סיפור תלמודי:
מלמד תינוקות שהוריד גשמים/ מתוך מסכת תענית

גָּזַר תַּעֲנִית וְלֹא יָרְדוּ גְּשָׁמִים.

יָרַד לְפָנָיו שְׁלִיחַ צִבּוּר,

אָמַר "מַשִּׁיב הָרוּחַ" – וְנָשְׁבָה רוּחַ,

אָמַר "מוֹרִיד הַגֶּשֶׁם" – וְיָרְדוּ גְּשָׁמִים.

אָמַר לוֹ: מָה מַעֲשֶׂיךָ?

אָמַר לוֹ: מְלַמֵּד תִּינוֹקוֹת אֲנִי,

וּמַקְרִיא לִבְנֵי עֲנִיִּים כִּבְנֵי עֲשִׁירִים,

וּמִי שֶׁאֵין לוֹ – אֵינִי נוֹטֵל מִמֶּנּוּ כְּלוּם;

וְיֵשׁ לִי בְּרֵכָה שֶׁל דָּגִים,

וְכָל מִי שֶׁמְּסָרֵב אֲנִי מְשַׁחֲדוֹ בְּדָגִים

וּמְשַׁדְּלוֹ עַד שֶׁהוּא בָּא וְקוֹרֵא.

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים