סיפור:     
קרקס של אישה יפה אחת/ זאב ליכטנזון 

עננים עבים ושחורים מנהלים קרבות סומו מעלי.

THE STORY OF MY LIFE פול סטופ .

בדיוק עכשיו הגיעו בקבוצה מאורגנת ,אל האתר שמעלי,

נאבקים על מקום בחיי הרגע שלהם,

סוחבים ג'ריקנים מלאים בכוונת זדון לשפוך הכול עלי.

אבל גג הסוויטה שמאכלסת אותי – מפריד בינינו.  

 

אוהבת אותך.

רק אומרת. זה כמובן לא נכון.

הוא ,גם כן, כמובן, לא מתייחס  לצמד המילולי הזה ברצינות,

 אבל אין מי שיכול לעמוד מול חנופה. זה תמיד עובד.  

נזכרת בו הרבה , כי זה ההישג האחרון שלי. כנראה, הפינאלה.

הקטטה למעלה מזכירה, כי גם הוא עבה ושחור, מנזיל עלי מזומנים במטחים כבדים.

אוהבת?

זו חתיכת עבודה. שלא תחשבו.

לא. אני לא מפלגשת או שגולה של מישהו, בקבע. גם לא נערת ליווי. יותר כמו ליסינג

ארוך טווח. כבר היו לי כמה הסדרים פורמליים.  

שלושה. השקעה מוצלחת . אקזיטים מצוינים.

וזהו.

דווקא הייתי מאד רוצה משהו ממוסד וממש ארוך טווח. רק חושבת.

אבל אני ,כנראה לא בנויה לזה, עם כל הדביליות של הלא בנויה הזה.

הטופוגרפיה שלי נושכת עיני גברים מתחרמנים ונקבות נקובות קנאה.

הבעיה. הפה שלי נושך וחסר ברקסים.

עננים מתקוטטים? עוד לא ראיתם אותי מתקוטטת. 

על מה לא? על הכול.

תסכימו אתי ששום דבר בעולם הזה לא בסדר. כלום לא מתנהל כמו שצריך.  

לא ככה?

 

מביטה באחת מהמראות הרבות בסוויטה הלא צנועה שלי.

אני עושה את זה הרבה. איתה אני יכולה לדבר כמעט חופשי. 

קרקס של אישה יפה אחת. זה מה שאני.

הלוליינית. מאלפת האריות. המוקיון. רוכבת על קיר המוות.

מנצחת על התזמורת. מרקידה את הדובים. מקימה את האוהל. מוכרת הכרטיסים.

 מה לא. הכול.

אוהל הקרקס מגיע אתי לכול מקום. אני מביאה את עצמי אתו לכול מקום.

בסך הכול ,קל מאד לא לסבול אותי . אפילו לשנוא, אם צריך. אם זה עושה למישהו טוב.

גם כשאני מגייסת חיוך מעוצב היטב, המטיב להתבונן יראה שהתעמלות הפה לא מגיעה אל

זוויות העיניים.

 אין קמטים.

מקצועית ומלוטשת בכל. זו תמצית ההצלחנות שלי.

הצמרת הכלכלית לא מספיקה לי. כי יותר זה אף פעם לא מספיק.

הגברים האסופים אצלי הם תוספת נאה מאד להצלחה. שלב במדרגות העולות שלי,

ואני בכלל מעדיפה מעליות.  

 

בתחרות על תואר אם השנה ,לא אעבור אפילו את המוקדמות למוקדמות. בצדק.

בצד הזה של הבצועים אני בהחלט מאד לא מצטיינת. וגם זה תיאור מתון מדי לגודל

התבוסה שלי במקצה הזה של החיים.

מרכזת את כל הכוחות רק בענף אחד. אני שונאת להפסיד, לכן בוחרת רק את הקרבות

במלחמה שאנצח.  

תעזבו את מה היחסים שלי עם אימא שלי. אל תחפשו שם שורשים. ככה אני.

נצר לשושלות של פוגרומים, ששיכלל את מדע ההישרדות לרמות הכי גבוהות.  

אצלי לא יהיו פוגרומים. אני לא אהיה קורבן. ההיפך, אם צריך, אני אקרבן כל מה ומי

שיפריעו לי לסלול את האוטוסטרדה של ההצלחה שלי.

אימא, כבודה במקומו מונח בבית דיור  מוגן ומשובח. אני מממנת, ללא ידיעתה.

אבא מת. מזמן. קיוויתי שלא יתרום לי את המורשת המדיצינית שלו.

טעיתי.

כאשה ,אני שייכת לצד הדפוק של מעשה גן עדן.

 הצד שאני בשום פנים ואופן לא מוכנה להיות.

אם אני שם, בהתחלה, הנחש היה חוטף אצלי תפוח בראש ולא משאיר ביס לגבר האידיוט ההוא.

אני אוהבת כסף.

 נכון. מאד. הייתי עניה והייתי עשירה. עשירה הרבה יותר  טוב. גרוצ'ו מרקס, נדמה  

לי. ואפילו שהוא, גבר, הצליח להבין ולהגיד את זה. כי כך כתוב בתסריט.  

אני הבנתי לבד.  

כסף עושה לי טוב.

הוא המשחרר הגדול מכולם. העצמאות המלאה. הזכות להגדרה עצמית.

עצמאות היא החמצן הלא מדיציני שלי.

אני נלחמת הרבה בשבילה.

מטבע קשה עדיף על כל גבר רך.

גבר עושה הרבה יותר כסף מאישה, אז כשהוא שקוע אצלי ,שיחלוק איתי בהכנסותיו.

לא פעם, זו גם דרך נוחה להלבנת הון. נדל"ן זר שרשום על שמי בזהות מאורגנת היטב,  

 שנעלמת ממדינת המקור בלי להשאיר עקבות. [ כן, גם עזרתי ל"מוסד" , אבל זה כבר סיפור לגמרי  

אחר.] יהלומים לנצח, יצירות אמנות ,וזה רק ברמז.

אמרתי. אני עובדת קשה ואני פרטנרית מצוינת לגברים שלי. בפינצטה  אני בוחרת אותם.

זה בוודאי תמיד ההישג האישי שלהם, וגם את זה אני יודעת לתסרט במיומנות שוות אוסקר.

אנחנו בעסקי שלם וקח. אין אשראי.

הסחורה שלי משובחת ביותר ואני מקפידה שיהיה יקר מאד  לשלם בשביל לקחת. אני מציעה

תמיד take a way  , וכשהם בוחרים את הדרך, אני יודעת מצוין איך להוביל אותם.

 מקצועית,קוראים לזה במנהל העסקים ,מיצוב שיווקי, מיתוג, בידול. אני ברמת מומחה.

מקפידה להראות תמיד כמו הפרסומת של עצמי.

תמיד מושקעת ומוקפדת עם תסריטים וטקסטים עשויים היטב  

ועם מכוונות מלאה אך ורק לקהל המטרה שלי.

גברים עשירים.  

הרשו לי להיתלות בעציץ גבוה – להקת אבבא: money money money it’s the rich men world

וגם the winner takes it all .להיטי ענק ,שמסבירים יפה מאיפה מזיין הדג.

 

אמת. כל שנה לוקח לי יותר זמן להיות אישה יפה. ההכנות הן ללא פשרות ומתעדכנות תדיר.

התאמצתי מאד מאוד לצלוח בהצלחה את הפרקים הראשונים של הביוגרפיה שלי.  

שלוש חופות מועמדות על כלונסאות כלכליות איתנות ביותר.

התוצרת הווגינלית והרחמית שלי צמחה באכסניות גדולות והדורות,

עמוסות בכול טוב הארץ והחו"ל.

אחרי שהגוזלים פרחו [ איזה ביטוי זאולוגי מתבכיין,] שחררתי גם את הספונסרים שלהם.

בארה"ב המפונקים עוזבים לקולג'  בסוויט סוונטין, ואת המולד יוכלו לחגוג תמיד גם בלעדי.

עשיתי עליה, ופה ,במקום להתבזבז על מריבות ארסיות ומטופשות , שאני יוצרת ומקדמת ללא לאות,

משקיעה את עצמי ,כיזמית, בכל ווריאציה מתבקשת, שהצעת הערך שלי מדברת אל בטנם ומטה.

הרוצה לנעוץ בי שיניים ,חייב להוכיח איתנות פיננסית ועיוורון מוכה הורמונים.  

אמנם לא הייטק, אך בהחלט הייסטייק, על שני מובניו בשפה הארה"בית שלי : גם אומצה וגם נתח

עסקי בסיכון.ITS MY LIFE.

פועלת אך ורק באזורי הנוחות והכדאיות שלי. אישה יפה.  

וונדר וומן? מה פתאום.BAD NEWS. הניק ניים שלי מאחורי הגב .

אין לי כוחות-על, אבל בהחלט יש לי כוחות-תחת,

 כמו שצחק אלי אחד, קצר, שקצת חיבבתי, אבל לא נקשרתי.

מה שכן, אני מאד יודעת לנצל את כוח המשיכה הזה. עושה ממנו ניוטון פרטי משלי.  

 

אוהבת אותך.

זוג מילים, שמניב דיבידנדים יפים. ויפה זה מצוין.  

היתרון , שכמו בבורסה , את יכולה לקנות מניות בגבר אחד, לממש ולעבור

להשקעה טובה יותר.

אני לא משקיעה של פליפ וגמרנו. הרבה יותר שקול , לטווח בינוני פלוס.

בסך הכול הגברים שלי די מרוצים.

כשאני עושה אקזיט, אני יודעת שהם כבר בשלב של חיפוש דרך

 לצאת בכבוד מההשקעה הזו.

לא לוקח לגבר הרבה מאד זמן להבין מי אני. כן לוקח הרבה משאבים.

פייר-אינאפ.

אני משתדלת להקל עליהם. נחמדה כזאת, כאילו.  

מרגישה בדיוק מתי הביצים מפסיקות לנהל אותם.

כשהביצים מובילות, הארנק עיוור.

בלי לשים את כל הביצים [ בסך הכול רק שתיים. ביג דיל] על קיום הקשר

עם האני המפואר שלי, באמת  קשה לסבול אותי. 

עושה להם טובה ,כשמתפנה בשקט, רק עם ערימת נכסי הון וצאן ברזל.   

 

מונים אותי בין הנשים הבולטות והמשפיעות.

רכילאי הכלכלה ,הבידור והפוליטיקה ,כורעים תחת הערימות  

של תמונות ומילים שרצות מאחורי , מצדדי ומלפני.

אני משקיעה מאמץ עצום כדי לנפח את הערך שלי בוויקיפדיה.

תשאלו את גוגל, המציצן האולטימטיבי הזה.

זה עוזר  לי מאד .

מגביר את הביקוש, מעצים את המיתוג ומייקר את המחיר.

ובסיום , מבליט את היתרון, שבפינאלה שקט ומינורי.

בכל מלחמה אפשר לקנות שקט במחיר מתאים.

 והכי טוב לשלם עוד לפני המלחמה.  

נשמע כמו עצה של אסטרטג סיני עתיק. כזאת אני. זה עובד גם היום,

ולא צריך להיות סיני בשביל זה. אלא אם אתה ,במקרה, עלי-באבא,

שזו בכלל אופרה אחרת. תמיד כשתזמין אותו יבוא אליך הביתה. אפילו בשביל כסף קטן. 

שוחר שלום ופיננסים, יודע לפקד על הרבה יותר מארבעים שודדים.

סטיתי קצת. אין דבר. יעבור.  

 

לא הכול עובר.

מהומת העננים השחורים מדברת אלי ואתי, לא בזכות נטייה רומנטית ומשוררית שלי.

כך בדיוק אני מרגישה, כשאני נגררת החוצה מהקליניקה המפורסמת הזאת,

 עם אגרוף של נוקאאוט בבטן.

חולה.

אני, סמל הבריאות , הכושר והטיפוח.

כוכבות פורנו ,לו פגשו אותי, היו מרכינות ראש בענווה בלתי מוצצת, ובקנאה מלאת הערכה. 

איך אני עושה את זה, באחד על אחד, ולא במופעי אקזביציוניזם עתירי עוקבים וקליקים.  

הרבה זמן דחיתי ודחיתי ודחיתי  עד שאי אפשר היה יותר.

הכושר שלי נפגע ודווח את מחאותיו לעתים תכופות יותר ויותר.

נשברתי קצת ואמרתי, יאללה, נבדוק מה הגוף רוצה ממני בתוקפנות כזו.  

נבדקתי.

לא יכולה להפסיק לחשוב, כמו אוטומט בשגרת החשיבה שלי, ממה מתפרנסים 

החלוקים הלבנים האלה.  

רק מהכאב ומהסבל, שמעניק מי שמעניק, לכואבים. למתייסרים. לחולים.  

או.קיי. גם אני עושה הון מכאב גברי מסוים, זה  שתלוי להם בין הרגליים  

ודופק להם ת'ראש.

לסבל יש תמיד שני צדדים. האחד שכואב והאחר ששמח.

משלב מסוים, הסבל שמאכלס את הקליניקה הזאת מביא הרבה שמחה כלכלית לכיסים

שבחלוקים הלבנים. אני יודעת מכיס ראשון. היו לי שניים כאלה , שאצלם בקרתי

רק על מיטת הטיפולים הפיננסית ולא על זו המדיצינית.

נחמה קטנה לסקטור הפרטי הזה. עכשיו אני מכניסה להם הרבה מאד מאוד .אתם  יודעים.

על רופאים לא מתפשרים.. במטבע מקומי וזר. העיקר ש.... תעזבו. בסוף הכול חארטה.

סוף הוא תמיד סוף, ולא משנה באיזה שפה תכתוב אותו, מהר או לאט. סוף.

רגע. עוד לא. אני ממשיכה.  

לכאן נשפך כול הסיפור.  

אחרת, מילה לא הייתם שומעים ממני. מילה.

לא. אין לי שום כוונה להביא את הצאצאים, רק כדי להציג רחמים ולהזיל ריר על הירושה  

הנחלמת שלהם. אם בכלל.

גם לא אף אקס רשמי שלי.

התנהלתי עד פה בעצמי ועם עצמי וכך אמשיך כל זמן שאוכל.

כבר סיפרתי על תאוות העצמאות שמריצה אותי. אסביר.

חופש הוא לא החרות לעשות כל מה שאת רוצה, אלא לא לעשות מה שאת לא רוצה.

ואני לא רוצה אף אחד קרוב בקטע הזה של ההצגה. בעצם, הרי אין לי אף קרוב אחד

שלא גר בראי שלפני.  

אם ממש ממש יתעקשו ,ובכל זאת יגיעו להציץ מקרוב. לא אגרש.

לכול אחד מגיע קצת סיפוק ממשהו.

לא פייר שאני מתנסחת כך. בוטה מדי.  

מאה אחוז שכן אוהבים אותי. טוב. אז רק קצת. מרחוק.

בכול זאת אימא שלהם. בכול זאת ילדים שלי.

 

ראי ראי שעל הקיר מי הכי מטומטמת פה בעיר.

 זו הגרסה שלי, היום, נכון לעכשיו.

כבר היו לי שאלות מחמיאות יותר ותראו לאן הגעתי .

כשלא אוכל יותר, ברור לי לגמרי איך תראה סצנת הסיום.  

בטוח שיהיו האומרים : מגיע לה. בת זונה אמתית. שתשלם.

יהיו גם המצטערים, משום שלא בכל יום רואים פלא בריאה שכמוני. תאווה לעיניים,

אסתטיקה צרופה. אז מה אם מחיר הכניסה אליה היה גבוה במיוחד. 

להסתכל לא עולה כסף. ומי שרוצה שהיא תהיה תלויה אצלו על הקיר , על היד של

הקוקטיילים ועל מנגנון הרבייה שלו. שיבושם לו. ושישלם. זכותה.

ברור מי יהיו הרוב .

מהר מאד ישכחו אותי, כעוד הערת שוליים בדברי הלילות. [ח ח ח]. לא מעניין אותי. 

השכחה ,לא בראש שלי, רק הסיוט עד שמגיעים לשם. מה שאחרי, אחרי המבול או כל סרט אחר.

לי חבל רק על מה שלפני המבול.

נהניתי והייתי מרוצה מהאופן בו ניצלתי את אוצרות הטבע שלי.

לא פרנסתי שרינקים ולא יצרני תרופות. הייתי נדיבה מאד רק לכל תעשיית היופי .

לא שלא התנחלו אצלי נוודים של דיכי וכאלה, אבל, שתדעו ,כסף יכול לפתור כל בעיה.

עד הקטע שהוא לא.

יכולה להגיד בשקט, שהרווחתי כל מיליון שלי ביושר .

לא זלזלתי באף צרכן שלי .הענקתי בשפע ובנדיבות את כל ההיצע הטוב שברשותי.

תמורה מלאה פלוס. שם טוב לעסקים טובים. 

מה לעשות ,שסוף טוב הכול טוב ,לא תמיד עובד.  

 

מכינה לעצמי את עצמי למסע פרידה סובב עולם.  

אם אין לי אנשים להיפרד מהם, יש לי מקומות.

בהפלגות מרהיבות ביותר, מחלקות ראשונות. הכול בכול מכול כל בענף הזה של החיים.

 עדיין חיים. אז הכי טוב שטוב יכול להיות טוב. ואפילו יותר.  כסף, הללויה.

כרגיל, לא צריכה שאף אחד יהיה אתי, חוץ מעצמי. איתי, אני מסתדרת הכי טוב.

לא תמיד. רק ברוב הזמן שאני מוכנה לזכור.

את המסלול למשכני רפואה לועזיים ויקרים להחריד, כבר עשיתי. פעמיים מלאות.

והיה יום, אחד מסוים, שיצאתי מפגישת הסכום שהכריזה: סוף מסלול.

הוכרתי כבעלים היחידה והמלאה של הנכס. המחלה. 

רשום בטבו של הרשומות הרפואית ,על שמי.   

חבקתי את עצמי הכי חזק שאני יכולה והקאתי את עצמי משם בשקט.

מה שהולך להישאר ממני זה רק רכוש. 

בפרויקט האחרון, היחיד שלא אני יזמתי, אין איפה להניח נכסים.  

זה פשוט סתם לקבור את הכסף.

 מי שכול החיים אסף מצוות, חושב שאולי יש לו מה להכניס במזוודת המסע הזה.

לי אין אשליות.  

 

עד כמה שאני מעודכנת ,עוד אין לי נכדים, אבל עובדים על זה. איתם עוד אין לי

שום התחשבנות . משאירה להם הכול. בכייף.  

מגהצת להם את כל החיים. יהיה להם קל, חמים ונוח. יוציאו מעצמם את הכי טוב שאפשר

בלי להרגיש את הבנק נושם להם מאחורי הגב.

כן. וגם הילדים ייהנו מזה מאד, אגב כך. לגדל ילדים בלי חשבון. הלוואי עלי.

אהבה מרחוק, זה קל. געגוע אל העוד-לא, מפיק משהו מתוק-חמוץ וחיוור.

קצת חבל לי, שלא אטעם את הסטטוס הכול כך מדובר של הסבתאות.

זה יכול היה להיות גם סל פורה למחמאות ולחנופה.

מזל טוב. מתי נולד לך?

לא תקנתי אף פעם .

כשחשבו שהבת שלי היא אחות שלי והתינוק, שלי.

 ועם הבן ?חבר חדש , כמובן. 

משקיענית. בכול פרט.

לילדים שלי תרמתי אהבת אם ברמה בינונית מינוס מינוס. 

לא מרמה את עצמי ולא אותם.  הם אף פעם לא הגיעו לי בזמן.

רציתי אותם, כעוד סוג של הישג, שלא בדיוק ידעתי איך לקטלג אותו.

אולי, כי רציתי להשיג פעם משהו לא קשור לפיננסים. להצלחה.

ידעתי, שיכולה להיות הרבה נחמה ועידוד בדברים הכי בנאליים של המין האנושי.

מספיק שתראו אימא שימפנזה. סקרנה אותי ההרגשה להפעיל את תנור האפייה

האישי שלי. חוויה שגבר לא יבין .מאושיות העוצמה הנשית, לדורותיה.  

ואישה, ורק אישה, היא האחראית ,לדורותיה.

נתתי לילדים הפרטיים של את כל האהבה שכסף יכול לקנות. 

לא פלא שהם התאדו בהזדמנות הכי ראשונה שהייתה להם.  

 

השמנים המתקוטטים מעל התחילו להשתין מרוב מאמץ. 

גשם סמיך ואפור.

דז'ה וו. זוכרים את הגג שלי בסוויטה? לא חשוב, אני זוכרת. יש לי חולשה

לגשם בכל צורותיו, החל מבכי ודמעות ועד להשתנה החלטית ובלי מאופקת.

שלג אני לא סובלת. טיטנים מזריעים את אימא אדמה. לבן מיתמם ושוביניסטי.

יושבת בביסטרו, על הריבולי . פריז.

תחנה בדרך לשיט התענוגות שהענקתי לי ,שראשיתו  בקאריביים. מקום אהוב עלי

במיוחד.שם כשאני עונדת בקיני דל טקסטיל, אני מהממת בכל קנה מידה .

וכל הבולשיט הזה, שהייתי מלאה ממנו. שיט.  

ככל שעליתי במעלית ההצלחה,

 לא פחדתי מהלא נודע שמעלי, אלא מהתהום, שנפערת מתחתי.

כשאפול. ואם.

 לכן, בינתיים, הרגעתי את עצמי בפינוקי הראווה ששולמו לי.  

הייתה בזה נחמה ורוגע גם כשלעצמם. בלי קשר לנותני החסות והצ'ק.

 

פריז מוצאת חן בעיני וגם אני בעיניה.  

תמיד אני מרגישה בה הכי טוב שאפשר. ותמיד לבד. להפוגה. ילדה בלי אף מבוגר מלווה.

 על חשבוני המלא. מצברים. אתם יודעים.  

פה אני לא צריכה להמציא כלום. העיר יצירתית, מנוסה ומתוכנת בדיוק למינון הפרטי שאני זקוקה.

עכשיו מתיישב בשולחן הסמוך ,יפיוף מחמד, מוקפד בלבוש מעודכן ונונשלנטי.

גבוה, אתלטי. תספורת שמרנית שחורה, חיוך מולבן. בקיצור, ממתק.

הרמזור הירוק והמנוסה בעיניים שלו, לא מתחלף ,והוא ממשיך בסיור ,שהתחיל כבר בצעד

הראשון שלו אל תוך הביסטרו. מתעכב רגע לנער את המטריה ולהניח בסטנד המיועד. לא מנסה

להחביא את התקשורת החזותית, שהוא מנסה לייצר עם היושבת בשולחן הקטן שלי. אני.

העפתי אליו חיוך ממיטב הרפרטואר הזריז שלי .ובאצבע מזמינה גירדתי אותו בקלות לקדם 

את המפגש המצופה אל שולחן הישיבות שלי.  

הצרפתית שלי מצוינת.

תחסוך לעצמך את המאמץ. תפסיק לעבוד ושב לינוק קצת הנאה קלה. 

הרי אני זו שאחליט מתי לחלוץ לך יד או דד, כמה ובאיזה קצב .רק אני.

מכירה את כל הטריקים והשטיקים של העיסוק שלך. עלם מחמד. חלטוריסט עינוגים.

שב. תפוס תחת ותשעשע אותי קצת על חשבון הזמן שלי. הזמן שלך ,עלי. 

לא מבטיחה כלום, תמיד תוכל לרוץ ולספר לחברה. שווה.

הפרצוף שלו חוטף פיגוע הפתעה. הבעה שרואים רק בתכניות של מתיחות דביליות בטלוויזיה.

כשחזרתי על ההזמנה. הבין שאני רצינית ולא צוחקת עליו, אלא אליו.  

פרץ בצחוק משוחרר מדבק .אותנטי.

לא לזה כיוונתי. נסחפתי .תרמתי את חלקי לצחוק הכפול. מזמן מזמן כבר לא צחקתי ככה.

כמו טמבלית אמתית. בסך הכול שטות גמורה. הצחוק השפריץ מתוכי כמו ג'יני מבקבוק אגדי.

בלי חשבון, בלי בקרת תועלות ונזקים. צחוק. כמו שמוגדר במורפיקס.

 בחיים לא עשיתי שטויות ולא השתטתי. הזדמנות לנסות.  

אם לא עכשיו ? לא פלא, שלא תכננתי את זה, אחרת לא היה קורה. 

שק אן אה סה פולי, שזה בצירפות מדובר, כל אחד והשטויות שלו.

מסתבר שבצרפתית אני  גם צוחקת מצוין.

לא להיסחף. קצר מאד .ממצה ומרגיע. לוקח לי יותר זמן לספר עליו מאשר לבצע

אותו. חוויה אינטנסיבית וטובה.

 משעשע. התחלה מבטיחה.  

הזמנתי  אותו ואת בקבוק היין שאני הכי אוהבת. סט קומפלט.

נתתי לו לפלרטט כמיטב היכולת הצעירה שלו. עשה זאת במיומנות ובחן. משופשף הבחור.

מידי פעם תקנתי אותו ועבדנו על העמדה חדשה וטקסטים מתאימים.  

תלמיד מצטיין במערכה המסיימת של הקרקס.

 עוד מעט אשמע רק את מחיאות הכנפיים של המלאכים שיבואו לצפות בי.

חרמנים כל המלאכים האלה. כל כך הרבה שנים לעבוד ביציע ולא לראות מלאכית אחת לרפואה.

למה? מישהו שמע על מלאכיות. רק אלה שבעולם העבודה המדיציני, אבל זו עבודה בלי כנפיים

ולא מגבוה.

כיוון שהוא לא היה בלחץ ,הממתק הקינוחי הזה, הוא שיחק איתי  בהמון חדווה וחשק.

גם אני נהניתי. שנים שלא היה לי מפגש כל כך צעיר, רענן ומשוחרר.

ככה זה. רק כשאת הולכת להיפרד ממשהו, את מבינה כמה את אוהבת את המשהו הזה.

הגילאים האלה אף פעם לא התאימו לפרופיל העסקי שחיפשתי. ואם זה היה איזה וויזקיד 

עם אקזיט עגול ושמן על התחת, ברור היה ,שלא אהיה אימא, פעם נוספת. 

ולמה לקחת את  החוויה הזאת ממנו. כל החיים הטובים עוד לפניו. אז שילך להיות אבא 

עם מישהי מהמחזור שלו.

 רואים? בכל זאת זיק של טוב לב אלטרואיסטי. 

שני בקבוקים נפרדו בשמחה מתוכנם האדמוני. הזמנתי חשבון מהגרסון.

כשהגיע החשבון הוא הונח בנימוס לפני הממתק. גרסון מנוסה ומכיר.

צחקנו שוב, כאילו אין מחר. הוא הרי לא ידע מכלום. אני מחקתי לרגע את הלא כלום.

שלמתי והשארתי טיפ פסיכי. לא בשביל הגרסון. בשביל עצמי. ביליתי טוב.

החיים יפים לפעמים. בנקודות. לא. בפסיקים.  

המשכנו. במסלול טבעי ומתבקש, אל הסוויטה שבמלון המפונפן שלי.

 אם כבר, אז כבר. 

כאן סיפרתי לו את כל הסיפור שלי. סיפרתי לי.

הוא נרדם די מהר.

אני עמידה הרבה יותר ממנו לאלכוהול .[אחרי עוד שלושה וויסקי ,כקבלת פנים וגוף בחדר]

התאים לי. הסיפור סחט ממני כל טיפת אנרגיה. הייתי מוכרחה לספר. כאילו למישהו. לא ,

כרגיל לעצמי. כך יצא.

כיוון שישן ,הוא היה כולו קשב. בלי כל הסחות דעת גופניות.  

זהו. סיימתי את הפרק הזה.

סוף סיפור.

 

 המזוודות כבר היו מוכנות.

הזמנתי את הבל-בוי להוריד אותן אל הלימוזינה שחיכתה לי בכניסה ללובי.

גם לבל-בוי ניפחתי את הטיפ. לא בשבילו. בשבילי

הרי  אפילו דולר לא אקח איתי בדרך לשם.

פתאום גיליתי כמה כייף לתת.

הסיני הזקן ממקודם כבר אמר: מי שנותן, מקבל יותר. 

נכון  מאד.זאת הייתה הנוסחה הכלכלית עם כל הגברים שלי. 

אתה  תיתן לי [ הרבה] ,ותקבל ממני בעין יפה [ולא רק בעין].

או, אם יותר נוח לקרוא את הנוסחה להיפך, אני אתן לך  משלי ,ואהנה לקבל הרבה משלך.

קפיש?  

כמו תמיד, יש יותר מתשובה נכונה אחת.[סיני חכם]. 

גם הממתק ייהנה מהפרוש החדש שגיליתי רק עכשיו.

כשיתעורר ויעזוב את הסוויטה,

 יצחק כל הדרך אל הבנק.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

חפש באתר

טואול - בניית אתרים