סיפור תלמודי:
דרכו של אשמדי אל שלמה המלך/תלמוד בבלי, מסכת גיטין

כְּשֶׁנִּתְעוֹרֵר אַשְׁמְדַי, הִתְחִיל מִתְגַּעֵשׁ.

 

אָמַר לוֹ בְּנָיָהוּ: שֵׁם רַבְּךָ עָלֶיךָ! שֵׁם רַבְּךָ עָלֶיךָ! וּתְפָסוֹ וְהָלַךְ עִמּוֹ.

 

הִגִּיעוּ לְדֶקֶל, נִתְחַכֵּךְ בּוֹ אַשְׁמְדַי וְהִפִּילוֹ.

 

הִגִּיעוּ לְבַיִת – וְהִפִּילוֹ.

 

הִגִּיעוּ לִצְרִיף שֶׁל אַלְמָנָה אַחַת,

 

יָצְאָה הָאַלְמָנָה וְנִתְחַנְּנָה לוֹ – הִטָּה קוֹמָתוֹ מִצְּרִיפָהּ וְנִשְׁבְּרָה לוֹ עֶצֶם.

 

אָמַר: זֶהוּ שֶׁנֶּאֱמַר: "וְלָשׁוֹן רַכָּה תִּשְׁבָּר גָּרֶם" (שם כה, טו).

 

רָאָה סוּמָא תּוֹעֶה – הִטָּהוּ לַדֶּרֶךְ.

 

רָאָה שִׁכּוֹר תּוֹעֶה – הִטָּהוּ לַדֶּרֶךְ.

 

רָאָה חֻפָּה שֶׁשִּׂמְחָתָהּ מְרֻבָּה – בָּכָה.

 

שָׁמַע אָדָם אוֹמֵר לְסַנְדְּלָר: "עֲשֵׂה לִי מִנְעָלִים לְשֶׁבַע שָׁנִים" – שָׂחַק.

 

רָאָה מְכַשֵּׁף אֶחָד עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים – שָׂחַק.

 

 

 

כְּשֶׁהִגִּיעוּ לִירוּשָׁלַיִם – לֹא הִכְנִיסוּהוּ אֵצֶל שְׁלֹמֹה עַד שְׁלוֹשָה יָמִים.

 

יוֹם רִאשׁוֹן אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אֵינִי מִתְבַּקֵּשׁ לַמֶּלֶךְ?

 

אָמְרוּ לוֹ נֶאֱנַס מֵחֲמַת שְׁתִיָּה.

 

נָטַל אַשְׁמְדַי לְבֵנָה וְהִנִּיחָהּ עַל חֲבֶרְתָּהּ.

 

בָּאוּ וְאָמְרוּ לִשְׁלֹמֹה.

 

אָמַר לָהֶם: כָּךְ אָמַר לָכֶם: הַשְׁקוּהוּ שׁוּב.

 

לְמָחָר אָמַר לָהֶם: מִפְּנֵי מָה אֵינִי מִתְבַּקֵּשׁ לַמֶּלֶךְ?

 

אָמְרוּ לוֹ: נֶאֱנַס מֵחֲמַת אֲכִילָה.

 

נָטַל אַשְׁמְדַי לְבֵנָה מֵעַל גַּבֵּי חֲבֶרְתָּהּ וְהִנִּיחָהּ עַל גַּבֵּי קַרְקַע.

 

בָּאוּ וְאָמְרוּ לִשְׁלֹמֹה,

 

אָמַר לָהֶם: כָּךְ אָמַר לָכֶם: מִנְעוּ מַאֲכָל מִמֶּנּוּ.

 

 

 

לְסוֹף שְׁלוֹשָה יָמִים נִכְנַס וְעָמַד לְפָנָיו.

 

נָטַל קָנֶה וּמָדַד אַרְבַּע אַמּוֹת

 

וְזָרַק לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ

 

וְאָמַר לוֹ: כְּשֶׁתָּמוּת, הֲרֵי לֹא יִהְיֶה לְךָ בָּעוֹלָם הַזֶּה אֶלָּא אַרְבַּע אַמּוֹת קַרְקַע,

 

וְעַכְשָׁו כָּבַשְׁתָּ אֶת כָּל הָעוֹלָם

 

וְלֹא שָׂבַעְתָּ עַד שֶׁכָּבַשְׁתָּ אַף אוֹתִי.

 

אָמַר לוֹ שְׁלֹמֹה: אֵינִי מְבַקֵּשׁ מִמְּךָ כְּלוּם, אֶלָּא רְצוֹנִי לִבְנוֹת בֵּית הַמִּקְדָּשׁ וּלְשָׁמִיר אֲנִי צָרִיךְ.

 

אָמַר לוֹ אַשְׁמְדַי: לֹא בְּיָדִי נִמְסַר הַשָּׁמִיר אֶלָּא בִּידֵי שַׂר שֶׁל יָם,

 

וְזֶה אֵינוֹ נוֹתְנוֹ אֶלָּא לְתַרְנְגוֹל הַבָּר,

 

שֶׁהוּא נֶאֱמָן לוֹ עַל הַשְּׁבוּעָה.

 

וּמָה הוּא עוֹשֶׂה בּוֹ?

 

הוּא מְבִיאוֹ לִסְלָעִים שֶׁאֵין בָּהֶם יִשּׁוּב וּמַנִּיחוֹ עַל שֵׁן הַסֶּלַע – וְהוּא מִתְבַּקֵּעַ.

 

אַחַר כָּךְ הוּא נוֹטֵל וּמֵבִיא זֶרַע שֶׁל אִילָנוֹת וְזוֹרֵק לְשָׁם – וְנַעֲשֶׂה יִשּׁוּב

 

(וְעַל שֵׁם כָּךְ הוּא קָרוּי בְּלָשׁוֹן אֲרָמִית "נַגַּר טוּרָא").

 

 

 

בָּדְקוּ וּמָצְאוּ קֵן שֶׁל תַּרְנְגוֹל הַבָּר שֶׁיֵּשׁ אֶפְרוֹחִים בְּתוֹכוֹ.

 

עָמְדוּ וְחִפּוּהוּ בִּזְכוּכִית לְבָנָה.

 

כְּשֶׁבָּא תַּרְנְגוֹל הַבָּר – בִּקֵּשׁ לִכָּנֵס וְלֹא יָכֹל,

 

הָלַךְ וְהֵבִיא שָׁמִיר

 

וְהִנִּיחַ עַל גַּבֵּי הַזְּכוּכִית כְּדֵי שֶׁתִּבָּקַע.

 

זָרְקוּ בּוֹ צְרוֹר שֶׁל עָפָר – הִפִּיל אֶת הַשָּׁמִיר וּבָאוּ וּנְטָלוּהוּ.

 

רָאָה תַּרְנְגוֹל הַבָּר שֶׁלֹּא עָמַד בִּשְׁבוּעָתוֹ – הָלַךְ וְחִנֵּק עַצְמוֹ.

 

 

 

אָמַר בְּנָיָהוּ לְאַשְׁמְדַי:

 

 - מִפְּנֵי מָה כְּשֶׁרָאִיתָ אוֹתוֹ סוּמָא תּוֹעֶה, הִטִּיתָ אוֹתוֹ לַדֶּרֶךְ?

 

 - אָמַר לוֹ: הִכְרִיזוּ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם, שֶׁצַּדִּיק גָּמוּר הוּא,

 

וּמִי שֶׁיַּעֲשֶׂה לוֹ נַחַת רוּחַ יִזְכֶּה לְחַיֵּי הָעוֹלָם הַבָּא.

 

 - וּמִפְּנֵי מָה, כְּשֶׁרָאִיתָ אוֹתוֹ שִׁכּוֹר תּוֹעֶה, הִטִּיתָ אוֹתוֹ לַדֶּרֶךְ?

 

 - הִכְרִיזוּ עָלָיו בַּשָּׁמַיִם, שֶׁרָשָׁע גָּמוּר הוּא,

 

וְעָשִׂיתִי לוֹ נַחַת רוּחַ, כְּדֵי שֶׁיֹּאכַל אֶת עוֹלָמוֹ בְּחַיָּיו.

 

 - מִפְּנֵי מָה, כְּשֶׁרָאִיתָ אוֹתָהּ חֻפָּה, הָיִיתָ בּוֹכֶה?

 

 - מִפְּנֵי שֶׁאוֹתוֹ הֶחָתָן עוֹמֵד לְמִיתָה בְּתוֹךְ שְׁלוֹשִים לַחֻפָּה

 

וּתְהֵא הַכַּלָּה שׁוֹמֶרֶת יָבָם קָטָן שְׁלֹש עֶשְׂרֵה שָׁנָה.

 

 - מִפְּנֵי מָה, כְּשֶׁשָּׁמַעְתָּ אוֹתוֹ הָאִישׁ אוֹמֵר לְסַנְדְּלָר: "עֲשֵׂה לִי מִנְעָלִים לְשֶׁבַע שָׁנִים" הָיִיתָ שׂוֹחֵק?

 

 - הוּא עַצְמוֹ שִׁבְעָה יָמִים לֹא יוֹצִיא – וּנְעָלִים לְשֶׁבַע שָׁנִים הוּא מְבַקֵּשׁ!

 

 - מִפְּנֵי מָה, כְּשֶׁרָאִיתָ אוֹתוֹ מְכַשֵּׁף עוֹשֶׂה מַעֲשֵׂה כְּשָׁפִים, הָיִיתָ שׂוֹחֵק?

 

       - יוֹשֵׁב הָיָה עַל גַּבֵּי אוֹצַר הַמֶּלֶךְ – יְכַשֵּׁף וְיֵדַע מָה שֶׁיֵּשׁ תַּחְתָּיו!

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים