי בשל כך גד קל, שהיה שנים רבות איש חינוך, פיתח תיאוריה חינוכית אחרת לחלוטין. בשיר ילד בריא הוא אומר: "הוא יושב על ברכך שמח וצוהל / כל עוד הוא חפשי לקפוץ – לשחק / להתפתל / אך מרגע שתאחז בו / שלא ישתובב –ישתולל / מיד ישאף בכל כוחו ומאודו / ממך להתנתק". הוא בעד בחירה חופשית לילד וכן בעד כך שיתנו לו תחושה שהוא יכול לתרום לעולם המבוגרים:

ערכו של אדם

אין ערכו של אדם נמדד

אלא על פי מדת

יכולתו

להועיל ולעזור לזולתו. ...

בן שלוש הוא רוצה

לנקות השלחן

אמא נתנה לו מטלית

והוא מנופף בה לכאן ולכאן.

אם אמא אמרה – "תודה,

עזרת לי עזרה גדולה."

הילד קורן מרוב שמחה.

הוא יודע

עזרתו נתקבלה!

 

כי עצם קיומנו בעולם בעיני המשורר הוא על מנת לעזור. כך הוא אומר:

 

הגיגים

עד שלא ראיתי שאינני לבדי

עד שלא הבנתי שלא באתי בשביל עצמי

עד שלא גיליתי את כל יכולתי,

ולא ידעתי מה שיש ביכולתי לתת

לא ידעתי לאהוב, באמת,

לא ידעתי את כבודי,

לא הייתי שלם עם עצמי,

לא הבנתי את ערכי. ...

משגיליתי מה יש ביכולתי לתת

וגיליתי את ערכי באמת,

התחלתי גם לאהב את עצמי,

ואת כל היקום סביבי!

והתחלתי בשפע

לתת ולתת.

 

הפילוסופיה שהמשורר אימץ לו אומרת כי האדם אינו הגוף שאנחנו רואים, אלא רוח חופשית, והגוף הוא אך משחק שהאדם בחר לו:

אדם

כי האדם הוא רוח

והוא טוב מיסודו,

אין גבולות לו במרחב

ואין קץ ליכולתו,

לא הארץ שמתחת,

לא הים שמקיפו,

לא רקיע שממעל

כי אין סוף לחרותו. ...

לא מרחב וגם לא זמן,

לא שולטים בו שום כוחות –

שלא הוא בחר אותם.

אבל כיוון שהוא בחר בגוף כמשחק, "הגוף כל כך מורכב הוא / ושולטים בו הכוחות, / לעתים קרובות גם יש לו /גחמות ורצונות / ... כך הגולם בו בחרת / קורא תגר על אדונו - / מימי בראשית חפשי היית - / כעת שבוי במשחקו!!!"

ואכן האדם יכול לשלוט בחייו ואף בהרגשת גופו. המשורר אומר,

איך נדע אם הזקין

גילו של אדם

לא רשום על מצחו

ואיש לא ידע

האמנם?!

הכל תלוי

בעיסוקו של האיש

אם פעיל ונמרץ

או איך הוא מרגיש.

כל עוד הוא עובד ויוצר

וברוך פעלו

הוא יחוש צעיר

כמו – במלוא אונו.

גד קל דן בספרו בעוד סוגיות של חינוך וכיצד "לחנוך לנער" באופן שיוכל להשתמש בחיים במה שלמד, כיצד ללמד כך שהנלמד יובן, כיצד לתת לילד תחושת השתייכות. הוא גם מדבר על מה אסור לעשות, כגון מתן סמים לילד במסווה של עזרה ומספר על האסונות שהדבר עשוי לגרור בעקבותיו. הוא מספר על ניסיונותיו השונים לעזור כמורה וכמטפל. וגם לשירה עצמה הוא מקדיש תשומת לב, והיא השירה – היצירה, היא צורי של אמת:

שירה – מזככת

שירה זכה היא כמו

השתקפות במראה

חושפת בפניך

כל נימי נפשך

פרטי אישיותך.

יש ותראה בה

נפש חבולה

פרטים שלא הבחנת בם

הנה כעת

נגלים לך.

 

לפתע תגלה חולשה

שלא ידעת כלל

על קיומה.

אולם כעת תוך יצירה

לפתע נעלמה.

השירה כמו כל פעילות האדם אינה לשם עצמה. לכל דבר יש מטרה בחיים ואם האדם מגיע אל המטרה הוא יכול לחוש מאושר.

פורק הוא מתוך נפשך

מטען כבד – שמתנדף

ואתה קל כנוצה

כמו במשחקים

מרחף.

 

המודעות העצמית היא חזות הכול והיא גם זו המאפשרת לראות את האחר, כי הראייה מצטללת. וזה דברו של השיר,

כשאין תהיות

כשאין לי תהיות,

לאן עלי לפנות,

ואין פרשת דרכים

ומבוכים נפתלים

פתאום אני יכול לראות

גם מחזות ואירועים,

שבמציאות היום יומית

סמויים ונסתרים.

 

לפתע נגלות לי יכולות

שהיו חבויות בי

שנים כה רבות.

זה מרגיש כמו נסיקה,

מעולם גשמי של חמר

אל תובנות חדשות

אל עולם בלי גבולות

להבין את האחר,

גם בלי מילים

ללא אומר.

 

וכיוון שנראה משירתו של גד קל שהוא מצא את יעדו "לשמש שליח מצווה -/לגעת במחפשי דרך –" הרי ששירתו היא שירתו של אדם מאושר.

 

 

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים