סיפור תלמודי:
השבויים החכמים/ מתוך מסכת סנהדרין

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ:

 

מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּשְׁבּוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל וְהָיָה שַׁבַּאימְהַלֵּךְ אַחֲרֵיהֶם.

אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ: גָּמָל שֶׁמְּהַלֵּךְ לְפָנֵינוּ סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו וְטָעוּן שְׁתֵּי נוֹדוֹת, אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן, וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּנְהִיגִים אוֹתָהּ – אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד נָכְרִי,

אָמַר לָהֶם שַׁבַּאי: עַם קְשֵׁה עֹרֶף, מֵאַיִן אַתֶּם יוֹדְעִים?

אָמְרוּ לו: גָּמָל מֵעֲשָׂבִים שֶׁלְּפָנָיו, מִצַּד שֶׁרוֹאֶה אוֹכֵל, מִצַּד שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֵינוֹ אוֹכֵל;

וְטָעוּן שְׁתֵּי נוֹדוֹת, אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן – שֶׁל יַיִן מְטַפְטֵף וְשׁוֹקֵעַ וְשֶׁל שֶׁמֶן מְטַפְטֵף וְצָף;

וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּנְהִיגִים אוֹתוֹ, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל – נָכְרִי נִפְנֶה לַדֶּרֶךְ וְיִשְׂרָאֵל נִפְנֶה לַצְּדָדִים.

 

רָדַף אַחֲרֵיהֶם וּמָצָא כְּדִבְרֵיהֶם.

בָּא וּנְשָׁקָם עַל רֹאשָׁם וֶהֱבִיאָם לְבֵיתוֹ, וְעָשָׂה לָהֶם סְעֻדָּה גְּדוֹלָה, וְהָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵיהֶם וְאָמַר: בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְנָתַן לָהֶם מֵחָכְמָתוֹ, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם הוֹלְכִים נַעֲשִׂים שָׂרִים לַאֲדוֹנֵיהֶם. וּפְטָרָם וְהָלְכוּ לְבָתֵּיהֶם לְשָׁלוֹם. השבויים החכמים

 

תלמוד בבלי, מסכת סנהדרין, דף קד עמוד א - עמוד ב.

 

wikiart.org / © Nicholas Roerich

 

שָׁנוּ רַבּוֹתֵינוּ:

 

מַעֲשֶׂה בִּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּשְׁבּוּ בְּהַר הַכַּרְמֶל וְהָיָה שַׁבַּאי מְהַלֵּךְ אַחֲרֵיהֶם.

 

אָמַר אֶחָד מֵהֶם לַחֲבֵרוֹ: גָּמָל שֶׁמְּהַלֵּךְ לְפָנֵינוּ סוּמָא בְּאַחַת מֵעֵינָיו וְטָעוּן שְׁתֵּי נוֹדוֹת, אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן, וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּנְהִיגִים אוֹתָהּ – אֶחָד יִשְׂרָאֵל וְאֶחָד נָכְרִי,

 

אָמַר לָהֶם שַׁבַּאי: עַם קְשֵׁה עֹרֶף, מֵאַיִן אַתֶּם יוֹדְעִים?

 

אָמְרוּ לו: גָּמָל מֵעֲשָׂבִים שֶׁלְּפָנָיו, מִצַּד שֶׁרוֹאֶה אוֹכֵל, מִצַּד שֶׁאֵינוֹ רוֹאֶה אֵינוֹ אוֹכֵל;

 

וְטָעוּן שְׁתֵּי נוֹדוֹת, אַחַת שֶׁל יַיִן וְאַחַת שֶׁל שֶׁמֶן – שֶׁל יַיִן מְטַפְטֵף וְשׁוֹקֵעַ וְשֶׁל שֶׁמֶן מְטַפְטֵף וְצָף;

 

וּשְׁנֵי בְּנֵי אָדָם הַמַּנְהִיגִים אוֹתוֹ, אֶחָד נָכְרִי וְאֶחָד יִשְׂרָאֵל – נָכְרִי נִפְנֶה לַדֶּרֶךְ וְיִשְׂרָאֵל נִפְנֶה לַצְּדָדִים.

 

 

 

רָדַף אַחֲרֵיהֶם וּמָצָא כְּדִבְרֵיהֶם.

 

בָּא וּנְשָׁקָם עַל רֹאשָׁם וֶהֱבִיאָם לְבֵיתוֹ, וְעָשָׂה לָהֶם סְעֻדָּה גְּדוֹלָה, וְהָיָה מְרַקֵּד לִפְנֵיהֶם וְאָמַר: בָּרוּךְ שֶׁבָּחַר בְּזַרְעוֹ שֶׁל אַבְרָהָם וְנָתַן לָהֶם מֵחָכְמָתוֹ, וּבְכָל מָקוֹם שֶׁהֵם הוֹלְכִים נַעֲשִׂים שָׂרִים לַאֲדוֹנֵיהֶם. וּפְטָרָם וְהָלְכוּ לְבָתֵּיהֶם לְשָׁלוֹם.

 

 

 

 

 

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים