סיפור:

סבא יוצא מהארון/ שי גולן

 

ישבנו כל המשפחה והיינו בהלם מוחלט.

סבא פשוט ישב שם וסיפר לנו שהוא הומו ושיש לו בן זוג.

הוא היה כל כך נינוח לגביי זה. כאילו שזה הדבר הטבעי ביותר. כאילו שהוא מספר לנו על אחד הטיולים שלו לחו"ל. אני יושב שם ומקשיב לו, בוהה, לא מאמין. זה אמיתי? מה נסגר אתך בנאדם? סבא?!!

אמא החלה  לצחוק בעצבנות. היא  בטח חשבה שהוא מריץ עלינו מתיחה. ואז היא התחילה לבכות.

והוא החל לספר, "ישנם דברים שאתם לא יודעים עליי, אני וסבתכם הסתרנו מכם כבר כמה שנים שאני מתרועע עם גברים. סבתכם לפני לכתה נתנה לי דרור להגשים מאוויים ם אחרים  שהיו סמויים בתוכי."

אני מסתכל עליו בהלם טוטאלי וחושב "מה נסגר עם האיש הזה?"  זה סבא שלי. טוב נכון שהוא לא נראה ממש סבא רגיל. כן הוא נראה מעולה לגילו. הוא מהמבוגרים האלה שגם צעירים מקנאים בהם. הוא בכושר מדהים ובריא כמו שור. הבחור בן 78, יכול לרוץ עשר קילומטר די בקלות .  והשרירים האלה שלו...  סבא מה לעזאזל קורה פה?

הוא ממשיך בלי למצמץ "אהבתי את סבתכם ותמיד אוהב, אבל האהבה שאני מקבל מסמי היא שונה. אנחנו חברים בכל רמ"ח איברינו, עם הבנה גדולה ומסתבר שגם משיכה מינית לא קטנה. סבתא הבינה זאת כשסיפרתי לה על כל לפני חמש שנים."

חמש שנים!! אתה אמיתי בכלל?!

אני מרגיש גוש בגרון. סבא שלימד אותי לרכב על אופניים. סבא שלי, האיש הכי מגניב שהכרתי שלימד אותי לשחק גם שחמט וגם יצא אתי לסנוקר (ונתן לי לנצח מדי פעם).  סבא שלי הוא זיוף אחד גדול.  אני מתחיל לבכות.
טוב אני לא בוכה מעצב, אני לא ילד. כמו שהוא תמיד אומר "יואב אתה כבר חמור גדול בן 30."
לא, אני  פשוט בהלם .
ואני יושב שם על הספה בבית של סבא וסבתא ובוכה מול הסיטואציה ההזויה הזאת. סבא הומו.

בלי בושה הוא מספר לנו עליהם.. "הכרנו בחדר כושר, כמה מפתיע. סמי יצא מהארון לפני כ 20 שנה וממש לא היה לו קל. גם לו כמוני יש משפחה. אשתו זרקה אותו ובמשך כמעט עשר שנים כל משפחתו התכחשה אליו. אני זכיתי בסבתכם שידעה להכיל אותי ולא הרפתה, ולא נטשה את אהבתנו עד הסוף. אהבתי אליה גם כן לא השתנתה. הייתי איתה בלב ובנפש עד שעזבה את גופה.
אני מריץ ומתכנן בראשי את השיחה הזאת איתכם כבר שנים. לא קלה לי הסיטואציה. אינני ילד שיושב אל מול הוריו. אני לא יודע מה קשה יותר אבל בגילי, לשבת מול ילדיי ונכדי זה לא פשוט.
יחד עם זאת, תמיד ידעתי שתבינו אותי. אולי לא מיד, אולי זה ייקח קצת זמן אבל בסוף גם לכם, כמו גם אצלי, ההלם יעבור ותקבלו אותי כמו שאני."

יוסי אח של אמא קם ויצא למרפסת לעשן סיגריה. ספרתי חמש סיגריות בשרשרת לפני שנכנס שוב פנימה רק בשביל לברוח. הוא התעלם מכולנו, צעד אל הדלת, יצא והלך. לא הוא לא מעכל.

בינתיים אמא נרגעה קצת וגם אני. זה סבא, סבא שלי.
אני מבין שאני בהלם וזה בטח יעבור לי.
אני מנסה לדבר, להגיד משהו ולא מצליח. זה פסיכי איך ברגעים כאלה המחשבות הויזואליות קופצות לראש ולא משחררות. שיט, די! אני לא רוצה לדמיין אותך עם סמי!

אני יוצא למרפסת.

סיגריה אחת. עוד אחת ועוד אחת.
אמא נראית רגועה יותר, מבינה, אולי מתחילה לעכל.

"סבא" אני מתחיל, "זה מוזר והזוי. הנחתת פה פצצה משום מקום, אבל אתה סבא שלי ואני אוהב אותך. לא חשוב מה אתה עושה. החיים שלך הם שלך ואני אלמד לקבל את השינוי. בעצם סבא, אולי שום דבר לא באמת השתנה"
* שי גולן-יזם עסקי. כותב סיפורים.

חפש באתר

טואול - בניית אתרים