תערוכת הצילומים  בהשראת יצירות ספרותיות/ בלפור מור

 

האירוע  שהתקיים  ב25.7.2019 בספריה  העירונית בקרית אונו, בחסות הפורטל בכיוון הרוח, חברת אפסון ישראל, חברת מדיה קומפני. הספריה המרכזית קריית אונו בניהולו של אסי הירשפלד  ועירית קריית אונו היה שיאם   של הגשמת הרעיון והחזון לחבר בין אומנות הכתיבה לאומנות הצילום. במשך תקופה של כשלושה חודשים הוגשו צילומים ושירים לתחרות צילומים בהשראת יצירות ספרותיות. שנים עשר הצילומים והשירים שזכו בתחרות  הוצגו בתערוכה. שלושת הראשונים זכו לפרסים. המטרה למעשה הייתה לחשוף יכולות אומנותיות גבוהות של יוצרים בפסיפס מיוחד ורב ערך של יצירתיות בתחום הצילום והספרות כאחת.

ואכן האירוע עמד בציפיות שהוגדרו לו ואף מעבר לכך. כולנו היינו סקרנים לגבי החיבור בין שני עולמות האומנות והיצירה. מה יהיו השיח והמכנה המשותף ביניהם?. הבעלים של הפורטל ויוזם האירוע ראובן שבת הציג את החזון העומד מאחורי הרעיון ותקוותו שהאירוע הזה יהיה תחילתה של מסורת חדשה. דניאל  בן מויאל מחברת אפסון  ודויד חורש  מחברת מדיה קומפני חיזקו את דבריו וקיוו גם הם להמשך העשייה וחיבור בין עולם הצילום  לעולם השירה והספרות.

אוצרת התערוכה חגית בת אליעזר הודתה בדבריה  לראובן על היוזמה, לשופטים על הבחירה, ולצלמים ולמשוררים על היצירה. היא ציינה כי שלושת הצילומים הזוכים נבחרו פה אחד ע"י שופטי התחרות. "כשראיתי את השלישייה הזוכה לראשונה, הבחנתי במספר מאפיינים משותפים. ראשית, זאת נוכחות אנושית דומיננטית, בנוסף הצילומים עוצרים ואוצרים תנועה, והדבר המעניין ביותר – בשלושתם זאת תנועת כף יד. לתנועה וליד חשיבות גדולה באומנות הצילום: לכידת תנועה מהווה אתגר לצילום הסטטי במהותו, והיד אחראית על המלאכה: היא אוחזת במצלמה ושולחת אצבע יציבה ללחוץ על הכפתור. אפשר לומר שצלם צריך יד טובה ועין טובה.

קיומם של המאפיינים המשותפים משמעותי ומשמח. הוא תומך בתחושה, שהיופי אינו מקרי, כמעט אינו תלוי בטעם אישי, הוא אוניברסלי. תפיסת היופי מהווה תשתית משותפת לאנושות, תורמת לתחושת האחדות. למארגני התחרות, המאפיינים המשותפים מחזקים את הביטחון בהגינותה של התחרות. קיומו של המשותף משמעותי גם השופטים. הם יכולים לשאוב ממנו אישור לנכונות בחירתם.

בין הצילומים שניים בשחור לבן ואחד בצבעוניות עזה. זה אומר לי שלא נס ליחו של השחור-לבן בצילום האמנותי, והוא מממש דו-קיום עם הצבע." סיכמה חגית את דבריה .

בלפור חקק בעבר יו"ר אגודת הסופרים העברים נשא דברים על הזיקה שבין השירים ובין הצילומים.

"יש כאן מפגש בין שתי אמנויות: אמנות השירה ואמנות הצילום. יש זיקה בין שתי אמנויות אלה. השיר נתפס תמיד כ"מיטב המילים במיטב סדרן". כלומר יש כאן ראייה של השיר כמבחר של מילים המבטא את הדברים בצורה המושלמת ביותר. המשורר חייב לברור את המילים, כדי לעשות את מלאכת השיר. אך גם הצלם בבואו לצלם קובע לעצמו את ה"פריים" של הצילום. הוא מגדיר מה ייכנס לצילום ומה לא ייכנס. גם הוא קובע לעצמו סד אמנותי בדומה למשורר. בשיר יש משהו שאין בצילום. ובצילום יש משהו שאין בשיר. הצילום הוא שיר ללא מילים והשיר הוא צילום עיוור. כאן נעשה מפגש של השלמה בין שתי האמנויות."

להמחשת שלושת  הממדים של הנתינה שיש באדם  הוא הקריא את השיר המנורה של  רבינדרנת טאגורי :

 

המנוֹרה

 

למה כָּבתה המנורה?

סוֹככתי עליה באַדרתי לשָמרנה מן הרוח,

ולכן כָּבתה המנורה.

למה קָמל הפרח?

אימצתי אותו אל לבי בחֲמת אהבה,

ולכן קָמל הפרח.

למה חָרב המעין?

שפכתי עליו סוֹללה לְבַעבוּר הֱיותו רק לי לבדי,

ולכן חָרב המעין.

למה ניתקו מיתרי הנֵבל?

התאַמצתי למַלֵט ממנו קול אשר לא היה בו,

ולכן נִיתקו מֵיתרי הנֵבל.

 

 

 בהתאם להחלטת שלושת שופטי התערוכה: ד"ר נורית צדרבוים. דני סבג. שי אוסטרובסקי, חילקו ראובן שבת ודניאל בן מויאל מחברת אפסון  את הפרסים לזוכים  במקומות הראשונים

הצילום במקום הראשון "ואתחנן" – של דקל אבו – נוצר בהשראת השיר "נחמי" מאת איילת קציר. דמות האישה ממורכזת ומחוברת לרגשותיה, ידה מונפת בנחישות מעלה-מעלה, כמצווה על ניחומים.

 

הצילום במקום השני "אני האישה" – של ליאת מיא לומברזו – מתכתב עם השיר "אני האישה" מאת דורית שירה ג'אן. בשיר וכן בצילום האישה כפולת פנים, מרובת יכולות, חידתית.

 

הצילום במקום השלישי "יד מושטת" – של יפה כפיר– נוצר בהשראת השיר של טלי וייס "מה יעשה אדם". הצילום המביע אמפתיה, מרשים בצבעוניות אנושית עזה על רקע דומם דהוי.

 

 

 

בחנתי  את  שנים עשר הצילומים והשירים שזכו להיות מוצגים בתערוכה. קראתי את השירים, נהניתי מיופים של הצילומים והתעמקתי בחיבור שביניהם. נשארתי עם טעם של עוד ובתקווה שזו תחילתה של מסורת ארוכת שנים.

בהצלחה

 

 

 

 


חפש באתר

טואול - בניית אתרים