על מוסר ועל אחריות חברתית עם אדוארדו אלפרין / אתי יוחנן

אדוארדו אלפרין, איש הייטק שבילדותו גדל בארגנטינה של המשטר הצבאי מעלה

בספרו החדש "עקבות נסתרות" שאלות מוסריות בנוגע לאחריות החברתית בעידן

הטכנולוגי בו אנו חיים ולאחריותו של מדען על השימוש שנעשה בפיתוחיו.

אדוארדו אלפרין, איש הייטק העוסק בניהול תוכנה, גדל בארגנטינה בתקופת המשטר הצבאי, שבמהלכו נעלמו כ-30,000 איש, מתוכם 1,500 יהודים. כולם צעירים שעונו ונרצחו משום שהאידאולוגיה שלהם לא התאימה לשלטון הצבאי.

עלילת ספרו החדש "עקבות נסתרות" (בהוצאת "אוריון"), שוטחת את סיפורו של הגיבור פרננדו באטלר, נגן כינור בתזמורת הפילהרמונית בוינה, המקבל הודעת דוא"ל מפתיעה המוציאה אותו מחיי השגרה למסע בעקבות עברו של אביו, מסע השזור באירועי המלחמה המלוכלכת בארגנטינה של סוף שנות ה-70. לאט מתגלה מורכבותה של החידה שחד לו אביו. מתחת לפני השטח יש עקבות, הממתינות להתגלות ובכוחן לשפוך אור חדש על אירועי התקופה ועל מעורבותה של ישראל בהם. אלא שגם היום יש מי שמוכן לעשות הכל כדי שמידע כזה לא יראה אור, וכך מוצא עצמו פרננדו נרדף על ידי כוחות עלומים, ונאלץ להימלט מהם ברחבי אמריקה הדרומית.

אלפרין, תושב רעננה, נשוי ואב לשלושה ילדים, נולד בארגנטינה בשנת 1965. "הייתי ילד מופנם שאמו גוננה עליו. גדלתי בתנועה נוער ציוניות ודיברנו על עלייה לישראל. "החלטת משפחתי לעלות לארץ בשנת 1981 לא נבעה ממניעים פוליטיים אלא ציוניים". הוא למד מדעי המחשב ומתמטיקה באוניברסיטה העברית, ועם סיום לימודיו החל לעבוד בתעשיית ההייטק כמהנדס תוכנה ובתפקידים ניהוליים הקשורים לתחום.

הוא מספר כי למרות שבארגנטינה של ילדותו הוא ובני משפחתו לא שמעו על אנשים שנעלמו מדי יום, לא דיברו על כך עם חברים ולכאורה הכל התנהל על מי מנוחות, "מתחת לפני השטח היו תחושות של דברים שלא נאמרו והרגשנו רחשים נסתרים. זה היה עולם בו אנשים נלקחים מבתיהם, מציאות מוסתרת שלא זוכה לשום תהודה.

הוא מודה כי לחיים תחת משטר דיקטטורי יש השפעה עליו. "חופש הוא דבר כמעט מובן מאליו עד שאתה מאבד אותו, ואז הוא הופך לדבר הכי חשוב. זה מתחיל מהחופש האישי שלך, אבל זה לא הכל. גם החופש להביע דעה, להגיד את מה שאתה חושב ואפילו החופש לדעת את האמת ושתהיה תקשורת חופשית ואמינה הם דברים מהותיים לחיים לנו. אולם אתה מבין את חשיבותם רק כשאתה מאבד אותם. אחרי שנים תחת משטר דיקטטורי אתה מגלה שידעת רק מעט ממה שהתרחש ומבין כמה קל לעשות בך מניפולציות כשאתה חשוף למידע מסולף וחלקי. זו הייתה בהחלט חוויה מעצבת".

את ספרו "עקבות נסתרות" החל אלפרין לכתוב לפני חמש שנים, כשסיפורים קצרים שהתרוצצו במוחו התארגנו לפאזל שלם. חלק מהעלילה מתרחש בריו דה ז'נירו בברזיל, "שהיא עיר מדהימה עם נופים משגעים, כבישים מהירים בין ים להר ופבלות (שכונת עוני) ענקיות ואלימות. זה רקע מאוד מתאים לסיפור מתח. אני ממש דמיינתי את זה וראיתי את הדברים מתרחשים לנגד עיניי כמו בסרט" . במהלך תהליך הכתיבה עבד עם יהודית קציר ואורי אגוז, שתי עורכות מצוינות שעזרו לספרו לקרום עוד וגידים.

מהי הכתיבה עבורך?

"הכתיבה היא עבורו מעין עבודת פיסול, בה מתחילים קודם כל בכתיבת רעיון ראשוני, ואחר כך מסתכלים על מה שיצא ומשנים או מקצרים, עד שהוא מתחיל לקבל צורה. אלפרין: "אין ספק שסיפור החיים המיוחד שלי, עם הרקע הטכנולוגי והיכרותי עם המשטר הצבאי בארגנטינה באים כאן לידי ביטוי, אבל בסוף זהו סיפור שנוגע בכל אחד: פרננדו באטלר, גיבור הספר, יוצא למסע בעקבות עברו כדי לדעת מיהו באמת ולבנות לעצמו חיים משלו".

אדוארדו נדהם מהכוח שניתן לאנשים שמפתחים יכולות טכנולוגיות בתחומים אלה, ואף מצהיר כי "הכוח שניתן היום בידיו של עובד גוגל, שמשנה את מנוע החיפוש כך שקישורים מסוימים יעלו קודם וישפיעו על מה שנראה, הוא בלתי ניתן לתפיסה, ממש חסר תקדים, ושום מבקר חיצוני לא יודע בכלל איך לבדוק את זה. גם למחוקק אין מושג על מידת ההשפעה הגדולה של גוגל והרשתות החברתיות. אני בעד אינטרנט חופשי, אבל זה דורש ממי ששייך לקהילה הטכנולוגית להיות מודע לכוחו".

לדבריו, טכנולוגית המידע משתנה לנגד עינינו בקצב מסחרר, "כשניתן היום לא רק לעקוב אחרי מה בן אדם עושה, אלא גם להשפיע על איך הוא חושב. אנו חיים בעולם בו משטרים אפלים עושים שימוש נרחב בבינה מלאכותית כחלק מהמאבק על הגמוניה עולמית. מדינות כמו רוסיה וצפון קוריאה פועלות להשתיל במוחותיהם של אזרחי המערב מציאות מדומה שמתאימה לצרכיהן". הוא מציין כי חשוב לדעת שתהליכים אלה התחילו כבר לפני עשרות שנים. "גילו אותם המוסד וארגוני ביון אחרים בעולם, שעשו בהם שימוש. הדיקטטורות שקמו בעשור הזה בארגנטינה ובמקומות אחרים באמריקה הלטינית היו לשדה ניסויים שימושי ליכולות אלו".

אדוארדו מגדיר את טכנולוגיות המידע כסוג של נשק חדש, אלא שמי שמפעילו אינו חייל, שחונך על טוהר הנשק אלא המהנדס שמניעיו הם הרצון לעמוד בחזית עולם הטכנולוגיה ולהיות זה שמפתח את "הדבר הבא". הוא שוחח עם מהנדסים שפיתחו יכולות כאלה, ולדבריו חלקם הופתעו מהשימוש שנעשה בפיתוחם. "הם לא ממש ציפו למה שקרה. בעידן הפייק ניוז התחושה של דברים שלא מדברים עליהם עולה וצפה שוב, כמו בילדותי בארגנטינה בזמן הדיקטטורה".

ואיך ישראל במציאות זו?

"בארץ אפשר לכתוב הכל, אבל כמעט לכל העיתונים יש אג'נדה והם מגייסים אותה למניפולציה של האמת. תפקיד העיתונות נפגע עד כדי כך שכמעט שכחנו מה הוא אמור להיות. כולנו קוראים את מה שנוח לנו בעיתון או ברשת החברתית, וכך בעצם איבדנו את היכולת להסכים על העובדות. האמת בארץ לא מוסתרת כמו בארגנטינה של פעם, אבל היא תלויה בבחירה שנוחה לנו וכך אין צורך להתמודד עם דברים שלא מתאימים לתפיסתנו. כל אחד נכנס לפייסבוק כדי לקרוא פוסטים של האנשים שהוא כבר יודע את דעתם, אבל לא את הקולות האחרים וזה כמובן לא מפתח אותנו".

האם לדעתך ישראל בדרך לדיקטטורה?

"בספרו 'הפשיזם הניצחי' מגדיר אומברטו אקו 14 דרכים לזיהוי סימנים של קדם פאשיזם. כבכל תנועה לאומית גם בציונות יש סממנים של לאומנות. אנחנו לא בדרך לדיקטטורה צבאית, אבל התרבותם של הסממנים האלה בשנים האחרונות מצביע על כיוונים מסוכנים. ישראל היא מדינה חופשית והעקרונות דמוקרטיים נשמרים בדרך כלל, אבל יש לנו הרבה עבודה כדי לשקם את האמת כמשהו משותף לכולנו. בישראל של היום כולנו חשים מאוימים, זה קשור לאופן בו אנחנו נחשפים למידע ולאג'נדה של מי שמפיץ אותו".

 

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים