סיפור:
איזי-ג'ט במרומים/ נפתלי בלבן


אנו יושבים במטוס חדיש לא גדול של חברת Easy-Jet    המטוס נראה חדש מהניילון, כך גם הדיילים.

כל הדיילים מדברים אנגלית יפה מדי. לאחר זמן מה ניתן לגלות שבהולנד כולם מדברים אנגלית, אך במבטא הולנדי, הנשמע יפה מאוד, אך קשה להבנה...

דיילת במטוס צורחת במבטא קוקני משהו על סידורי טיסה. יעל אשתי שואלת כל הזמן מה היא אמרה, מאחר וגם אני לא הבנתי בדיוק מה היא אמרה, הנחתי שיהיה איחור ביציאה מנתב"ג, כי כך העניינים כאן בארץ. עבור טיסת לו-קוסט אתה משלם אקסטרה על כל תוספת.

שמעתי שחברת Ryan-Air החליטה להוציא מהמטוסים את חדרי השירותים, ולהכניס במקומם עוד שני מושבים לאנשים שלא יודעים להתאפק מלטוס...עסקיה של חברה זו נמצאים בירידה לאחרונה.

מטוס ה-Airbus ממריא בקלילות, בדומה לטיסן העשוי מנייר, אותו ילדים מעיפים בכיתה.

כיום, כאשר המטוס האמריקני החדיש ביותר ה- Max737 כשל, האירבוס האירופי הוא כוכב עולמי.

במשך שנים ידוע שהבואינג 737 הינו המטוס הנפוץ, הבטוח והמוצלח ביותר בעולם. מאיזו סיבה הוסיפו לו את הסיומת Max? מאותה סיבה שגם כרטיס האשראי החדש של בנק לאומי לישראל נקרא באותו שם. הכוונה היא למקסימום רווחים עבור חברות התעופה. מאחר והמרכיב הגדול של ההוצאות של חברות התעופה הינו הדלק, בוני המטוסים מוציאים לאוויר העולם מטוסי "דן חסכן". כמו כן, החברות מצאו פטנט אדיר – במקום להכניס למטוס מערכות הידראוליות כבדות ויקרות הכוללות צנרת שמן וחשמל, הם מטיסים את המטוס בשיטת Fly by wire"", כלומר – "טיסה על חוט". מדובר ב סיב זכוכית בעובי שערת אדם, המחבר בין מערכות המטוס השונות, המעביר את הפקודות מהטייס אל המנוע וההגאים. זה מאפשר חיסכון של מאות ק"ג במשקלו של המטוס, ולאפשר לדחוס לתוכו נוסעי Low-Cost נוספים ב – 200 שקל לאדם.

זה מזכיר לי את הבדיחה על הפריץ הפולני הקמצן, שרצה לחסוך בהוצאות הכרוכות בקניית מזון לסוסו.

הוא פנה ליהודי החצר וביקש ממנו לטפל בסוסו ולעשות לו המרה מסוס אוכל לסוס צם.

היהודי טיפל בסוס במשך מספר חודשים, ומדי יום הפחית במקצת את המזון שנתן לו. על פניו נראה היה שהכול מסתדר לפי התכנית. הסוס קיבל גרעינים אחדים לארוחתו. הפריץ הודיע ליהודי שלמחרת יבוא אליו לקחת חזרה את הסוס המומר. באותו לילה הסוס נפח את נשמתו. כאשר הפריץ הגיע ושאל על הסוס ענה לו היהודי: "כמה חבל שהוא מת, בעוד יום אחד הסוס היה מתרגל...

כל אחד מאתנו העובד במחשב יודע שהמחשב נתקע פעמים רבות ויש לעשות לו Reset, ולא פעם אנחנו מאבדים טקסט אותו אנחנו כותבים עקב דבר מה בלתי מוסבר שהתרחש במחשב. ידוע כי תוכנות אף פעם אינן נקיות מתקלות (BUG), תקלות עלולות לגרום לחוסר אפשרות לכתיבה נכונה, או תקלות במפעלים עלולות להשבית את הייצור, אך אם BUG ייכנס לתוכנה של מטוס שבו נמצאים 250 נוסעים, והטייס לא יהיה מסוגל להעביר את ההגאים למצב ידני, יהא זה סוף פסוק.

מן הראוי לציין שבמטוסי קרב רווח השימוש בשיטה של "טוס על חוט", אך במטוסים מעין אלה ישנו כסא מפלט, ובמקרה של בעיה, הטייס צונח בבטחה ובשלום. לעומת זאת, אין מצנחים במטוסי נוסעים.

למטוס בו טסנו נכנסה גברת מגונדרת, בגיל הביניים, הלבושה בבגדים צבעוניים – אולי בת 50 ונראית בת 40, ואולי נכון יותר – בת 60 הנראית בת 50, ומפזרת חיוכים לכל עבר. היא מאופרת בכבדות בצורה מוגזמת אך יפה, בדומה לסרט הוליבודי טכניקולור.

הדיילים מתחילים למכור מזון, הכולל כריכים טעימים ומשקאות, הזולים יותר אפילו מ"ארומה" בארץ. אני

הזמנתי בלאדי מארי, הכולל מיץ עגבניות בתוספת פלפל חריף וכן וודקה סמירנוף הדופק את הראש...

היה משעמם בטיסה, נזכרתי שיש לי בתיק אנתולוגיה של שירי שואה שנכתבו על-ידי חברי "השראה צפונית", וחלק מהתכנים הכלולים בה מוקדשים למשפחתה של חברתנו סברינה דה-ריטה, ובאים לידי ביטוי בציורים אותם ציירה האחות של סבתה, ששמה היה לטי, שהייתה נערה שחלמה להיות אופנאית בסגנון של פריז, ובזמן הכיבוש הגרמני ציירה שמלות יפות פרי תכנונה ודמיונה הפורה, אך נספתה כמו אנה פרנק.

בעוד שמחשבותיי עוסקות בהיסטוריה של יהודי הולנד, אשר לקראת סיום המלחמה נאספו בכוח והוגלו ברכבות לאושוויץ. בניגוד ליהודים מזי הרעב שהגיעו לאושוויץ ממזרח אירופה, היהודים שהגיעו מהולנד היו לבו שים היטב ומצוידים במזוודות יקרות מעור, אך כמובן שחייהם הסתיימו כהרף עין כפי שארע לכל היהודים האחרים שם.

בינתיים, הדיילים באיזי-ג'ט מציעים מוצרים מהדיוטי פרי,אותם הנוסעים אינם ממהרים לרכוש.

על רצפת המטוס, מתחת למושב בשורה לפנינו, אני מבחין בחוברת צבעונית עליה רשומים טקסטים באנגלית ובערבית. אני מרים את החוברת בעלת העמודים העבים, המודפסת על נייר כרומו משובח ומעלעל בה. מתגלות לעיניי תמונות שצוירו על ידי ילדים. הציורים מלווים בקטעי שירה באיטלקית, אנגלית וערבית. אלה הינם שירי מחאה העוסקים בסבלם של הילדים בעזה, וכתוב בהם שמאות ילדים מאבדים את חייהם מפאת מחסור במזון ובתרופות. החוברת מלאה בסיסמאות ברוח "חופש לעזה", ואפילו מצוין בה התאריך 31.7.2019, שאמור להיות יום הכרזת החופש לעזה. לרגע אני מתקשה להבין מהיכן צצה החוברת. הייתכן שחברת התעופה מפיצה חוברות אלה?

לפתע פונה אליי הגברת המגונדרת היושבת במושב בשורה לפנינו: "אולי ראית חוברת ובה ציורי ילדים? החוברת נפלה כנראה בין המושבים"

אני מרים את החוברת ושואל: "האם את מתכוונת לחוברת הזו"?, "כן, זו החוברת שלי, היא משיבה".

אני שואל:"מה לך ולעזה?" היא עונה בחיוך שהיא זה עתה חזרה מרצועת עזה, שם עזרה לילדים המסכנים והרעבים לצייר.

אני אומר לה: "כן, הם סובלים כי המנהיגים שלהם מכריזים השכם והערב כי בכוונתם להשמיד את מדינת ישראל. הם משתמשים בכל המשאבים שלהם לייצור רקטות, אותן הם יורים על ישראל בכמויות של מאות ואלפים, וזאת במקום לספק מזון לאוכלוסיה הרעבה. הם גם שולחים את הילדים לגדר כדי להתעמת עם החיילים הישראלים.

היא: "אני רק עוזרת לילדים".

אני ממשיך:"החוברת שלך מלאה בפרופגנדה אנטי ישראלית. איך את, בתור הולנדית, אינך מתביישת לעשות זאת? האם לא די בכך שמארצכם הקטנה התגייסו 100,000 צעירים לשורות ה-SS וסייעו בהשמדת היהודים? לא מספיק שהמשטרה ההולנדית זיהתה יהודים, אסרה והסגירה אותם לנאצים? ואת כעת ממשיכה את דרכם של האנטישמים במסווה של עזרה לילדים?"

המגונדרת החווירה, סובבה את הראש ושתקה עד תום הטיסה. לרגע הבחנתי במבט הזועם אשר כיוונה לעברי, אך התעלמתי ממנו.

נחתנו, ואת פנינו הקביל שלט גדול – "Welcome to Amsterdam"

 

© נפתלי בלבן, נכתב באמסטרדם 19/7/2019

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים