סיפור תלמודי:
דוד והשטות / מתוך מדרש תהלים

 

"לְדָוִד בְּשַׁנּוֹתוֹ אֶת טַעְמוֹ" (תהילים לד, א) –

 

אָמַר דָּוִד לִפְנֵי הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא:

 

"מָה רַבּוּ מַעֲשֶׂיךָ, ה', כֻּלָּם בְּחָכְמָה עָשִׂיתָ" (שם קד, כד) –

 

כָּל מָה שֶׁעָשִׂיתָ בְּעוֹלָמְךָ יָפֶה עָשִׂיתָ,

 

וְהַחָכְמָה יָפָה מִן הַכֹּל,

 

אֲבָל הַשְּׁטוּת שֶׁבָּרָאתָ – מָה הֲנָאָה יֵשׁ לָעוֹלָם מִן הַשְּׁטוּת הַזּוֹ?

 

אָדָם מְהַלֵּךְ בַּשּׁוּק וּמְקָרֵעַ כְּסוּתוֹ

 

וְהַתִּינוֹקוֹת רָצִים אַחֲרָיו וּמְשַׂחֲקִים עָלָיו –

 

זֶה נָאֶה לְפָנֶיךָ?

 

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דָּוִד! עַל שְׁטוּת אַתָּה קוֹרֵא תִּגָּר? –

 

חַיֶּיךָ, שֶׁתִּצְטָרֵךְ לָהּ וְתִתְפַּלֵּל עָלֶיהָ עַד שֶׁאֶתֵּן לְךָ מִמֶּנָּה.

 

 

 

לֹא עָשָׂה דָּוִד מְעַט עַד שֶׁהָלַךְ אֵצֶל אָכִישׁ מֶלֶךְ פְּלִשְׁתִּים.

 

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דָּוִד, אֵצֶל אָכִישׁ אַתָּה הוֹלֵךְ!?

 

אֶתְמוֹל הָרַגְתָּ אֶת גָּלְיַת וַעֲדַיִן לֹא נִסְתַּפֵּג דָּמוֹ,

 

וְאֶחָיו שֶׁל גָּלְיַת שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ שֶׁל אָכִישׁ הֵם,

 

וְאַתָּה הוֹלֵךְ אֶצְלוֹ וְחַרְבּוֹ שֶׁל גָּלְיַת בְיָדְךָ?!

 

 

 

כֵּוָן שֶׁבָּא דָּוִד אֵצֶל אָכִישׁ אָמְרוּ אֶחָיו שֶׁל גָּלְיַת לְאָכִישׁ: נַהֲרֹג לְמִי שֶׁהָרַג אֶת אָחִינוּ!

 

אָמַר לָהֶם אָכִישׁ: וְלֹא בְּמִלְחָמָה הֲרָגוֹ?

 

וְלֹא כָּךְ הִתְנָה עִמּוֹ: "אִם יוּכַל לְהִלָּחֵם אִתִּי וְהִכָּנִי וְהָיִינוּ לָכֶם לַעֲבָדִים" (שמואל-א יז, ט)?

 

אָמְרוּ לוֹ: אִם כֵּן, עֲמֹד מִכִּסְּאֲךָ

 

וְתֵן הַמַּלְכוּת לְדָוִד

 

וְאָנוּ נִהְיֶה לוֹ לַעֲבָדִים שֶׁהֲרֵי כָּךְ הִתְנָה.

 

הִכּוּהוּ בִּדְבָרִים.

 

 

 

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה נִתְיָרֵא דָּוִד

 

וְהִתְחִיל מִתְפַּלֵּל

 

וְאוֹמֵר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, עֲנֵנִי!

 

אָמַר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: דָּוִד, מָה אַתָּה מְבַקֵּשׁ? –

 

אָמַר דָּוִד לְפָנָיו: תֵּן לִי מְעַט מֵאוֹתוֹ הַשְּׁטוּת שֶׁבָּרָאתָ. –

 

אָמַר לוֹ: וְלֹא אָמַרְתִּי לְךָ "בָּז לְדָבָר יֵחָבֶל לוֹ" (משלי יג, יג)?

 

 

 

עָשָׂה דָּוִד עַצְמוֹ כְּשׁוֹטֶה

 

וְהָיָה כּוֹתֵב עַל הַדְּלָתוֹת: "אָכִישׁ מֶלֶךְ גַּת חַיָּב לִי מֵאָה רִבּוֹא וְאִשְׁתּוֹ חֲמִשִּׁים רִבּוֹא".

 

 

 

וּבִתּוֹ שֶׁל אָכִישׁ וְאִמָּהּ הָיוּ שׁוֹטוֹת,

 

וְהָיוּ צוֹעֲקוֹת וּמִשְׁתַּטּוֹת מִבִּפְנִים

 

וְדָוִד הָיָה צוֹעֵק וּמִשְׁתַּטֶּה בַּחוּץ.

 

אָמַר לָהֶם אָכִישׁ לַעֲבָדָיו: "חֲסַר מְשֻׁגָּעִים אָנִי" (שמואל-א כא, טז)?!

 

 

 

בְּאוֹתָהּ שָׁעָה שָׂמַח דָּוִד שִׂמְחָה גְּדוֹלָה

 

וְאָמַר: רִבּוֹנוֹ שֶׁל עוֹלָם, כַּמָּה טוֹבָה הִיא הַשְּׁטוּת!

 

"אֲבָרְכָה אֶת ה' בְּכָל עֵת" (תהילים לד, ב) – בְּעֵת חָכְמָה וּבְעֵת שְׁטוּת.

 

 

 

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים