צילום: סברינה דה ריטה 
אירוח השראה צפונית בחיפה בלפור מור  ואושרית מינץ/ חגית בת אליעזר

 

"השראה צפונית" – זאת קבוצת כותבי שירה של חיפה והסביבה, שמקיימת מפגשים ספרותיים חודשיים קבועים כבר מאז קיץ 2010. בכל מפגש מתארחים 2 יוצרים, בתיאום עם נפתלי בלבן אוברהנד וסברינה דה-ריטה – מראשי הקבוצה.

 

ביום ראשון 1 בספטמבר 2019 התארחו סופר בלפור מור וסופרת-משוררת אושרית מינץ. שני הכותבים פרסמו את ספריהם בהוצאה "ארגמן-מיטב", בעריכתו של ראובן שבת, הבעלים של ההוצאה, שגם נכח במפגש ודיבר בקצרה על שני היוצרים.

 

בלפור מור מנהל חברות וחונך בני נוער במסגרת ההתנדבות בארגון "הרוח הישראלית". יש לו השכלה רחבה בתחום הניהול, בפילוסופיה ובאומנויות. העושר האישיותי הזה, כשרון התבטאות רהוטה ולימוד כתיבה במסגרות שונות הניבו סיפורים מרתקים, אשר קובצו ב- "רגע של נחת" – ספר הביכורים, שיצא לאור אוקטובר 2018.

 

אושרית מינץ משוררת, סופרת, מתרגמת וציירת. היא בעלת  תואר ראשון בספרות אנגלית מהאוניברסיטה העברית ותואר שני בתיאטרון מאוניברסיטת תל אביב. ספרי הראשון ' "מות מרתה וסיפורים אחרים" יצא לאור בשנת 2017, ספר שיריי הראשון "אדמחוה" יצא לאור בשנת 2018.

 

בלפור מור הוא יליד הארץ, אושרית מינץ עלתה בילדותה מפולין, ושניהם למדו בפנימיית בויאר היוקרתית בירושלים.

 

בלפור ואושרית התכוננו ביסודיות להופעתם: כל אחד הכיר היטב את היצירות של השותף, וניהלו שיחה על מהות היצירה ועל מקורות ההשראה, עם ציטוטים נרחבים מהסיפורים והשירים.

 

אחד הסיפורים המסקרנים בספרו של בלפור מור  הוא  "יצאתי לחופשה עם בין לאדן". בלפור מור קורא קטע על 2 אומניות ציור מנדלות, שנפגשו לראשונה, אחרי חברות פייסבוק, ושמחות לצייר מנדלה משותפת. בהמשך קורית להם תפנית בלתי צפויה. בלפור מור סיפר, שהבסיס האוטוביוגרפי של הסיפור הוא העובדה, שאשתו מציירת מנדלות, ואת המבנה של הסיפור: חופשה, אורחת עם שני ילדים וההפתעה, בלפור לקח מהמחברת האדומה- סיפורים אמיתיים של פול אוסטר.

 

לסיפור המרכזי בספרה של אושרית מינץ – "מות מרתה" בסיס ביוגרפי של מות אמה, כמקור השראה, והרבה דמיון מודרך. בסיפורים אושרית מנסה לתאר סיטואציות, ע"י פירוט תנועות קטנות ומחשבות של הדמויות.  התיאור המדויק של רגשות בונה עולם משכנע, כי עולם הפיקטיבי צריך להיות משכנע. בשירים הדברים נוצרים אחרת. לעתים הם נובעים מתוך תמונה ממשית, אותה אושרית רואה והיא פותחת חלון רגשי. לדוגמה, השיר 'תחנת רכבת', אותו אושרית קוראת

 

תחנת רכבת

 

שְׁנֵי עוֹרְבִים מְשַׂחֲקִים

בְּמָעוֹף נָמוּךְ

עַל עַמּוּד תְּאוּרָה.

שָׂדֶה יָרֹק - הוֹלַנְדִּי

תַּחַת גַּג עָנָן נָמוּךְ, רָהוּי

נִמְתַּח עַל הַבְּרוֹשִׁים

שֶׁעַל הַגִּבְעָה.

בּוֹכָה הַרְכָּבַת צְפִירַת נְהִי,

גַּלְגַּלֶּיהָ קוֹרְאִים גַּעְגּוּעַ

שֶׁל אַגָּדָה פַּרְבָרִית_

פַּסִּים, פַּסִּים, פַּסִּים,

 

נִפְתְּחוּ לִי הַקּוֹלְטָנִים;

אֶפְשָׁר לִנְשֹׁם רְוָחָה בַּגֶּשֶׁם.

 

בסיפור "השחף" בלפור מור מספר על שיחה וירטואלית בין הסופר ריצ'ארד דיויד באך לג'ונתן לויניגסטון השחף שלו בסיפורו המפורסם "השחף": "יש דברים שאתה אף פעם לא תבין,ג'ונתן. שם למעלה בשחקים  אפשר להרחיק ראות ולדמיין, כ שעיניך נשואות אל הטיסה לבדה........", ובהמשך:  "הבטחתי לעצמי  שלא אכתוב משהו שבעוד כמה שנים  אתחרט עליו . אך פתאום יש כמה דברים שמציקים לי ואני כן מתחרט..."

רבים מדמויותיו של בלפור מור עסוקים בחשבון נפש. כך זה גם בסיפורים על 'ערב חופשי', 'רגע של נחת'?

 

בלפור ואושרית כותבים רבות על המוות, אך לסיום דבריהם הם בחרו להציג את התייחסותם לתיאורים אינטימיים ביצירותיהם. הסיפור "יודל'ה" של בלפור כתוב מפיה של המאהבת של יודל'ה בטקס קבורתו של יודל'ה – מצב מובהק של ערבוביית ארוס ותנטוס. המאהבת מתארת פרקטיקות מיניות, שהיו נהוגות בינה לבין יודלה, כשהיה חי, כמובן. בלפור קורא קטעים עסיסיים, ומעיד על כך שזאת הקריאה הראשונה של הקטעים הנועזים האלה מול קהל.

 

אושרית מדברת על הקושי לכתוב על האינטימיות והמיניות בפרוזה, אך בשירה היא כן מצליחה לעשות זאת, ומדגימה:

 

ליידי צ'טרלי

טְפוּ, אֵיךְ שֶׁהַמִּלִּים הָאֵלֶּה יוֹצְאוֹת

לִי מֵהַפֶּה הוּא אָהַב אוֹתִי

בְּכָל אוֹנָיו וַאֲנִי אוֹתוֹ כָּךְ עֲנֻגַּת עֹנֶג

רַב קָרַעְנוּ בַּבָּשָׂר וְכָל הַשְּׁאָר

נִרְאֶה כֹּה מְיֻתָּר מֵרָחוֹק

נִזְכַּר עוֹד יוֹתֵר מָתוֹק עָמֹק

עָמֹק בַּגּוּף לָחוּשׁ בְּהִתְהַפֵּךְ הָעֲצָמוֹת

כְּשֶׁכָּל הָאַגָּדוֹת הָיוּ לְחוֹל

חוֹפִים אַדְווֹת כַּלּוֹת אֶל

מוּל מִשְׁבָּר שֶׁל אַהֲבַת בָּשָׂר.

 

אִם יֵשׁ לִי נָשְׁמָה אֲזַי לָבֶטַח

הִיא נָגְעָה בְּנִשְׁמָתוֹ בַּת הַחֲלוֹף

כְּשֶׁנָּשָׂא אוֹתִי אִישָׁהּ מִשִּׂיא אֶל שִׂיא

מָה עוֹד הַיְּחִידָה כְּמוֹתִי יָכְלָה

לִרְצוֹת לְהִזְדַּוֵּג אַהֲבָה שֶׁל חֲלוֹמוֹת

גּוּף בְּתוֹךְ גּוּף אֵבֶר בְּתוֹךְ אֵבֶר

בּוּשָׁה כָּזֹאת לוֹמַר בַּקּוֹל, טְפוּ!

נוּ מֶילֵא, אֵיךְ שֶׁהַמִּלִּים יוֹצְאוֹת.

 

 

שיחתם של בלפור מור ואושרית מינץ הייתה דינאמית, מעמיקה וצבעונית להנאת כולם. ראובן שבת מוזמן להתארח במפגש נובמבר של קבוצת "השראה צפונית".

 


 

 

"

חפש באתר

טואול - בניית אתרים