הסרט לבנטינית/ מארי רוזנבלום

בימוי:  רפאל בלולו 50 דקות

ב- 26/6/19 הוקרן בסינימטק תל אביב הסרט "לבנטינית" במסגרת הסדרה "פסטיבל ליבי במזרח 2019" של קואליצית "ליבי במזרח"  לחלוקה שוויונית של תקציבי התרבות והחינוך בישראל.

זהו עוד סרט בסדרת "העבריים".

מודה, לי הסרט היה כגילוי שכן לא הכרתי את הסופרת הלבנטינית,  המיוחדת, ז'קלין כהנוב.

"לבנטיני" – במילון מופיעים שני פירושים:

-        תושב אחת המדינות השוכנות בחלק המזרחי של אגן הים התיכון

-        כינוי גנאי לאדם גס, המוני וחסר נימוסים. 

-        כהנוב, ילידת קהיר 1917, למדה בצרפת וארצות הברית, ולבסוף השתקעה בישראל בשנות ה-50. רשימותיה על ישראל הצעירה, שפורסמו לראשונה בכתב העת "קשת" וכונסו לימים בספר הקלאסי "ממזרח שמש" (בעריכת אהרון אמיר) מרחיקות ראות ונוגעות בליבה הרוחשת של האתגרים המונחים עד היום .תחה של ישראללפ-        

      

היא נולדה בקהיר, חיה בקהיר, פריז וניו יורק, אבל נפטרה בבית אבות בגבעתיים בחוסר כל.  הייתה נערצת ויפפיה.

מעטים הכירו אותה בחייה ועוד פחות לאחר מותה.

היא נחשבת  כפורצת דרך בכך שהייתה הראשונה לכתוב על לבנטיניות ועל זהות מזרחית, כפי שאיש לא כתב, ורק מעט מכתביה תורגם.

 

הבמאי רפאל בלולו יוצא למסע בעקבותיה של ההוגה והסופרת הלבנטינית ז'קלין כהנוב בישראל ובצרפת, ובאמצעות מפגש עם חברותיה הקשישות, אינטלקטואלים מובילים בשיח המזרחי בישראל, ויוצרים לבנטינים מרתקים, הוא משרטט לא רק את דיוקנה של היוצרת המרשימה הזו, אלא גם עוקב ומגלה מה קרה ללבנטיניות הישראלית כאופציה תרבותית של כבוד וגאווה.

 

נוכחותה של כהנוב נשכחה לזמן רב כמו חלקים אחרים מכתיבתה. ניסיונה להגיש לקורא העברי ספרות קוסמופוליטית מהמזרח התיכון, אפריקה והמזרח הרחוק, בימים בהם שלטה בישראל אידאולוגיית כור ההיתוך, לא ממש צלחה למרבית הטרגיות שבדבר.

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים